 |
זה יפה שאתה בודק כל דבר, אבל אין בדיקה זו מצדיקה זלזול.
אתה צודק שאני ממעטת לתאר את הרעיונות העומדים מאחורי העמדות שאני מציגה. הסיבה לכך היא שהדיון באייל אינו אינפורמטיבי, אלא שופט. כלומר השאלה היא לא: "מהי משמעות המשפחה לפי היהדות", אלא: "איך את מצדיקה את כפייתם של חוקי היהדות בדיני משפחה". אם בתשובה לכך אתחיל להסביר מהי המשפחה לפי היהדות, וכמה זה טוב וכו' יצא שאני צריכה להצדיק מערכת ערכים אחת, בעיני מערכת ערכים אחרת. כלומר, הקורא (אתה..), משתמש במערכת הערכים הליברלית שלו, כדי לשפוט מה טוב ומה רע במערכת הערכים היהודית שלי. לדעתי יש כשל פנימי בכך. (כמו שאתה מציע: "...במקום לבדוק בה בצורה ביקורתית, לקחת ממנה את הטוב ולהעיף לכל הרוחות את הרע". הרי לפי מה תחליט מה טוב ומה רע? ברור שתעשה זאת לפי מערכת הערכים שלך!) כאשר יש דיון "שופט", חייבים להסכים על הערכים היסודיים על פיהם אנו מודדים את הדברים. ההנחות המשותפות לי ולך בדיון הזה, הן רק הכללים הדמוקרטיים (במשמעות ההליך, ולא במשמעות הערכים הליברליים), בהם אנו מנהלים את המדינה המשותפת. לכן אני מצטמצמת לשאלות כמו: "האם לגיטימי שיקבע כך וכך", ולא מנסה לשכנע אותך במוסריות של הקביעה הזאת. כי מערכת הערכים שלך אחרת, והיא לא רלבנטית מבחינתי (כמו ששלי לא רלבנטית מבחינתך), לגבי קביעת מוסריות או הצדקה של ערך זה או אחר.
אבל כיון שנראה לי שההלכות בנוגע לחיי המשפחה מטרידות אותך, אנסה להסביר איך אני רואה את זה על קצה המזלג:
שוב, אני אקדים ואומר שהכללים וההלכות הקשורות לחיי המשפחה מחייבים אותי, מפני שהם חלק מההלכה שאני מחוייבת לה, עם הבחירה שלי להיות מאמינה ושומרת מצוות. אני גם רואה הגיון, יופי, ותכלית במצוות אלו, ואת מה שאני רואה בהן אני אנסה להעביר לך. אבל בכל אופן, המחויבות שלי לא נובעת מכך שראיתי שזה יפה נחמד והגיוני, אז החלטתי לעשות את זה. אלא מהחלטה מוקדמת להיות מאמינה ושומרת מצוות. מה שאני אומרת כאן זה לא "למה? ככה", אלא שהדברים שאני אסביר להלן הם הקומה השניה, הנשענת על הקומה הראשונה של האמונה. נראה לי שלא רלבנטי לדון על הקומה הראשונה, בעת הדיון על הלכות חיי המשפחה ביהדות. יש ויש מקום לדון בקומה הראשונה בדיון אחר.
החברה היהודית מבוססת על התא המשפחתי כפרודת היסוד שלה. התא המשפחתי אינו רק חיבור טכני של שני אנשים, אלא בניה של בית. ההבדל בין שני הדברים, הוא ש"בית" הוא משהו שיש לו מטרה נוספת, מלבד אושרם הפרטי של שני בני הזוג. הוא משמש למקום בו גדל הדור הבא. ה"בית" אינו רק המקום בו הדור הבא מקבל מזון והגנה, אלא הוא גם המקום שמחנך את הילדים ובונה את אישיותם המוסרית. היציבות והבטחון של הבית הזה, הם פקטור חשוב מאוד ביציבות החברה, באושר ובהגשמה העצמית של השותפים בו, ובבריאות הנפשית והרוחנית של הילדים הגדלים בתוכו. לכן חשוב מאוד לשמור על שלמותו ויציבותו של הבית היהודי. המטרה הזאת מושגת במספר דרכים: תהליך הנישואין נעשה בפומבי, עם לפחות שני עדים, בו האיש מקדש את האישה כדת משה וישראל. טקס הנישואין נותן את הברכה, וההכרה החברתית לחיבור בין האיש ואשתו, והחברה מקבלת את הבית הזה כיחידה חדשה במרקם החברתי הכללי. בטקס הנישואין נחתם מעין "חוזה" המסדיר את ההתחייבויות ההדדיות בין בני הזוג. ומונע הפרה של קשר הנישואין בקלות על ידי בני הזוג.
גם בהמשך הדרך, יש הלכות הקשורות גם למהלך החיים הזוגי, וגם למהלך החיים הביתי הכללי. הלכות טהרת המשפחה, שומרות על רעננות הקשר הזוגי לאורך זמן. השבתות והחגים מהווים הזדמנויות טובות, ומלאות תוכן, ליצירת את הקשר הערכי והרגשי בין בני הבית, כיון שמבלים בהם זמן רב ביחד, ויש הרבה מסורת ותכנים העוברים בהזדמנויות אלו בין ההורים לילדים. דבר המעמיד את מערכת היחסים הורים-ילדים בצורה הנכונה, בה ההורים הם ה"נותנים" לילדים מבחינה ערכית ותרבותית. (בעולם המודרני, בו הילדים לומדים בבתי ספר, ומקבלים את הערכים החברתיים מוסריים, במידה רבה מהטלביזיה, נשחק מאוד המימד הזה ביחסי הורים ילדים, מצב שלדעתי, גורם נזק להתפתחות הרוחנית של הילדים). "כבד את אביך ואת אמך" שהיא דיברה מעשרת הדיברות, מצביעה על כך שמערכת היחסים הנכונה ביהדות היא שהילדים מצויים לא ביחסי "דמוקרטיה" עם ההורים שלהם, אלא יש היררכיה שבה ההורה הוא המחליט וקובע הגבולות, והילד הוא הלומד והמכבד. צורת יחסים זאת (והיום זה אפילו אופנתי לומר כך..), נותנת לילדים ביטחון עצמי, ובטחון ואמון בהוריהם. יש עוד הרבה להוסיף כאן, על איך חלק משמעותי מהמצוות והמעשים, מכוונים להגברת הקשר והיציבות המשפחתית, אבל לא אאריך.
בצד ה"עשה טוב" כלומר, הגברת הקשר והנאמנות בין בני המשפחה, יש את ה"סור מרע", כלומר, מניעה והרחקה של הדברים שיכולים להפר את יציבות הבית. הדבר הראשון היכול לגרום לערעור היציבות המשפחתית, הוא קשר עם בני זוג אחרים מחוץ לנישואין. הגישה ההלכתית האוסרת קשר של הגבר עם אשה נוספת, התווסף להלכה יחסית מאוחר (לפני כאלף שנה) מפני שלפני כן, מערכות יחסים משפחתיות יציבות (פחות או יותר), היו אפשריות גם אם לגבר היו מספר נשים. אבל מערכת יחסים של האשה עם גבר נוסף, היתה תמיד בעיה חמורה, הגורמת להרס המשפחה. לכן האיסור על כך חמור ביותר.
מלבד האיסור על האנשים המעורבים, התורה הוסיפה את עניין הממזרות. משמעותו היא שהילד שנולד כתוצאה מיחסים אסורים אלו, מוגבל במידה רבה ביכולתו להתחתן. האיסור הזה מוסיף חומרה למעשה הבגידה, ונותן לו מימד של "מעוות לא יוכל לתקון". דבר זה מגדיל את הכוחות הנפשיים שמאפשרים לעמוד בפתוי מסוג זה, ובכלל זה גורם לכך שמשתדלים מאוד להמנע מאפשרות של הווצרות מצב כזה.
השאלה שנשאלת לגבי הדין הזה היא איך יתכן לפקוד כך עוון אבות על בנים? הרי כתוב "איש בחטאו ימות"? תשובה אפשרית לכך היא שמערכת ערכים חברתית, אינה יכולה להסתפק בשיקולים של פרט זה או אחר, אלא השיקול חייב להיות טובת כלל הפרטים בחברה, וסוג החברה הרצוי. אפשר למשל לחשוב שאמלול מספר מועט יחסית (מספר הממזרים בסופו של דבר הוא קטן מאוד) של אנשים, גורם לכך שהנורמה החברתית היא שניאוף הוא דבר נורא ואיום, ושאסור להתקרב אפילו למצב כזה. נורמה כזאת מצילה משפחות רבות משבר, ומונעת סבל ואומללות מהרבה יותר אנשים בחברה.
עם כל הרצון לשמור על יציבות הנישואין, היהדות מאוד מודעת לכך שיש קשרי נישואין שלא עולים יפה, ועדיף שהם יפורקו. לכן יש את אופצית הגירושין. האופציה הזאת אינה מאוד קלה למימוש, שוב, כדי שלא ישתמשו בה בכל פעם שנתקלים בבעיה בחיי המשפחה, אבל היא אפשרית, ומתממשת לעיתים.
ההצעה שהצעת קודם- לבחור מתוך ההלכה את הטוב ולזרוק את הרע: מעבר לכך שאתה שופט את היהדות דרך מערכת ערכים אחרת, כדאי שתשים לב לכך שמערכות יחסים חברתיות הן מערכות המושפעות מהרבה מאוד גורמים. המצב הקיים בכל חברה הוא שיווי משקל עדין, בין הרבה גורמים פנימיים וחיצוניים. היכולת שלנו לנבא מה תהיינה ההשפעות על שיווי משקל חברתי זה עם שינוי מכוון של אחד הגורמים, מוגבלת ביותר. לעיתים קרובות, התוצאה המתקבלת היא ההפך הגמור מהכוונה הראשונית. (סתם דוגמא שעולה לי בראש- הקומוניזם, שהאידאל שלו היה הערך השווה של כל בני האדם, גרם ליצירת דיקטטורות, מהאפלות והשרירותיות ביותר בהסטוריה האנושית. דיקטטורות בהן האדם נחשב לאבק). לכן, נא להיות זהיר מאוד בכל השינויים שאתה חושב שכדאי לעשות במערכות חברתיות.
לגבי השאלה שלך בסוף: התשובה היא לא. אני לא אומרת כך. אני אישית לא חושבת שיהודי צריך לעוף מהמדינה, גם אם הוא אינו נותן חשיבות להיותו יהודי. בשבילי הוא תמיד יהודי, ואני מאוד מצטערת על כל יהודי שמחליט שמקומו אינו במדינת היהודים. כאשר אני אומרת למישהו שמדעותיו מתבקש שהוא יסיק שמקומו אינו כאן, אני רק ממשיכה את קו המחשבה *שלו*.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש