|
||||
|
||||
אז אם הם בעלי יכולת ובעלי תבונה, אולי הם בעצם לא צריכים את העזרה שלך ויכולים להסתדר לבד? כלומר, If you want to shoot shoot, don't talk, אחרת תיתפס כמי שעוזב אך מלא ברגשות אשמה. |
|
||||
|
||||
טרם נתקלתי במישהו, ויהיה בעל יכולת ותבונה גדולים ככל שיהיו, שיתנגד לקבל עזרה, אלא אם הוא מונחה על ידי גאווה אי רציונלית, ואז הוא כנראה לא בעל תבונה גדולה יותר מדי. זאת כמובן בההנחה שהעזרה היא לא שירות דוב. (אוי, אני הורג את עצמי לפעמים). |
|
||||
|
||||
מה את רוצה, בעצם? אני אמרתי שאם המצב בישראל יתדרדר על לכדי דיקטטורה תיאוקרטית, אני אתמוך בכל מהלך, כולל צבאי, שיביא לדמוקרטיזציה של המדינה. אני בספק את נגיע אי פעם למצב כל כך קיצוני בין כה וכה. האם לבקש להפיל שלטון דיקטטורי זו התנשאות מעל "חסרי יכולת"? או שמא עזרה למי שיכול להעזר בה? לא יודע, אני תופס את עצמי כבעל יכולת ובעל תבונה, והנה, פעמים רבות שמחתי כשאנשים באו לעזרי. פעם עמדתי באמצע לונדון עם מפה וניסיתי להבין איך אני מגיע לאיזשהו מקום. אני אדם בעל יכולת ותבונה, ולכן אני יכול לקרוא מפה, ובכל זאת, מאוד שמחתי כשאשה אחת עצרה לידי ושאלה אם אני זקוק להנחיות. אמרתי לה לאיפה אני צריך להגיע והיא הסבירה לי בפשטות ובמהירות. תודה רבה. נו, מישהו פה יצא "חסר יכולת ונטול תבונה"? לא נראה לי. אז מה נפלת עלי פתאום? ואם למישהו יש רגשות אשמה כרגע, זו כנראה את. אחרת אני לא מבין את ההתנגחות הזאת. |
|
||||
|
||||
מה שמעצבן אותה זו הפוזה. זה שעוד לפני שירדת לקנדה אתה טורח להדגיש כמה בעצם ציוני טוב אתה,ושאתה עוזב רק כי חצי נורא פה,אבל כשיהיה נורא ממש תבוא לחלץ אותנו. אז גם אם זה נכון ויתממש,ואפילו נאמר ''שהחיינו'' לגדוד העברי-הקנדי בפיקודו של קולונל-בריגדיר קננגיסר שיבוא להציל אותנו מחובת הנחת התפילין כל בוקר, להצהיר את זה עכשיו בפנינו הנשארים זה מה זה מ ע צ ב ן. |
|
||||
|
||||
לא הצהרתי על היותי ציוני גדול. הצהרתי על כך שאני תומך ברעיון של מדינות לאום באופן כללי, וכן שיש לי חברים ואנשים יקרים לי שישארו כאן גם אחרי שאני אלך, ולכן אני אדאג להם אם חלילה ניצה תשיג את מבוקשה. |
|
||||
|
||||
מצד אחד אתה תומך במדינות לאום ומקבל החלטה לעזוב למקום טוב יותר, מצד שני אתה ממשיך לדאוג לכל מי שלא חושב כמוך וקיבל החלטה שונה, כלומר להישאר בארץ. אתה מבין את הסתירה? בדיוק כמו שהאלמוני הארסי הסביר. רגשות האשם הם לא שלי. אני לא הצהרתי הצהרות בנוגע לעזיבה או בנוגע לחזרה. קיבלתי הצעות שונות, שקלתי אותן והחלטתי החלטה שנוגעת לי ולמשפחתי הקרובה בלבד, לא לאף אחד מחברי, ידידי ובני משפחתי האחרים. זה לא אומר שאני לא דואגת להם, זה אומר שאני מכבדת את הבחירות שלהם, בדיוק כמו שאני מצפה מהם לנהוג לגבי. |
|
||||
|
||||
אני לא דואג "למי שלא חושב כמוני". אני דואג לחברים שלי ולמשפחה שלי, שישארו פה משיקוליהם הם, ואין לי ספק קל שבקלים (אם זה חשוב לך אני יכול לשאול אותם), שהם אינם רוצים לחיות במדינה לא דמוקרטית. לכן, אם יווצר מצב שתכפה עליהם מדינה תיאוקרטית, אני אשתדל לסייע להם כמיטב יכולתי. לא הבנתי למה להחליט לעזוב למקום טוב יותר (וואו, זה נשמע כאילו אני הולך למות), ולדאוג למי שנשאר פה, זו סתירה. אבל אם זו סתירה, נו, אז אני פרדוקס מהלך. הידד לי! |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |