בתשובה לדורון יערי, 17/02/04 16:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא כל כך מיידי, האמירה שלך ש''יש לדאוג שאם אני משקיע בפיצוציה ונכשל, אני ארד ברמת החיים אבל לא אגיע למצב של היעדר תנאים בסיסיים לקיום''. אני לא כלכלן, אבל זה לא נראה לי טריוויאלי ש''רשת הביטחון'' שיש לקיים עבור הסיטואציה שתיארת בהכרח גורמת להפסד קטן יותר מזה שיגרם אם לבעלי הפיצוציות בפוטנציה לא תהיה תעוזה לנסות ולפתוח אותן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם המצב יהיה שכשאני נכשל ביוזמה עיסקית אני מאבד את המכנסיים, רק אנשים שיש להם ארון מלא במיכנסיים יעיזו לפתוח פיצוציות. אני חושב שיש להגן על אדם שיהיו לו מכנסיים בלי קשר למעשים שלו להצלחות שלו או לכשלונות שלו. אם אנחנו דואגים שלאסירים תהיה קורת גג, לבוש ומזון אני הייתי רוצה לחיות בחברה שבה לאף אחד אין אינרס להכנס לכלא בכדי לשפר את מצבו האישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם מהמרים כפייתיים? האם אתה חושב שיש לשלם את חובותיהם באופן מתמיד, פן ישארו מחוסרי מכנסיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל צריך למצוא דרך לאפשר להם להמשיך לאכול להתלבש ולישון באיזשהו מקום שאינו הרחוב. מעבר לזה, הימורים בישראל אינם חוקיים. ממשלת ישראל והמשטרה עושים החלטות ערכיות לספק שירותים מסויימים לטובת בעלי ההון (למשל מלחמה בצריבת דיסקים ותוכנות שעל פי סקרים אחרונים מראה השגים נאים וירידה משמעותית בצריבת התוכנות בישראל) ופחות לטובת הציבור הרחב (מלחמה בפורצים, מפירי סדר, בתי הימורים וכו'). גם זו דוגמא להשפעה של בעלי ההון על קובעי המדיניות ורתימת משאבים לאומיים לטובת האינטרסים שלהם על חשבון האינטרסים הציבוריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו דרך בדיוק אתה מציע למצוא? מהמרים כפייתיים הם רק דוגמא - לא חסרים אנשים שמבזבזים כסף ללא שליטה על עצמם. הימורים הם חוקיים במדינה - כשקוראים להם טוטו או לוטו. בנוסף, לדעתי (הלא מבוססת), גם אם תסגור כל בית הימורים קיים, אנשים ימשיכו למצוא דרכים להמר. מדובר על בעייה אנושית בסיסית, שקשה לראות איך חקיקה משנה, בדיוק כפי שקשה לראות איך חקיקה תהפוך אנשים לאוהבי אדם. יש צדק רב במה שהשועל אומר: מתן רשת ביטחון ל*כל* אחד, מפני *כל* סיכון שהוא לוקח, מהווה תמריץ גדול לקחת סיכונים מיותרים. חייבים למצוא נתיב ביניים, וזה אומר שחייבים לקבל את זה שלא לכולם יהיו מכנסיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה אני אומר שרשת הביטחון צריכה לאפשר את המינימום. ולא יותר מזה. אני מעלה בדעתי משהו בסגנון תלושי מזון, בתי מחסה לחסרי בית ובעניין המכנסיים, קשה לי להאמין שיש הרבה אנשים שבאמת מגיעים למצב שאין להם אפילו בגד ללבוש. אפשר במקרים המעטים הללו שלא נפתרים במסגרת תרומות של הקהילה לתת להם בגדים פשוטים וזולים על חשבון המדינה, וכן, אני מוכן לקחת את הסיכון שמליוני אנשים ילכו ומכרו את הבגדים שלהם כדי לקבל לדפוק את המדינה בטרינינג. אז אם אתה מהמר כפייתי ולא מצליח להתלט על זה, תגיע למצב שתחיה מתלושי מזון ותגור בבית מחסה. בהחלט לא ''כיסוי כל החובות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם הילדים של המהמר? האם גם הם צריכים לקבל תלושי-מזון, לגור בבתי-מחסה וללבוש טרינינג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם יקבלו את האוכל שלהם מתלושי המזון, ספרי לימוד ופעילויות העשרה ממערכת החינוך, ילבשו בגדים פשוטים וזולים (אבל במצב תקין שיחממו אותם מספיק בחורף) ובמקרה שאבא שלהם לא מסוגל לדאוג להם למקום מגורים ומגיע לחיות בבית מחסה תימצא להם משפחה אומנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם שאתה מציע יוכל כל אדם לפתוח "פיצוציה" למשוך לעצמו משכורות ענק על חשבון העסק, והמדינה תדאג לשלם את חובותיו כשהעסק יקרוס. נ.ב. שמעת על המושג "חברה בע"מ"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא קרא את תגובה 198418 , הוא שמע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעזאזל, הקדמת אותי. תמיד אמרו שהחיפזון הוא לשוטים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא את חובותיו, אלא תגן עליו כדי שאחרי שההוצאה לפועל תגמור איתו הוא לא יצטרך לגור על ספסל בפארק הציבורי לשתות משלוליות, לחלוק את ארוחותיו עם חתולי הרחוב להוציא את הילדים שלו מבית הספר ולמות מהשפעת הראשונה שהוא מקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר לי על אותם אנשים שעסקם נכשל ונאלצו לגור על ספסל בפארק הציבורי, לשתות משלוליות, לחלוק ארוחותיהם עם חתולי הרחוב ולהוציא את ילדיהם מבית הספר ולמות מהשפעת הראשונה שקיבלו... ושוב אני חוזר: על חברה בע"מ שמעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר יותר מאחד שאיבד בית בהשקעה לא מוצלחת. הוא לא אוכל מהפחים אבל הירידה ברמת החיים שלו היא מאוד משמעותית. אני לא חושב שיש הרבה בעלי הון שרמת החיים שלהם מושפעת מכישלונות כלכליים כל עוד הם אינם מאוד מאוד נפוצים. בעניין החברה בע''מ, אתה יכול להחליף את ''פתח פיצוציה ונכשל'' ב''פוטר מעבודתו ולא מצא חדשה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שאיבד את ביתו בהשקעה לא מוצלחת, מצידי שיגור בפארק. יש גבול למידת האמפטיה שאני מסוגל לגייס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוצאה אפשרית, חלק א': כמו בסיפור המופלא של או הנרי, המשקיע הכושל ילך ויכניס את עצמו לכלא כדי לזכות במגורים ומזון חם על חשבון משלם המיסים. (לקרוא בהתמרמרות) - הלחברה הזו פיללנו? תוצאה אפשרית חלק ב': המוני העם, בהביטם בפחד בקבצן הפארקים, יסרבו להשקיע את כספם בעסקים, מחשש שיאבדו את ביתם. הכלכלה קורסת תוך יומיים, בגלל שאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם להסתבך בעסקים (בניגוד לבעלי ההון המרושעים) לא משקיעים בעסקים (??) חמור עוד יותר - בשל גישת "No gall, no gain" היחידים שמרוויחים כסף הם בעלי ההון המרושעים, וכך העשירים נעשים עשירים יותר והמעמד הבינוני נעשה, אה, בינוני יותר? זו לא אמפתיה, זה הגיון בריא (??) סליחה, אני חושש שטרם הבנתי את ההגיון שעומד מאחורי הגישה הסוציאליסטית, אבל אני באמת מנסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתיקון קל היא בדיוק המצב הרצוי. להזכירך, מדובר על מי ש*איבד את ביתו* כתוצאה מהשקעה לא מוצלחת. אני לא מעוניין לעודד אנשים להמר על הבית שלהם, לא בלוטו, לא בקזינו ולא בעולם העסקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 105991 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת תודה שאתה מעלה את ההודעה הזאת מתהום הנשיה, הרבה זמן טל כבר לא נזף בי בפומבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גבול למידת הסבלנות שאני מוכן לגייס לקרוא את מי שאינו עושה לעולם טעויות. שמע, אתה סופרמן אם אתה מסוגל להבטיח שכל השקעותיך בחיים תהיינה מוצלחות, ואני מקוה שאם אתה טועה, תמצא אנשים שמידת מסוגלותם לגייס אמפטיה מעצמם תהיה גבוהה ממידת מסוגלותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגיאה ה*יחידה* שאני לא עושה היא להמר על הבית שלי. אבל אתה באמת לא חייב לקרוא את השטויות שלי (ממילא לא נראה לי שאתה מבין מה שאתה קורא, כך שגם מעט התועלת שהיתה יכולה, אולי, לצמוח אינה רלוונטית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(וזו היתה שטות לדוגמה, כי אני מבין יותר ממה שאתה חושב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מבין, אתה מצליח להסתיר את זה יפה. ביי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) אני חושב שירית לעצמך ברגל. דבר ראשון אתה מדבר על השקעה לא מוצלחת - כלומר לאותו אדם היה הון אותו השקיע. הוא החליט כי הוא מוכן "להמר" על ההון הזה בנסיון להגדילו, ולכן היה צריך לקחת בחשבון ירידה משמעותית ברמת החיים. כמו-כן, אם הוא לא הגיע לפת לחם כפי שציינת, מדוע לעזאזל שאני אממן אותו? הוא הימר על הכסף שלו, לא על שלי. ב) האם ביטלו את דמי האבטלה?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון אולי להשלמת הכנסה. מי שהיה עצמאי בעל פיצוציה אינו זכאי לדמי אבטלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. עניתי במיוחד לאחר שהוא אמר ''בעניין החברה בע''מ, אתה יכול להחליף את ''פתח פיצוציה ונכשל'' ב''פוטר מעבודתו ולא מצא חדשה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו עמוד בפינת האתר והקלד מאה פעמים: "לא אתקן מגיבים לפני שאבדוק שאכן טעו!" :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר יותר מאחד שאיבד בית בהשקעה לא מוצלחת. הוא לא אוכל מהפחים אבל הירידה ברמת החיים שלו היא מאוד משמעותית. אני לא חושב שיש הרבה בעלי הון שרמת החיים שלהם מושפעת מכישלונות כלכליים כל עוד הם אינם מאוד מאוד נפוצים. בעניין החברה בע''מ, אתה יכול להחליף את ''פתח פיצוציה ונכשל'' ב''פוטר מעבודתו ולא מצא חדשה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אותו אחד שאתה מדבר עליו קיבל תמיכה ממשלתית? אם לא, מה רע במצב הנוכחי? טרם הראית לי את האנשים שמאבדים את המכנסיים וחייבים לקבל סיוע מהממשלה. ירידה, גם אם משמעותית, ברמת החיים, לא פוגעת במדינה האוטופית שדיברת עליה קודם, זו שבה אין חשש שאנשים יכנו לכלא ממחסור במכנסיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני גם לא חושב שהוא היה צריך לקבל. מה שאני טוען זה שהחינוך של הילדים שלו או שירותי הבריאות שהוא מקבל לא צריכים להתדרדר בגלל מצבו הכלכלי. מה שאני עוד רוצה זה שאם הוא איבד את הבית, את התכשיטים והחסכונות, שישאירו לו את הכיריים והמקרר כדי שיוכל להמשיך לאכול, ואם מעקלים לו את המשכורת בעבודה החדשה שהוא מצא אחרי הסיפור ההוא, ישאירו לו בכל זאת איזשהו סכום כדי שיהיה לו לשלם שכר דירה ולקנות אוכל. בעניין האנשים שמאבדים את המכנסיים ישנים ברחוב ואוכלים מהפחים, יש לא מעט כאלו בארה''ב, מתחילים להסתובב כאלו פה ושם בישראל ואני הייתי רוצה שהתופעה הזו תעלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק גדול (הייתי אומר רוב, אבל אני לא בטוח) מאותם אנשים מסרבים להתגורר בהוסטלים ולאכול בבתי תמחוי, מסיבות שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר חסרי בית בישראל אבל היה לי הכבוד לבלות כשבוע במחיצתם של כמה חסרי בית אמריקאיים ולהם לרוב אין שום בעיה להשתמש בשירותי הצדקה שמספקת הקהילה. אלא שאילו לרוב אינם מספיקים בחלק מהמקרים הם מותנים בתנאים שאינם נסבלים מבחינתם (למשל השתתפות בפולחן דתי). יתכן שההבדל נובע מכך שבארץ אתה צריך להיות מאוד בעייתי כדי להגיע לרחוב ולפחות חלק מחסרי הבית הם אנשים עם בעיות נפשיות שונות בעוד שבארה''ב זה הרבה יותר קל ורוב חסרי הבית הם פשוט אנשים שאיבדו עבודה, ולא הספיקו למצוא אחרת לפני שנגמרו להם החסכונות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |