בתשובה לנילי, 17/03/01 11:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישראלי הוא אזרח מדינת ישראל. אם לאלכסנדר מאן אזרחות ישראלית - אין כל פגם בכך שיקרא לעצמו "ישראלי", וכוונותיו בתחום ההגירה וההתיישבות אינן ממן העניין. לגבי השימוש שאלכסנדר מאן עושה במידע שהגיע לידיו במסגרת תכתובת פרטית - זהו עניין שבינו לבין בני-שיחו (בהווה ובעתיד). הלא כן?! נ.ב. מה לגבי סרבני-חתימה-בבקו"ם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אכן, אין בכך כל פגם מבחינה חוקית. אבל לטעמי יש פגם בכך שאנשים מסוגו של מר מאן מעבירים ביקורת על אופן ניהול המדינה מן הניכר. אבל ניחא. הבעיה שלי התעוררה כאשר (ושוב, זה למיטב הבנתי את התגובה) נערכה השוואה בין אנשים המחזיקים בדרכון כפול וחיים בישראל, לבין אנשים שאינם חיים במדינה. לא הבנתי למה התכוון מר מאן בדבריו לערן על כי יש בידיו פריבילגיה בה לא יכול כל אזרח להשתמש, שהרי ברור כי ערן, בניגוד למר מאן, בחר שלא להשתמש בפריבילגיה זו. תגובתו של מר מאן נשמעת כמעין נזיפה למי שבידו דרכון כפול, שאומרת "הרי אתה בעצם לא תצטרך ליטול אחריות על מעשיך שכן תמיד יש בידך דרך מילוט נוספת" - זאת בעוד שמי שכבר בחר בדרך זו הוא מר מאן עצמו! מקומם לטעמי. ב. נכון זהו עניין שבינו לבין בני שיחו. "מבלי לפגוע בזכויות" [(-:], מניין לך שאני לא אחת מהם? לא מתאים לך להטיף מוסר, מיץ. דווקא שקלתי לשלוח את התגובה הקודמת בדוא"ל, אבל אמרתי לעצמי - הרי ממילא תהפוך לפומבית, אז למה לא לעשות זאת בעצמי? * ובאותו נימה, האם אתה סבור שמר מאן אינו מוכשר דיו כדי לענות על שאלותי? ג. צודק. שכחתי. דווקא ביררתי, ואם אני זוכרת נכון את השאלה, הרי שכולם נעצרים ע"י משטרה צבאית, ולא מ"י. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אינני מסכים איתך. אינני צריך להיות אזרח מיצרי, ובוודאי שאינני צריך להתגורר במיץרים כדי להביע ביקורת על מצב זכויות האדם בה, למשל. המקרה של אלכסנדר מאן הוא אפילו פשוט יותר - בתור אזרח ישראלי הוא גם משפיע על אופן ניהול המדינה (באמצעות ניצול זכותו להצביע בבחירות). ב. אין מלים. ג. תודה! ד. בהמשך לדברייך בתגובה לאלכסנדר מאן: "קשה לי מאד להתרגל לפתיחות הנימוסיות האלה" - אני, אישית, לא מרגיש צורך לפנות אליו בסגנון הסנדביץ' האופייני לו. מדוע את חשה צורך לאמץ את הסגנון *שלו* כשאת כותבת לו ולא מצפה שהוא יאמץ את הסגנון שלך כשהוא כותב לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ובכן, כמה טוב לא להסכים ביחד. ב. אין מילים? האמת שציפיתי לפחות להתנצלות קטנה... ג. חשבונית בדוא"ל. (-: (החיוך הזה תקף גם לסעיף ב'...). ד. לעניין הפתיחות הנימוסיות - מדוע אני תולה מזוזה בדלת ביתי למרות שאינני דתיה כלל (או שומרת מסורת, או כל כינוי אחר שתבחר)? כמובן שאני יכולה לצפות שהוא יאמץ את הסגנון שלי. אבל למי שמתנהג כך נכונו אכזבות רבות, כי הוא עלול להיתקל במצב בו אנשים מסויימים כלל לא ידברו איתו (עיין ערך הכניסה לבית והמזוזה). אם אני רוצה לגרום לבן שיחי ליהנות מן השיחה, או לפחות לא לחוש שלא בנוח, הרי מן הראוי שאני אאמץ את הסגנון שלו, או לכל הפחות אחליט לנקוט בסגנון שלי ויהי מה. אבל לא נראה לי שלציפיות מאנשים אחרים שיאמצו את הסגנון שלי יש איזשהו עתיד. ולא נראה לי גם שמר מאן ציפה ממני לאמץ את הסגנון שלו, זה פשוט נראה לי מנומס. וחוצמזה, לא לכל שטות שלי מוכרחים להתייחס ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. המממ.... אני מתחיל להרגיש כמו ארון-מצעים, לנוכח הציפיות שתולים בי (בתגובתך האחרונה ובסעיף ב. המקורי). בכל אופן, אני באמת מתנצל אם נפגעת מתגובתי. לא זו היתה כוונתי. ג. מוזר, הייתי בטוח שאין לך דואל :-) ד. הצבעתי רק על היעדר-הסימטריה. אינני חושב שאלכסנדר מאן הוא בלתי-מנומס בכך שאינו מאמץ את סגנונך, אם כי מדברייך משתמע כי אולי את חושבת כך (שהרי אימוץ סגנונו על-ידיך "פשוט נראה ]לך[ מנומס"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לשניות הזו כיוונתי כשציטתי את ארתור רימבו. השיר הזה, הספינה השיכורה, ניכתב לפני כמאה וחמישים שנה על ידי נער בן פחות מעשרים. החלק הספציפי שאליו התייחסתי היווה מעין נבואה אישית שהיתגשמה בחיי רימבו מאוחר יותר. בקיצור הוא כותב על עצמו כאחד שעבר נדודים הזויים בעולמות וארצות אחרות, חווה התנסויות מיוחדות, ראה דהרים מופלאים אך בעצם אותה ביצת אירופה המעופשת (ביתו המקורי) תנעם לו שבעתיים. אולי בשורה של טשרניחובסקי יש הד מסוים לשיר הזה - האדם הינו תבנית נוף מולדתו (לאו דווקא זו הפיזית) ולכן מכיוון שהוא יש מחויבות יש משקל ונפקות לדעותיו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...ולכן מכיוון שהוא מרגיש מחויבות יש משקל ונפקות לדעותיו | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |