בתשובה לדובי קננגיסר, 27/01/04 15:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טעות בידך, סטודנט יקר שלי למדעי המדינה. שווה בנפשך, ואתה מוזמן לבדוק במקורות ההיסטוריים שברשותך, שאילולי תמיכתם של הציונים הדתיים ובשלב מאוחר יותר של החרדים המוצהרים ("אגודת ישראל") - מדינת ישראל מזמן היתה מכונה ישרא-פלשתין וכבר אז היתה דו-לאומית בעליל ובהתאם לחוק הבינלאומי. כל היסטוריון שפוי1 לתולדות הציונות יודה בפניך שאילולי תמיכת הדתיים (ובהמשך החרדים) - שערכי היהדות ההיסטורית מאפיינים אותם בעליל - אנשי הציונות החילונית היו ממשיכים עד היום לשנורר לריק בקרב יהודי התפוצות. כך שמדינת ישראל היהודית קמה מתוך היהדות ולמען העם היהודי. ואם ברצונך לחיות במדינה דמוקרטית, יש כאלה רבות ברחבי העולם (ואוסטרליה היא רק אחת מהן). אם ברצונך לחיות דווקא במדינת ישראל, יש צורך לדאוג שהיא תשמור על צביונה היהודי. אין כל היגיון לרצות לחיות במדינה שאומנם תהיה דמוקרטית, אבל זהותה לא תהיה ברורה ("מדינת כל אזרחיה"). סביר להניח שגם הצרפתי, הגרמני או האנגלי לא ירצה לחיות במדינה שהיא לא צרפתית, גרמנית או אנגלית. יפי הנפש הטוענים לזכותה של "מדינת כל אזרחיה" סבורים ככל הנראה שלעם ישראל אין צורך במדינה משלו, ושהמדינה אותה הישגנו בהרבה דם ויזע, ראוי להפסיד בשל ערכים אוניברסליים מקסימי שווא. אך ישראל היא מדינת היהודים, מקלט לשעת צרה ליהודי העולם ומושא כמיהתו של כל יהודי באשר הוא שם; כל מי שהניצוץ היהודי טרם כבה בליבו. 1 ציוני או פוסט-ציוני, ההיסטוריון החדש או הישן - תחליטו אתם כטוב וכאובייקטיבי בעיניכם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כיום, אינני תומך ברעיון "מדינת כל אזרחיה" (פעם תמכתי, אבל שיניתי את דעתי). אני מוצא שלעם היהודי, כמו כל עם אחר, קיימת זכות להגיע לביטוי לאומי באמצעות מדינה עצמאית משלו. ודוק - העם היהודי הוא *לאום*, ולא דת. הגם שיכולה להיות מדינת לאום דמוקרטית, לא יכולה להיות מדינה דתית דמוקרטית. לפיכך, אם "מדינה יהודית" מוגדרת כ"מדינת הלאום היהודי", אזי היא יכולה להיות דמוקרטית, אך אם היא מוגדרת כ"מדינת הדת היהודית", אזי היא אינה דמוקרטית. לפיכך, ישראל יכולה להמשיך להיות מדינה יהודית (והיא הייתה כזאת גם אם לא היו דתיים בתנועה הציונית) מבלי לוותר על היותה *דמוקרטית לעילא*, ואין לכלול בה חקיקה דתית משום סוג שהוא. ואני די בטוח שאין אפילו הסטוריון שפוי אחד ש*כן* יטען את מה שאתה טוען, אבל כבר מזמן נואשתי מלהשיג תשובות סבירות ממך, כאמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה: האם ארצות הברית איננה מדינה דתית? נכון, ידועה לי ההפרדה המוחלטת שלה בין הדת למדינה, אבל ארצות הברית, לא רבים יודעים, היא מדינה דתית מאוד. אמנם לא תראו נשים עוטות רעלה ברחובות, אבל כל אדם שירחיק לכת מעבר לערי החוף, ימצא מעוז נוקשה ומוצק של אמונה דתית עמוקה, שבימים כתיקונם מתועלת לדרשות ימי ראשון בכנסייה המקומית. אבל הדת זולגת מתחת לפני השטח בכל מקום: בנאומי הפוליטיקאים, בשידורי הטלוויזיה, ואפילו במשחקי הפוטבול. "אתאיסט" היא מלה גסה עבור רוב תושבי אמריקה. לא מזמן קראתי רשימה מעניינת שפורסמה בעיתון "הארץ" על ההבדל בין ארה"ב לבין צרפת בנקודה זו. (האם יש למישהו אפשרות לפרסם קישור למאמר הזה שפורסם ב"גיליון יום שישי" לפני שבועיים?) טול למשל, רק לצורך המחשת המֵמד הדתי, קטע מנאומו של הנשיא ג'ורג' וו. בּוּש בנאומו המרכזי עם היוודע אסון מעבורת החלל "קולומביה". הנשיא פתח ואמר אל המיקרופונים של צוותי התקשורת העולמית את הדברים האלה: "מעבורת החלל 'קולומביה' התרסקה ביקום שברא הא-ל, ורחמי הא-ל עוטפים את הטייסים. הא-ל יצר את הכול: את המסע לחלל ואת הטייסים, את התקווה ואת המוות. המסע לחלל הוא המסע אל הידע ואל האור, ועל כן הוא מסע דתי. אמר הנביא ישעיהו: 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא, מרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר' (מ, כו). אנחנו בודדים ביקום הזה. אנחנו מגששים באפלה אל האור, אל החלל, אל הידע המדעי והדתי. הא-ל הוא מקור כוחנו. למרות האסון, בשם הדת והנאורות, נמשיך במסע לחלל. הא-ל יברך את אמריקה". בהקשר למה הדברים מובאים? בהקשר לטענתך ש"לא יכולה להיות מדינה דתית דמוקרטית". דומה שיש כזו, ולא רק שיש אלא שיש טוענים שהיא הטובה מכולן. נמצא שגם לכשתוגדר מדינת ישראל כ"מדינת הדת היהודית", אזי היא עשויה להיות דמוקרטית לא פחות מארה"ב המושלת בכיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<אנחה> כהרגלך אתה משחת מילים (רבות!) לריק. כבר דיברתי לעיל על ארה"ב. ארה"ב אינה מדינית דתית. החברה האמריקאית, לעומת זאת, היא דתית מאוד. הפרטים הארה"ב הם ברובם דתיים. ובכל זאת - ה*מדינה* אינה דתית. כלומר - החוקים שלה אינה דתיים, היא אינה מבדילה בין בני דת אחת לבני דת אחרת, ואין לה ערכים אינהרנטיים פרט לערכים הדמוקרטיים. ארה"ב אינה, ואין לי ספק שתסכים איתי, "מדינת הדת הנוצרית". היא פשוט מדינה שיש בה הרבה נוצרים אדוקים. באותו אופן, ישראל אינה "מדינת הדת היהודית", אלא מדינה שיש בה הרבה יהודים אדוקים. ומכיוון שיש לך נטייה לא להבין דברים כפשוטם, הנה אצביע לך כאן על המשפט החשוב ביותר, שים לב: ה*מדינה* בארה"ב אינה דתית. ולעזאזל, תפסיק לחשוב שאתה יודע הכל והיתר לא יודעים כלום. יותר ויותר מסתבר שאתה יודע מעט מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שאצטער על כך שאני מתערב, אבל רציתי להצביע על פרשה טרייה בארה"ב ששימעה מן הסתם לא הגיע לאזניו של אורי פז: שופט טקסני בכיר החליט לשים פסל ענק עם עשרת-הדיברות בבית המשפט שלו (דוגמה לאינדיווידואל דתי - נכון, אורי, יש כאלה והרבה), הוא נדרש לסלקו, סירב, והודח מתפקידו *רק* משום שהפר צו של בית-משפט ששורשו: עמידה על עקרון הפרדת הדת מהמדינה. אמריקאי יכול להאמין במה שהוא רוצה, ואמריקאים רבים אכן עושים זאת בהתלהבות. אבל כמו שדובי אמר: המדינה איננה דתית, והיא מוכנה להתאמץ כדי להישאר כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 74931 ובכלל: דיון 1049 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יפי הנפש הטוענים לזכותה של "מדינת כל אזרחיה" סבורים ..." האם אתה רואה בעצמך אדם שנפשו יפה או מכוערת? ___________ ערן, משאיל את הקו של העלמה עפרונית כדי לומר שהוא מתעצבן בכל פעם שמשתמשים בביטוי "יפי הנפש" בקונטקסט הפוליטי הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''יפה נפש'' נולד ככינוי-גנאי לגיטימי למי ש(בהזדהותו עם האויב) כאילו מחשיב את נפשו כיפה, לעומת זו של ברי הפלוגתא שלו. אפשר להשתמש בביטוי הזה, כמו שמר פז עושה, בלי לשפוט את יפי הנפש האמיתי של עצמו או של אלו שהוא מתייחס אליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאם תשאל את "יפה הנפש" לשיטת(ך? שיטת אורי פז? שיטתו?) הוא יענה לך שלתחושתו הוא אינו מזדהה עם האויב אלא עושה את שעושה מתוך אמונה שלמה כי זה הדבר שנכון לעשותו למען המדינה. לגבי הלגיטימיות של הכינוי, זה כבר עניין של טעם, אני חושב. וזה בהחלט לא בכוס התה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעניין פה אינו ההזדהות עם האויב, אלא העובדה שאותם "יפי נפש" רואים את עצמם כמוסריים יותר מהצד השני ומנסים להציג כל מי שאינו מסכים עם דעתם כגזען\פשיסט\נאצי או כל כינוי גנאי מוסרי אחר וע"י כך להתחמק מדיון אמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה כמו מי שרואה בעצמו "לאומי" ומציג כל אחד שלא חושב כמוהו כ"מזדהה עם האויב" או כל כינוי גנאי מוסרי אחר וע"י כך מתחמק מדיון אמיתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. (בלי ציניות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לכן דיון אמיתי מצידך, בדבר "מדינת כל אזרחיה", טרם שמעתי מהכיוון שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי ב'מילון ספיר' כתוב ש"יפה נפש" הוא "מפונק ומעודן (לפעמים בנימת ביקורת)". ובמילון 'רב מילים' של פרופ' יעקב שויקה מצאתי כתוב: "(בנימה עוקצנית וביקורתית, בייחוד בתחום המדיני-חברתי) כינוי לאדם בעל רגישות מופרזת לקיפוח חברתי, המשתבח ברגישות זו מתוך צדקנות". וב"מילון ההווה" מבית "איתאב" המונח מוסבר: "אציל, עדין (לפעמים באירוניה)".1 כך שכאשר השתמשתי בתגובתי בביטוי המגדיר: "יפי הנפש", כוונתי היתה למשמעותו המילונאית-התקינה ולא לשום משמעות פרשנית-פלפלנית אחרת. 1 על מילון אבן שושן החדיש אינני מוכן לשלם אגורה, בגלל המילים הגסות-הרחוביות שמוסברות בין דפיו. ואיכות היא לא מילה גסה בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמר מר ובסטר בשעתו: איך אתה יודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד לי, בעידן המתוקשר של היום, האם יש לי ברירה שלא לדעת: (ותעיין גם בתגובות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במילון ''רב מילים'' מופיעות המילים הללו (למעט ''כוס אמק'', אבל כן מופיע ''כוס''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויחי ההבדל בין שני הביטויים שהזכרת: האחד הוא ביטוי רחובי וקללה גסת רוח, ואילו השני, המוזכר ברב-מילים, אינו אלא ביטוי לאבר המין של הנקבה. האם באמת אינך רואה הבדל בין הקללה הגסה לבין ההגדרה הלשונית של איבר מאיברי הגוף האנושי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אישית יש רגעים של בלבול בין השניים (שתיים?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל חודו של ביטוי יחיד זה, מבין שלל ניבולי הפה שבשני המילונים, פסלת אחד והאחר מקובל עליך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא על חודו של ביטוי יחיד אלא על חודם של אינספור ביטוי רחוב גסים וזולים שאוזן יהודית קצה בשמיעתם, כפי שמפורטים לפרוטרוט בלינק הקישור ל"מעריב". עם זאת, אתה בהחלט מעורר נקודה חשובה. בעיני, ובעיני בלבד, רוב המילונים בלית ברירה עוסקים בסלנג הרחובי הנפוץ, בשביל לא להפסיד חלילה אף פלח שוק פוטנציאלי. לכן: 1. אינני מעוניין לשלם פרוטה שחוקה עבור *כל מילון ומילון*. 2. לא כל מילון יועד לקריאה עבור ילדתי בת ה-7. ואין זה משנה מה שמו של המילון: "אבן שושן" או "רב מילים" או שד יודע מה והוא ככל הנראה יודע על הרבה שצצים כפטריות לאחר הגשם... הדוסים היו אומרים לך: "זה נבלה וזה טריפה", ואני אוסיף באקצנט הרוסי הבולט שלי: "ואין ברירה, עברית שפה קשה, צריך מילון אחד בבית"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה"אינספור" הזה כולם כמעט נמצאים גם ברב מילים, למעט צירופי "כוס-" (אוחתק, אמק) והצירוף "בן-זונה". גם "תפס ראש" איננו אבל יש במקומו את "תפס תחת", שאין באבן שושן. ומה ש"חמור" יותר, ראה את ההגדרה ל"שמוק" ב"רב מילים": "כינוי גנאי חריף" וגו', ואז הדוגמה: סתם שימוש יומיומי ולא נורא בכלל ("אל תהיה שמוק, תלווה לי שקל"). מילון שמצדיק קריאה למישהו "שמוק" כי הוא לא מלווה לך שקל!? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אף יהודי כבר שמעתי (ואני גם רואה אותו לפחות פעמיים ביום, בראי), יפה לראות שגם האוזן נכנסת למאגר הגנטי הייחודי של עם הבחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוס נחשב לביטוי *גס ורחובי* לאבר המין הנשי (שמו הרשמי הוא הפות). כוס הוא המקביל הנקבי לזין. זין זו מילה לגיטימית, לשיטתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוס וזין - זה נבלה וזה טריפה, שניהם מאותו בית היוצר הרחובי. פּוֹת ופִּין - לשון ספרותית ומדוברת מה זה צנועה, אין מילים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לועג למוסרניות והצדקנות כרגע, או מצהיר אותה? (לדעתי אני צריך להתבייש שאני שואל שאלה כזאת, ובכל זאת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעולם אל תתבייש לשאול, ו"העז לדעת!" (אם לצטט את קאנט). "לא הביישן לָמֵד" (מסכת אבות). אכן, אני לועג למוסרניות והצדקנות של השפה האנושית שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני צריך להתבייש", לא באמת הייתה שאלה, אלא, כמובן, אמצעי רטורי לחשוף את אחד הסממנים הבולטים של המוסרני הטחת ה"אתה צריך להתבייש לך?" המפורסם (לא חייב כמובן להיות מוסרני, רק נוטה לשם) ואם אתה לועג למוסרניות של השפה אין לי אלא להצטרף ולאחל לכולנו שלא נדע עוד ערכים כמו כוס וזין, או פות ופין, אלא רק תותח או חור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו אחד שאמר שלא ניתן להוכיח את קיום האל, שניתן או רצוי להאמין בו באופן רגולטיבי (או כמו שהיינה מיודענו אמר, הוא הציל את אלוהים למען משרתו הזקן) אך לא כמשהו קונסטוטטיבי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך מותר לקרוא לגניטליה האנושית בשם כלשהו, או שצריך להעלים את האיברים הללו מהלקסיקון כליל? מה אתה רוצה, בעצם? המילון נועד לתעד את המילים בשפה, כדי שאנשים שאינם מכירים אותן, יוכלו להיוועץ בו ולגלות את משמעותן. להתעלם מביטויים "רחוביים" רק משום שהם אינם נאים לאזניך זו איוולת. לך, לך תקרא את 1984. שם תמצא את אחיך לדעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר סיפרתי את זה פעם, אבל בא לי לספר שוב: השימוש בשם "זין" לאבר הגברי מקורו דווקא בלשון נקיה, שבאה להחליף את השם הוולגרי "זנב" (אתה הבנת את זה, שוואנץ?) ע"י ציון האות הראשונה בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זכרוני אינו מטעני, נחום גוטמן כתב באוטוביוגרפיה שלו שהוא וחבריו ללימודים בגימנסיה הרצליה בתל-אביב הקטנה נטלו על עצמם את המשימה החלוצית של המצאת סלנג עברי, ואחת מתרומותיהם היתה המילה "זין" במשמעותה האנטומית. האם הנ"ל מסתדר עם הגירסה המוכרת לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך לבדוק בבית. היום בטח לא אהיה פנוי - אחרי הכל צריך להתכונן לסופרבול - כך שיהיה נחמד אם תזכיר לי מחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, איך אוכל להתפנות לעניינים החשובים באמת לפני שפתרתי את העניין? מסתבר שמה שחשבתי שהוא המקור שלי (הספר "יד הלשון" של י. אבינרי) הוא בכלל לא המקור, ועכשיו נדמה לי שקראתי על זה פעם באיזה עיתון שעקבותיו אבדו. מקורות יודעי איבר מסרו לי שהיה על כך משהו ב"העיר" לאחרונה, ושם נטען שזה קיצור למילה "זרג", ולא "זנב" אבל הרעיון נשאר. אין נתונים על התחדישאי, או לפחות לא זכורים כאלה למקורותי. במילון אבן שושן ממהדורה לא ממש חדשה המילה אינה מופיעה במובן שמעניין אותנו, אבל הפועל "לזיין" מופיע בתנ"ך גם במשמעות לקשט, ואיפ'שהו מדובר על "פילגשים מזויינות זהב". השמט את המילה האחרונה, והרי לך עוד אפשרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני כתבתי על זה, אם כי הגרסא שאני מכיר התחילה ב"גזר" בימי הפלמ"ח העליזים, הפך לזרג כיופימיזם, ורק אז הולבשה המשמעות על האות השביעית האומללה כלשון נקיה ליופימיזם שהתלכלך. אני גם אוהב להקביל את התהליך הזה לתהליך התקדשותה של האות ה', שנועדה במקור כתחליף לשם המפורש, ואז נעשתה קדושה בעצמה, עד כדי כך שכיום ישנם שכותבים ד' במקום. התקווה שלי היא להתכנסות של שתי המגמות הללו: עם התקדשותה של האות דל"ת, היא תוחלף באות אחרת, נגיד קו"ף (וכבר נהוג לכתוב יקוק במקום השם המפורש), ולאט לאט יעברו הדתיים את כל האותיות בא"ב העברי, עד שתיוותר להם אופציה אחת בלבד, הלא היא האות זי"ן, ותהיה שמחה וצהלה. יברכך ז'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אפשר אולי להוסיף אותיות לשפה, נניח ''ג'ימל'' או ''ז'יין'' (כמו בתחילת ג'ון וז'אקלין בהתאמה) ואז להשתמש באותיות מומצאות אלה לבטא את מהות האל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כבר כאן, מפריח תקוות באוויר ושולח חיוכים לחברה2, אולי תעשה בקסמיך ותמצא פיתרון להרגל (המגונה!) של דתיים רבים, לשים גרש מעל צירופי האותיות "יה", ו-"יי" כשהם סתם מופיעים בתוך מילה? אני מנסה להיגמל מזה כבר שנים, ללא הועיל. 1 גנבתי את הכותרת מדיון אחר. 2 גם זה מדיון אחר. ככה זה כשמשלימים הכל בבת אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? הדגימי, בבקשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
י'הי'ה. הרצלי'ה. בינתי'ים. כשכותבים בכתב יד, זה לא נראה בדיוק ככה- הגרש הוא מעל צירופי האותיות, ולא ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל פעם שאת תופסת את עצמך עושה את זה, פשוט תנשכי לעצמך בחוזקה את הידי'ים, אופס, אהההה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבילי משהו, לא? אני לא ראיתי כזה אף-פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, דבילי משהו. מן הסתם לא יוצא לך לקרוא הרבה כתב יד של אנשים דתיים. זה די נפוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתדהמתי גיליתי שהאל"ף ב"אל" נהיתה טאבו. אולי זה ישן, אבל בבועה שלי נחשפנו לזה רק בזכות קאבר לירדנה ארזי: רק תפילה אשא, הו קלי קלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו כלי כלי שאקל, שמור עלי מן המתחסדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוסיף לזה את אלוהים, שכבר מזמן הפך לאלוקים (קלוקים?), ואת אדוני שהפך לאדושם, ותקבל עם נוירוטי אחד המדבר שתי עבריתות שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלון מורה כבר קיים ולא צריך להמציא אותו. אבל מסתבר שאפילו שם המשפחה המקורי של עגנון הוא שם מקודש. עבור עגנון זו הייתה דווקא סיבה להשתמש בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השטויות הפאגניות האלה צורמות מאד גם באוזני. כבר השימוש הנפוץ והכה מכוער ב''אלוקים'' דוחה בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני גיליתי שיש כאלה שכותבים "יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" . מעניין שדווקא האל"ף והה"א של אלוהים ניצלו פה מהגורל המר. תודה לקל על חסדים אטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מפסיק להתמיה, כמה עבודת אלילים ניתן למצוא גם בדתות מונותאיסטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שעובדי אלילים לא שונאים כ''כ בני דתות אחרות, לעומת המונותאיסטים המצטיינים בשנאת האחר. יצא לי במקרה לשמוע תכנית של שו''ת של בני נוער עם הרב שלמה אבינרי. ילד אחד שאל - אם מוצאים פלפון שבתוכו הכול כתוב בערבית, וברור על כן שהבעלים ערבי, האם אפשר להשאיר אותו אצלך. התשובה היתה שמצוות השבת אבידה מתייחסת ליהודים, ולכן זה בסדר לא לעשות מאמץ למצוא את הבעלים הלא-יהודי של החפץ. אבל אם רוצים לעשות ''קידוש השם'', אפשר להחזיר לבעלים החוקי, כדי שהגויים יראו את עם ישראל ואת אלוהיו באור חיובי. עוד נער שאל אם כשהוא רואה כומר ברחוב הוא צריך לירוק מול פניו, או מאחורי גבו. הפעם למרבה השמחה הרב אמר שיריקה על כומר לא מוזכרת בשום מקור יהודי, וזה מנהג שאין לו על מה להסתמך, ולכן לא צריך לירוק. אני וכמרי ארצנו נושמים לרווחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לירוק (בחולם) לא צריך, אבל ליקוק (בחולם) - זה כבר ענין אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעיתי בשם הרב- שמו שלמה אבינר. (שלמה אבינרי זה מישהו אחר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך מתמיה, ובכלל לא עבודת אלילים. יש מעט מאוד דברים קדושים ביהדות, רובם ככולם לא מוחשיים. אחד מהדברים הקדושים הוא שמו של האל. נמנעים מלכתוב את שם השם מסיבה די מעשית- איסור מחיקת השם [ויקיפדיה] שמחייב לגנוז כל מה שנכתב עליו אחד משבעת השמות הקדושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים איננו שמו המפורש של האל, ואין שום סיבה (חוץ מטקסים פאגניים) לקרוא לו אלוקים. לו התופעה הזאת היתה רק כדי להימנע מלכתוב ג'הווה, לא הייתי מתלונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כותבים G-D ולא GOD? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפילו אם נקבל את זה - מילא בכתובים, אבל למה *לעזאזל* אומרים אלוקים, בפה ולא בכתב? אכן אמונות טפלות אולי יותר מתאים כאן מאשר עבודת אלילים (למרות שדומני שביהדות יש להם מן המשותף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמונה דתית היא, לפי אמברוז בירס, אמונה ללא הוכחה במה שמישהו ללא ידע אמר על משהו ללא מקבילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין קשר לאמונה דתית כאן (בלי קשר להסכמתי להגדרה שלך) - במשך אלפי שנות יהודים אמרו וכתבו אלוהים, עד שהגיעו שלהי המאה העשרים והכניסו את השטויות האלה לז'רגון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה שכותבים Z"L על מי שנפטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. מקבילה מתאימה יותר היתא אם היו אומרים (וכותבים) זקרונו לברקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו זה ממש מהדהד עם הכותרת שנתת לפתילון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שבשני המקרים מעבירים את צורת הכתיבה מעברית לאנגלית. במקרה הראשון מקף במקום אותיות באמצע המלה. במקרה השני סימון של ר''ת כמו בעברית. אבל אולי זו רק אסוציאציה אישית שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך בויקיפדיה מדובר על שבעה שמות, שאלהים הוא אחד מהם. בעניין הדיבור- יש את הדיבר השלישי ''לא תשא'' (שעליו עובר, פחות או יותר, הטיפוס ממונטי פייתון), ועונשו מלקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאנחנו למדנו תנ''ך, וקראנו בקול מן הכתובים לא פעם, לא היתה שום בעייה בלומר אדוני, אלוהים, וכל כינוי אחר מלבד השם המפורש המוזכר בסרטון, ואותו אכן לא מבטאים אלא מחליפים במילה אחרת. אני מניח שלו הדיבר השלישי היה נתפס ככה מאז ומעולם, לא היינו משתמשים בנוהל הזה. ההתפשטות לשאר השמות לאורך השנים נראית לי כסוג של התדרדרות למנהגים טפלים ותפלים שמשמשים איזה סוג של סדין אדום של מי שומר יותר מרעהו, ולא משנה אם זה מתבטא בטקסים חיצוניים אוויליים ככל שיהיו. אלה בני הלוויה של ההתדרדרות בהחמרה הדתית שגורמת להפסקת שירת נשים ועוד גזרות חדשות לבקרים שאין להן כלום עם היהדות המסורתית. והרי המילה שלוהים משמשת בשפה גם כדי לציין אלוהים אחרים, אלוהי הכסף, אלוהי הרייטינג וכדומה. כמו שזה נראה היום, אני לא אתפלא (גם אם אקיא קצת בפה) לשמוע על אלוקי הכסף, אלוקי הממון ובעזרת קשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהי הממון [ויקיפדיה] נשמע לי כמו ביטוי גנוסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הגילוי הנאות, אני רוצה לדווח כי שאלתי קולגה בעל כיפה, והוא אומר שמילדות אכן חונך לומר אלוקים ולא אלוהים, כשהכוונה היא לקב''ה בכבודו ובעצמו, ואלוהים כשהכוונה לכל ביטוי אחר שמכיל את המילה הנ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שיש תחרות הקפדות די דבילית. בעניין "לא תשא" הכוונה היא להשבע בשמו לשווא או שלא לצורך. בתנ"ך אנחנו רואים שדווקא נשבעים לא מעט בשם ה' לדוגמה : "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי יְהוָה אִם יוּמָת." אלו מן הסתם שבועות לצורך ולא לשווא. ובעניין הכתיבה- מותר לכתוב, אסור למחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשווא - שבועת שקר. שהרי <קישור https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%... נאמר>: אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. אז כשנשבעים, נשבעים בשמו של ה'. אבל אם בית הדין מחייב אדם להשבע על מנת לוודא כי איננו משקר ולמרות זאת הוא נשבע לשקר, אז הוא עובר על האיסור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: הקישור שלך נכשל בגלל התו : בתוכנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשירת נשים אין דבר עם היהדות המסורתית? האיסור מופיע בכתבים בני למעלה מ-1500 שנה. אם 1,500 שנה לא נחשבים מסורת, אני לא יודע מה כן. מגוחך שגבולות והגדרת המסורת נקבעים על ידי אנשים שההבנה שלהם והעיסוק שלהם במסורת קלושים כל כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והוא מופיע בהקשר של דברים שמפריעים לקרוא 'שמע'. לא שירת נשים בעלמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המקור לדבריך? אתר "דעת אמת"? כי הגמרא והפוסקים אומרים אחרת. באופן כללי המושג "ערווה" הוא איסור שנוהג בכל זמן. וכמובן שאסור לקרוא את שמע במצבים של חוסר צניעות או מול טינופת. זה לא אומר שללא קריאת שמע מצב של חוסר צניעות מותר, או שהטינופת הופכת נקיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכות כד ע''א. וכל מיני דברים מעניינים אפשר ללמוד משם, על הצניעות, או ליתר דיוק - היעדר הצניעות של אבותינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי הפנה אותך לשם? שגם שם לא מדובר רק על איסור שבזמן ק"ש. ומי שלומד משם על העדר הצניעות של אבותינו, לא מבין מה הוא קורא. יש מקומות רבים בתלמוד בהם דנו באיסור על גבר לשמוע שירת נשים. מי שהפנה אותך למקור ההוא בלבד עשה זאת או מתוך בורות או מתוך כוונה להטעות. ממליץ לך לקרוא את הערך קול באישה ערווה [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נראה: האשה יושבת וקוצה לה חלתה עירומה1. אנשים ישנים בעירום. כולל בנים ובנות קטנים יחד עם הוריהם. כנראה שהסטנדרטים היו שונים קצת. 1 למה זה הוזכר בכלל, אם לא היתה אפשרות כזו עולה על הדעת? וכי אשה חרדית היום תלך עירומה בביתה? או אשה דתית? קל וחומר כשמדובר בברכה שצריך לברך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נראה. זוג שישנים יחד בעירום... לא צנוע? מופרך? זוג שישן יחד, צריך לקרוא קריאת שמע או לא? אם כן, איך קורא? וזוג שלא מתלבש כשהילדים הקטנים שלהם ישנים איתם, כנראה על היצוע היחיד בבית, כל כך בעייתי? ישנו עם בגדים? זה לא כמו היום שיש פיג'מה וכמה מערכות בגדים לקיץ ולחורף ולאביב ולמסיבות ולשבת ולפה ולשם. ביום לובשים את הבגד, בלילה בלי ומתכסים בשמיכה או משהו. זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר שזה אותו תהליך אבולוציוני שהפך את ה''זין'', שהיה דרך תרבותית לומר ''זרג'' על ידי הזכרת האות הראשונה, למילה גסה יותר מהמקור. אבל אין לי שום בעיה שתתלונן על הטמטום המובנה במנהגים הדתיים. רק תיזהר לא להתעייף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שאני מבין מהערך בויקיפדיה: מישהו קרא מהתנ״ך את הפסוק: ״לא תעשו כן להשם אלוהיכם״ והסיק מזה שיש 7 ״שמות״ שאסור למחוק, שני שמות של אלים כנענים (יהוה1, אל), ריבוי של אחד מאותם אלים כנענים (אלוהים), שם של עיר סורית עתיקה (שדי), ריבוי של צבא (צבאות), האדון שלי (אדוני), ומשפט רטורי (אהיה אשר אהיה)?! ואם אסר למחוק, אז אסור לכתוב, כולל ״גוי״ שלא יודע מה הוא כותב. אבל, רגע, אם אסור לכתוב אל אז גם אסור לכתוב בית אל? לא, על דאגה, מותר, ברור שמותר, הנה, מישהו אחר נתן לכם תירוץ... אני לא יודע אם הייתי קורא לזה ״עבודת אלילים״, אבל זה בטח לא ״סיבה מעשית״, זה יותר מה קורא כשמישהו לוקח אמונה תפלה, עושה לה רציונלזיציה, ומנסה להפוך אותה לחוק. אני לא בטוח שבמובן הזה היהדות יוצאת מגוחכת פחות מזה. 1 כן, כתבתי את זה. עכשיו לכו תמחקו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם של עיר סורית עתיקה? יש לך מקור? (אם לחזור לנושא)? בד"כ יישובים הם על שם אלים ולא להפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל: ״... ייתכן, שמקור השם אל שדי נובע מן העיר שדי שהתקיימה בתקופת הברונזה על נהר פרת בצפון סוריה. ...״ אלוהים (יהדות) [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> כשמישהו לוקח אמונה תפלה, עושה לה רציונלזיציה, ומנסה להפוך אותה לחוק. אפשר להסתכל כך על כל מצווה דתית. לחכות 6 שעות בין בשר לחלב זו הרחקה יותר גדולה מאשר לא לכתוב את שם האל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע על ״כל״ מצוה דתית... יש מצוות דתיות מפורשות (כבד את אביך ואמך, לא תבשל גדי בחלב אימו...), ויש מצוות דתיות שאפשר להבין את ההגיון מאחוריהן (הפרשת מעשר, איסור על רצח...). לא הייתי לוקח את ה״לחקות 6 שעות (תלוי ברב) בין בשר לחלב״ ככתב הגנה על ה״מעשיות״ של היהדות - אבל אני לא חושב שהיא התחילה כאמונה תפלה (לא שהתוצאה פחות משעשעת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב שדתיים לא רושמים "אלוהים" כי אסור להם? תיכנס לרוטר ותראה מאות איזכורים, שאין ספק שחלקם הניכר של דתיים מוצהרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משערת שאתה מכיר את הבדיחה, למה מופיע 3 פעמים 'לא תבשל גדי בחלב אימו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו''לא תנאף'' רק פעמיים. זה סיפר אורי זהר כשהתחיל לחבוש כיפה צבעונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ה'לא תנאף' אני לא מכירה. ספר. יש לי הרגשה שזו לא אותה הבדיחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תבשל שלוש פעמים- שאסור לבשלו, אסור באכילה ואסור בהנאה. אבל לא תנאף רק פעמיים- שאסור לבשל ואסור לאכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תבשל - תכנון הניאוף,מזימות וכדו'; " רוצה לעלות אלי לקפה? ; לבוא לעזור לך וכו' לא לאכול - עצם הניאוף. לא להנות - זה שייך ל"לא תתורו...אשר אתם זונים" ולכן נדרש רק פעמיים. מתוך:חידושי הרב קוזמו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים: "לא תבשל גדי בחלב אימו". משה: "אתה מתכוון, שאסור לאכול פפרוני על פיצה וצ'יזבורגר?" אלוהים: "לא תבשל גדי בחלב אימו". משה: "אתה מתכוון, שנפריד את הכלים, ואת התנורים, והכי טוב - מטבחים נפרדים?" אלוהים: "לא תבשל גדי בחלב אימו". משה: "צריך לחכות 3 שעות או 6 שעות בין בשר לחלב?" אלוהים (ביאוש): "תעשו מה שבראש שלכם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיחה מס' 1741 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלך יותר מצחיק, כי הוא נוגע נכון בצרה הזו של ההקפדה. אני בכלל קורא חלב בצירה במשמעות שומן. לא תבשל גדי בשומן אמו נשמע לי כמו איסור הרבה יותר מציאותי. מי בכלל מבשל בחלב במזרח התיכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לבשל בחֵלֵב. אפשר לטגן בחֵלֵב. נדמה לי שדי ברור מלשון התנך שבישול הוא בנוזל ושונה מצליה או טיגון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. חֵלֶב, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם אתה קראי סטייק מטוגן בחמאה הולך, כי זה טיגון ולא בישול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד זה חמאה ולא שמן עמוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכנינו מסביב. בבישול הלבנוני עושים שימוש בבישול בשר בחלב ובישול בשר ביוגורט. אולי גם בסורי. __ אם אתה מבשל את הגדי בשומן אימו, היית צריך להרוג את שניהם. תבשל אותו בשומן עצמו, יותר טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 646000 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. It's deja vu all over again | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |