|
||||
|
||||
אם כבר הטיות גנטיות-אבולוציונית, הרי שאצל הנצרות (הקתולית 1) עבדה ההטייה (לרוע המזל) בכיוון ההפוך: טובי הבנים הלכו לכמורה, ועל כן, נגדעה העברת הדנ"א שלהם לדורות הבאים, בעוד האיכרים הבורים המשיכו להתרבות באין מפריע... 1 היחידה הראוייה, כמובן. |
|
||||
|
||||
העברת הדנ''א לא נגדעה. לכמרים,וגם לכמה מהאפיפיורים בכבודם ובעצמם, היה מספר לא מבוטל של צאצאים. |
|
||||
|
||||
מי שבאמת התרבה באין מפריע היו האצילים. בימה"ב למשפחת איכרים היו בממוצע 2 ילדים, ולמשפחת אצילים - 5. נכון שרק אחד יכול לרשת, ולכן האחרים הפכו לנזירים / אבירים1, אבל כשתוחלת החיים לא בשמיים, תמיד יש סיכוי שמשהו יקרה לאחיך הבכור ואתה תהיה הבא בתור. אגב, חלק ניכר מהנזירות היו בנות למשפחות אצולה. 1 ומתו בגיל צעיר, בדרך כלל, בדו-קרבות על כלום. |
|
||||
|
||||
"טובי הבנים הלכו לכמורה, ועל כן, נגדעה העברת הדנ"א שלהם לדורות הבאים". זו נראית לי מסקנה מרחיקת לכת. הכמרים הקתולים לא התחתנו, כמובן, אבל ממתי זה מונע ממישהו להעביר את זרעו? |
|
||||
|
||||
והם העבירו את זרעם. |
|
||||
|
||||
ודאי שהעבירו. עובדה שעד היום יש כמרים קתוליים. |
|
||||
|
||||
בשלב הזה אני חושב שצריך להעביר את הדיון הזה לדיון על הגנטיקה. ''כל הכמרים הקתוליים הם צאצאיו של כומר אחד''. |
|
||||
|
||||
לא מונע כלל, אלא שסיכויי השרידה של ממזר של אציל גדולים לאין ערוך מסיכויי השרידה של ממזר של כומר. ולו בגלל שלא פעם אין האציל נמנע מלהכיר בממזרו, וכך הממזר הוא אולי ממזר, אבל אציל. ואז האם עשויה לזכות לתמיכה. במיוחד אם, נניח, הממזר הוא זכר, ואילו לאציל יש רק בנות. או לחילופין, במיוחד אם הממזר הוא זכר בכל מקרה. כומר, לעומת זאת, יתכחש אוטומטית לבנו, מה שיותיר את האם לגדל את בנה/בתה לבד, בחברה שמתנכרת לנשים שהרו ללא נישואין, או לנסות להפיל את העובר. או לנסות להמית את הילד עם היוולדו. והנה בלדה בנושא (ממזר של אציל, לא של כומר), על שלל גרסאותיה: |
|
||||
|
||||
לא לא - הבנים של הכמרים נולדו לנשים נשואות שבעליהן הכירו בילדים כבניהם... |
|
||||
|
||||
וואו. של מי זה? ומאיזה מאה? (אני מנחשת - המאה ה-14 אולי?) |
|
||||
|
||||
את הבלדה כינס ברנש בשם פרנסיס ג' צ'יילד, אמריקאי שחי במאה ה-19. הבלדות עצמן שונות זו מזו בגיל. את הבלדה עצמה השד יודע מי חיבר. צ'ילד אסף 305 בלדות, על שלל גרסאותיהן השונות, ובספריה האוניברסיטאית הקרובה למקום מגוריכם1 אמור להיות כל האוסף, 4 כרכים בעובי של ספר האגדה כל אחד, עם כל הגרסאות2, כולל התווים. 1 אוקי. בספריה של האוניברסיטה העברית יש. 2 או לפחות, כל הגרסאות שצ'יילד כינס. |
|
||||
|
||||
טוב, קראתי רק את גרסא הראשונה שהופיעה שם, ולפי השפה אני מניחה שמדובר במאה ה-14. |
|
||||
|
||||
השפה הרבה יותר ארכאית מהשפה של המאה ה-16 של שקספיר. |
|
||||
|
||||
בהחלט יתכן שזה מהמאה ה-14. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |