בתשובה לדורון יערי, 12/03/01 9:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא יודע (אני די משוכנע שאני לא יפגע בו, אבל יהיה לי קשה לשפוט את מי שינהג אחרת). שאלה מעניינת לא פחות היא, במידה ולאדם הזה יש לב אותו אני צריך (וכאן זה או החיים שלי או שלו). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן להסביר מה ההבדל בין לקיחה בכוח של כבד לבין שדידת ליבו של אדם אחר? בשני המקרים הנ"ל יהפוך מיד לז"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהתבלבלתי בין כליה וכבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע? מוזר, חשבתי שמותר לרצוח אדם אחר על מנת לשרוד, אם אין דרך אחרת. מה שמשעשע הוא שאין לך שום כבוד לחיים של אחרים, או לשלטון החוק, ומה ששולט בתפיסת עולמך הינה אנרכיה מוסרית פרועה, בה יש חובה להיות חזקים, ומכאן זכות לרמוס כל שבדרכך. לפי תפיסה זו, מעניין לשמוע שאתה מסנגר על שכנינו הלבנונים והפלשתינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיים אכן מוזרים, ובסוף (כידוע) מתים. יש סדר עדיפויות, והמוסר נמצא מעל (הרבה מעל) שלטון החוק או הכבוד. למה לדעתך יש חובה להיות חזקים? ולמה זה נותן זכות לרמוס כל שבדרכך? אני לא מסנגר על הפלשתינים והלבנונים, אני מקטרג על הישראלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המוסר נמצא מעל לכל, הוא צריך להמצא גם מעל יצר ההשרדות שלך. לדעתי אין חובה להיות חזקים, ובטח שאין זכות לרמוס את מה שבדרכך. אתה הוא זה הטוען זאת: חייבים לשרוד, חייבים אוכל וחלקת אדמה, חייבים לב או כבד, ולכן מותר לרצוח, לחסל ולכבוש את כל מה שמפריע לי להשיג זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי מעל הכל, אמרתי מעל שלטון החוק והכבוד. לדעתי יש איזון כלשהו בין המוסר ליצר ההישרדות (המוסר אולי נמצא קצת יותר גבוה, אבל תמיד צריך לבדוק כל מקרה לגופו, והייתי שואל אותך כמה שאלות היפוטתיות אם הייתי חושב שיש לי סיכוי לקבל תשובה). לא טענתי שחייבים לשרוד, טענתי שאם לא מוסרי להפסיק את חייו של אדם רחוק אין סיבה שזה יהיה מוסרי להפסיק את חייו של אדם קרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינך מרים אקדח כדי להגן על עצמך, אין פה שאלה של מוסרי או לא, כשם שאם מישהו יגנוב ממך הדבר לא יעשה אותך לגנב או שותף לגניבה. גם בפרלמנט ישנה אופציה שנקראת "נמנע", לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, משהו עומד לרצוח אותך או אחד מבני משפחתך, איפה האופציה של הנמנע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מסייע לו בקריאות: כן, רצח אותי/ו/ה, ומגיש לו פגיון וחושף את חזך ("בעד") ואינך מרים אקדח על מנת לרות בו ("נגד"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול נסעתי בכביש וראיתי ילד קטן עומד באמצע הכביש. היו בפני שתי אפשרויות 1. להאיץ ולפגוע בו ואז לעצור ולחזור ברוורס על גופתו המדממת עד שיהפוך לדייסה. 2. לעצור לתת לו סוכריה ולעזור לו לחצות את הכביש תוך שאני טופח על ראשו בחיבה. בחרתי להימנע והמשכתי לנסוע במהירות קבועה, ואחרי שפגעתי בו לא חזרתי לוודא הריגה אלא המשכתי בדרכי... (מיומנו של נמנע סדרתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת את האופציה של לצפור, לעצור, לעקוף, שמשולה לאופציה של לברוח, להתיז גז מדמיע בעיני התוקף, וכו'. זה שהחלטת שנמנע פירושו לקפוא על מקומך, זה פירושך שלך. חוץ מזה, טענתי הייתה שבמקרה הזה בכל מקרה ילקחו חיי אדם, בין אם שלך ובין אם של התוקף. ההבדל הוא שכאשר אתה לוקח את חיי התוקף אתה מבצע רצח (לקיחת חיים מתוך שיקול דעת), וכשאר הוא רוצח אותך, לא מדובר בתמיכתך ברצח. האם היהודים בשואה היו שותפים לרצח? האם קורבנות טרור היו שותפים לרצח? על הגישה המהפכנית שלכם לא שמעתי קודם. עוד מעט תעלו את התיאוריה שרבין רצח את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בעד, אתה לא זז ולכן לא מפריע לו להתרכז ולכוון (ראה גם את ההערה של מר נמנע למטה, שאני מקווה שזה רק הומור)... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אמר שאתה לא זז? אתה הוספת את זה לבד. אם אתה אכן לא זז כיוון שאתה מעוניין שירצח אותך, זה משול להתאבדות, שאתה יודע מה המוסר היהודי-נוצרי חושב עליה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי תתן לנו את מתכון שני לטיפול במקרים מסוכנים. למשל, רוצח אכזרי בא לביתך באישון לילה, כל הטלפונים מנותקים, אין אף שכן באיזור, הוא מעוניין לרצוח את בני משפחתך (ואין לך, רובה בעל כדורי הרדמה שאינם מסכנים אף אחד, הגז מדמיע הלא מסכן נגמר, רובי ההלם מקולקלים, ושכחת איפה נמצא גלימת הקסם). מה נעשה? להגן על עצמנו אסור. לשיר אסור. לרקוד אסור. לזוז מותר (אם כי שלא יראה כריקוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאנסה להתגונן בידי. זה שלא אפגע בו עדיין לא אומר שמדובר בהתאבדות. זה מזכיר את טענות השופטים במשפטי האונס: "מדוע לא התנגדת?" או את משפטי הצברים לניצולי השואה. זה שמישהו לא שלף טנק מהכיס ופוצץ את העומד מולו, לא אומר שהוא רצה למות/להאנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד וזכרונותיו הוא... תנסה להתגונן בידך מול אדם מיומן שמחזיק סכין? זאת הרי התאבדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אדם מן הישוב ההולך ברחוב, ולפתע קופץ מולו אדם עם אקדח. השוטה, במקום להלך עם תותח ושני סטיל"ים בצדדיו, מרים ידיו כתגובה אינסטיקטיבית, אולם אז נורה. האם הוא מתאבד לשיטתך, או שאולי הוא רוצח? כי אם כן, לא רק שאתה סבור שכמעט 6 מיליון קורבנותיו של היטלר הם רוצחים, וקורבנות האונס "הזמינו את זה", הרי שכל אדם שנרצח בשנתו כי לא התקין שדה חשמלי הוא מתאבד, ואדם שלא למד כיצד לפרק פצצה והתפוצץ, היה בעל משאלת מוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נניח, באופן היפותטי, ששנינו חיים בארץ נידחת, המוקפת אויבים הסבורים שאחת דיננו למות. בוא נאמר גם שמחצית מהאזרחים בארצנו מחזיקים בשיטת המוסר שאתה דוגל בה, בעוד היתר מעדיפים להרוג מתוך הגנה עצמית בשעת הצורך, ובלבד שלא ליהרג. שכנינו מתכננים מתקפה צבאית. הם מתחילים בירי על יחידות הצבא המאוישות בחיילי חי"פ (חיל פציפיסטים), ואלו משליכים מייד את נשקם ונכנעים. לאחר מכן הם עוברים למתקפה על היחידות המעורבות, בהן אחוז ניכר של פציפיסטים. גם אלו מוכנעות על נקלה, שכן רק חלק מהחיילים מצייתית לפקודות הירי. חיש-קל מתמוטט כל המערך הצבאי, המדינה נכבשת, ואזרחיה נטבחים על פי דיני השכנים. שים לב שמחצית מן האזרחים היו מוכנים לעשות הכל על מנת להמנע מגורל כזה, אולם קיומם של פציפיסטים בקרבם אילץ אותם לוותר על חייהם. כעת תאר לעצמך שמצב כזה קורה באחת ממדינות אפריקה העניות. מה הסיכוי שלמישהו יהיה אכפת מספיק כדי להתערב ולמנוע טבח? במילים אחרות, פציפיזם מסלק את אלמנט ההרתעה כלפי התוקפן. אמנם לך זה כלל לא משנה - אולם במעשיך אתה כופה את האידיאולוגיה שלך על אלו שאינם מאמינים בה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |