|
||||
|
||||
לסעיף 1: לא הבנתי את הנקודה שלך. גם בשיטת מדרגות המס העכשווית כל עליה בשכר הברוטו היא גם עליה בשכר הנטו (חוץ מאיזה חריג אחד שאינני יודע אם תוקן בינתיים). לסעיף 3: גם שיטת הקופונים אינה חסינה בפני רמאויות1, והחסרון שלה הוא בהפחתת אותו "כבוד" שעלה לכותרות, שכן כל העומדים אחריך בתור (שלא לדבר על הקופאית) רואים שאתה חי על קצבה. ______________ 1- אם תוכל לקבל שקית חלב כנגד קופון, יווצר שוק משני בו תוכל לקבל מזומנים בשווי 80% (נניח) ממחיר שקית חלב כזאת כדי לשלם לפושר משכונתי שלך. מה שבנית הוא עוד דרך להפנות את כספי הרווחה מהנמענים הלגיטימיים שלהם לקבוצה אחרת של אנשים. |
|
||||
|
||||
סעיף 1: טוב, זה היה לפני שעוזי הסביר לי איך זה עובד. אבל גם כך הטיעון עודנו תקף (אם כי נחלש משהו): ברגע התחלפות המדרגה אתה מקבל פחות כסף על אותו עבודה. זהו מעבר חד והשפעתו על המוטיבציה לעבוד היא חדה ושלילית. מישהי סיפרה לי בדיוק לפני שבוע איך היא וקולגות שלה נמנעים מלעבוד מעבר למכזה מסויימת כי זה פשוט לא משתלם, ברגע שהם עוברים מדרגה, הכסף נלקח מהם במיסים. סעיף 3: הראש היהודי ממציא לנו פטנטים וגם עוקף מימין, ושום דבר פה לא יהיה חסין מרמאויות, אבל שיטת הקופונים עדיפה בעיני. מה גם שהמרת קופונים למזומן תחשב עבירה פלילית (הרתעה 1)וההמרה תגרום להפסד של נגיד 20% כפי שאמרת (הרתעה 2). בקשר לאובדן הכבוד, הכבוד ש"ירמס" פה יהיה מהסוג שהוא מותרות, מהסוג של קזבלן, לא מהסוג של חרפת רעב או מצוקה קיומית. אם אדם רעב, הוא יאכל מהיכן שנותנים לו. אני בטוח שבשכונות מצוקה יהיו סופר-מרקטים שישרתו בעיקר עניים (גם היום יש כאלו) בהם קופונים כאלה יהיו מראה נפוץ והעניים יעמדו זה לצד זה בתור. |
|
||||
|
||||
הוא מותרות או לא מותרות? ביהדות יש שורת כללים שמטרתם לא לבייש את הנצרך לצדקה ואת הקבצן - נדמה לי שאדם ברוך סקר אותם פעם. גם לתת צריך לדעת (ולא, לא אמרתי שאם אדם רעב לא תתן לו). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כבוד זו מילה ולה משמעויות שונות במקומות שונים (ראי את התפלפלויות וההסתבכויות על המשמעות בפתילים השכנים). לכן, זה גם מותרות וגם זכות יסוד, תלוי בהקשר. אם תרצי, הרעיון במדיניות רווחה הוא למנוע חרפה יותר מאשר לקיים כבוד. הכבוד הוא המצב של אי-חרפה, לצורך עניין זה. לגבי המלצות היהדות בנושא, אני חושב ש"מתן בסתר" הוא לא רלוונטי לענייננו, מדובר במתן של חברה ולא של פילנטרופ יחיד. כשמדובר במדיניות אשר רוצה ביקורת, זה לא מתאפשר. אני גם לא חושב שיש בכך ביוּש של הנזקק (אלא אם כן הוא יאלץ לעלות לבמה בכיכר רבין כדי להכנס לתור לקבלת התלושים), מקסימום מבוכה. אין דרך מסביב לזה, השענות על חסדי הזולת מביכה. מה תעדיפי? שהיו תחנות חלוקת מצרכים נזקקים? אולי גם זה פתרון. אני מתקשה להחליט מה יותר מביך. |
|
||||
|
||||
אתה צודק מאוד - המילה כבוד אינה תלושה אלא בהקשר של הביטוי ''קיום אנושי בכבוד''. משמעותו של זה היא קיום חומרי מינמלי שהוא יחסית ללא חרפה (בדומה לביטוי ''לסיים את המשחק בכבוד'' שהוא הישג ספורטיבי מינימלי שהוא יחסית ללא חרפה), ונראה שאין בסיס להתפלפלות המוזכרת לגבי המונח כבוד. מאידך, מפתיע שאותם מגיבים שתהו על המשמעות המדוייקת של המילה כבוד, עברו ככה בשתיקה על המושג ''קיום'' שכבר ספג בעבר קיטונות של ביקורת חריפה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |