בתשובה לאלון עמית, 08/12/03 10:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המ... אני חושב שללא ספק הקטע הידוע ביותר של שיפרין הוא הנעימה של "משימה בלתי אפשרית". מה המקצב שלו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וג'וליאנה הטפילד מופיעה בפסקול של Reality bites - http://www.imdb.com/title/tt0110950/soundtrack בשיר Spin the bottle והנה קישור לדיסקוגרפיה של אהוד בנאי בMooma: http://www.mooma.com/Discs.asp?ArtistId=1164 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המספר היחיד שמצאתי בשיר של האטפילד הוא 5 המקום היחיד שאני זוכר 5 אצל אהוד בנאי, זה ב"ערבב את הטיח אחמד" "חמש בבוקר בעזה....". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלהיט הגדול של בנאי הוא מהרי נא (הילד בן 30) והמקצב שלו 5 שמיניות. חשבתי שהלהיט השני הוא טיפ טיפה אבל שם המקצב הוא 4 רבעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרו לפניי, נעימת "משימה בלתי-אפשרית" של שיפרין היא במשקל חמישה רבעים, ו"הילד בן שלושים" של אהוד בנאי הוא במשקל חמש שמיניות. עוד להיט של אהוד בנאי, "כולם יודעים" (אהובתי, הקשיבי אל העפרוני...), הוא גם בחמש שמיניות. על ג'וליאנה האטפילד לא שמעתי, אבל בעקבות תגובתו של ערן, הקשבתי באתר של טאוור רקורדס לשיר Spin the bottle, והפלא ופלא, גם הוא בחמישה רבעים. זה זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך פיקששתי את כולם יודעים... כן,כנראה שזהו זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי - פיצחתם! כל הכבוד לערן שהעלה את נושא המקצב, לארסי שמצא את "הילד בן 30", וליובל שזיהה את היתר. התשובה המלאה, אם כך, היא "5", והיא מתייחסת לקטעים נודעים במקצב 5/4 או 5/8 או 10/8, שהוא נדיר מאוד במוסיקה הפופולרית (המערבית?) לדורותיה, החל מקלאסית וכלה בפופ. יש די מעט אנשים המסוגלים (או רוצים) לחרוג מה-4/4 או 3/4 הסטנדרטיים ולהגות משהו שנשמע טוב וזורם. אהוד בנאי עשה זאת פעמיים, עם "הילד בן 30" (חוץ מה-"הוק" שהולך 5-5-5-6 בשמיניות), ו-"כולם יודעים", לאלו שיפרין כתב את הנעימה המפורסמת של "משימה בלתי-אפשרית", וג'וליאנה האטפילד חיברה את "Spin the Bottle", שיר כל כך סימפטי שמפתיע לגלות שגם הוא במקצב הנדיר הזה. שאלנו גם "ולמי עוד?". יש כמובן יותר מתשובה אחת, אבל יש יצירה מאוד ידועה שכל כך לא מסתירה את חמישיותה שאם הייתי מוסיף אותה היתה החידה נפתרת בן רגע - מי המחבר? והנה, סתם, עוד דברים ידועים במקצבים לא שגרתיים: * הפזמון היפהפה ב- Golden Brown של "החונקים", ב-13/8 (3-3-3-4) * "קורי נה ניי ניי" של גרוניך (שכחתי איך קוראים לזה) ב-7/8 * נעימת הנושא של "פעמונים צינוריים" של מייק אולדפילד (משהו כמו 7/8-8/8 וחו"ח) * "Money" של פינק-פלויד ב-7/8 * "אפוקליפסה ב-9/8" של ג'נסיס (האמת ש-9/8 זה טיפה גבולי מבחינת המקוריות. גם Jesu Joy of Man's Desiring של באך הוא ב-9/8 אאט) מעניין שקורה הרבה שהמילים או השמות של הקטעים האלה מתייחסים במפורש למקצב החריג - כאילו, אם לא שמתם לב... יש גם מצבים יותר מסובכים, כמו "אגדה יפנית" של אריאל זילבר, או "נייר עיתון" של טיפקס, שקשה בכלל לייחס להם מקצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היצירה הידועה שלא מסתירה את חמישיותה היא בטח "טייק פייב". ואם כבר היא עלתה, ועוד בהקשר של טריוויה, זה אולי הזמן לתקן עוול נושן. אני זוכר תכנית של "מקבילית המוחות" ז"ל בטלוויזיה בה שאל המנחה יצחק "אפס כריזמה" שמעוני את אחד המתמודדים את השאלה "מי הלחין את הקטע טייק פייב?", וקיבל כתשובה נכונה את "דייב ברובק". טעות! הקטע אמנם התפרסם בביצוע רביעיית הג'אז של ברובק, אבל הלחין אותו דווקא פול דזמונד, הסקסופוניסט של הרביעייה באותה התקופה. (היה לי פעם מורה למוסיקה שסיפר לי שהוא הרוויח לא מעט עוגות מהתערבויות על הנקודה הזו.) לא זוכר אם לתשובה היתה השפעה על תוצאות התחרות, אבל צריך שיהיה סדר, או, במילותיו של הוגה הדעות הנודע ק. קריימר: Without rules, Jerry, there’s chaos! עוד קטעים במשקל מחומש הם seven days של סטינג, ואם אני זוכר נכון, גם מוסיקת הרקע של תכנית הטלוויזיה "דובי דוברמן" (אני *לא* מתכוון לשיר הפתיחה).ואולי הקטע הכי מפורסם עם "טוויסט" במשקל הוא all you need is love של הביטלס, שם פתאום מופיעה תיבה של שלושה רבעים (בדיוק על ה- love השלישי בשורה love love love.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן "טייק פייב", וטוב שהזכרת לי את דזמונד כי שכחתי את הסיפור הזה. איך הולכת מוסיקת הרקע של "דובי דוברמן"? (כאילו, "הנננ הנננ הנ הנ הנננ הנ הננננ דה הננננ"...?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר איך הלכה מוסיקת הרקע של "דובי דוברמן", אבל אני זוכר את עצמי שומע אותה (בתור ילד) וחושב "הממ, די לא שגרתי לבחור משקל של חמישה רבעים למנגינה של תכנית ילדים...". עוד קטע מפורסם עם משקל מתחלף הוא כמובן מנגינת הפתיחה של "הסימפסונים". ואם במנגינות של תכניות טלויזיה פרה-היסטוריות עסקינן, וכל חידות הטריוויה של החודש נפתרו, אז הנה אתגר. מי מהאיילים זוכר את מנגינת הפתיחה של תכנית הספורט "מהר יותר גבוה יותר חזק יותר"? אני מתכוון לתכנית ששודרה בימי שלישי (?) בשש וחצי בערב (???) בסוף שנות השבעים (!), בהנחיית אורלי יניב (אולי היו גם מנחים אחרים). אחרי שנים שניסיתי להיזכר במנגינה (ואני בכלל לא מגזים), פתאום ערב אחד היא צצה בראשי. לידיעת המפשפשים בזכרונם: שתי התשובות השגויות הנפוצות הן המנגינה של "מבט ספורט" והמנון המכבייה 1. היות ועתותיי בידיי היום, רשמתי את המנגינה על נייר תווים מאולתר, סרקתי, ושמתי את התמונה ב- http://www.stanford.edu/~yuvaln/maher_yoter.html (מקווה שאין טעויות; זה הכל מהראש, ואין לידי אף כלי נגינה). אם מישהו מהאיילים יודע מספיק מוסיקה ומחשבים בשביל לקרוא, לנגן, להקליט, להפוך לקובץ mp3 ולשים ברשת, יהיה מצויין. (ברקת, רשמתי את המנגינה במיוחד בסולם דו מז'ור כדי שיהיה לך נוח עם המפוחית.. :-) ) (ואתם חושבים שגרפולוגים יודעים גם לנתח תווים?) __________ 1 למטרות נוסטלגייה, המנון המכבייה מובא להלן: יותר מהר, יותר גבוה יותר מהר, יותר חזק היטב לרוץ, היטב לקלוע(?) ולנצח במשחק מכל ארבע רוחות שמיים כולכם שלום(?) כולכם אחיי אלפי ברכות, אלפי ידיים ועם ישראל חי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה בכותרת, כמובן, למוחי הנשחק - הבטתי בתווים ולא הצלחתי לשמוע את המנורה הנדלקת מעל ראשי, אבל זה בוודאי אני, אני באמת לא זוכר את מנגינת הפתיחה (את זאת של "תצפית", לעומת זאת, כן, אבל לא הייתי מנסה אפילו לרשום את התווים שלה). המנגינה של ה-"סימפסונים" ייחודית למדי בעוד מובן: היא כתובה בסולם לידי (Lydian), מה שיוצא בפסנתר כשמנגנים סולם רק על הלבנים ומתחילים מ-"פה". אחרי שהסבירו לי פעם על סולמות שונים ומשונים חיפשתי מנגינות מתאימות, ועליתי על הסימפסונס; לא מזמן חשבתי לעשות מזה חידה באייל אבל כמובן שהעסק מתועד נמרצות ברשת. מה שכן, נתת לי רעיון בכיוון ההפוך: יש לי כמה מנגינות בראש שאני משתוקק שמישהו יזהה בעבורי. כשיהיה לי זמן אני אקליט משהו ואשים בפתיל הזה בתקווה שהאינטלקט הרצחני הקולקטיווי לא יכזיב גם הפעם (וב-"האייל ששאל" מותר אוף-טופיקים חופשי, נכון?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנגינה של "תצפית" היתה עיבוד מסונתז לחלק השני של סימפוניה מספר 5 של פרוקופייב. אפשר להקשיב לדקה הראשונה שלה ב- http://www.towerrecords.com/product.aspx?pfid=106717... (רצועה מספר 2). אפרופו פרוקופייב והטלוויזיה הישראלית (מצטער, אני פשוט לא יכול לעצור את פרץ הנוסטלגייה / טריוויה): מי שהעביר בבית בקרים בתור ילד חולה בסוף שנות השבעים, אולי זוכר איך בין פניני הטלוויזיה "here we are", "neighbors" וכו' היו מופיעות שקופיות אין-סופיות עם כיתוב נוסח "אנגלית ח' - 10:30" או "חשבון ה' - 11:15". אחת המנגינות שליוו את השקופיות האלה היא חלק מספר 4 של סימפוניה מספר 1 של פרוקופייב, ואפשר לשמוע את ההתחלה שלה ברצועה מספר 4 ב- http://www.towerrecords.com/product.aspx?pfid=279222... (מומלץ לפקוח אזניים החל משנייה מספר 30). פעם נהגתי במכונית והקטע התנגן ברדיו אחרי שלא שמעתי אותו הרבה שנים, וכמעט עשיתי תאונה מעוצמת הפלש-באק. ועוד משהו אחרון, שאולי אחד האיילים יוכל לעזור לי אתו. מנגינת הפתיחה של איזו תכנית טלוויזיה היתה peter gunn ? זה קטע של הנרי מנציני (אפשר לשמוע אותו ב- http://www.towerrecords.com/product.aspx?pfid=287713... ), ויש לו גם ביצוע יותר רוקי של אמרסון לייק ופלמר. אולי doctor halfbaked ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תצפית" - אכן! מגניב, לא ידעתי. לעניין הטלוויזיה, כנראה שהיינו חולים ביחד באותן שנים, אבל אני לא מסוגל לאשר או להפריך את השיוך של Peter Gunn - מוכר לי ביותר, כמובן. אולי Scooterman? אגב, לפעמים היו משמיעים בין תכניות את השיר הביזארי שאת נעימתו אני זוכר היטב ואלו מילותיו: תשרי סבא פנה ערף עד להררי אלף משתעל פה כבר החרף ובעיניו הדלף ירושלים עיר הקודש למה ומדוע לא נתת לי בזה החודש יומים בשבוע ובצריף בוכה הילד צומחות לו שיניים גלמוד הוא יחידי בחלד כי הורים לו אין ירושלים... במחצבה נפל אביך נשמתו בתוהו אין דבר סגור את פיך תהיה חוצב כמוהו ירושלים... תהי חוצב תחצוב בסלע תבנה ירושלים אם הבכי הוא כסלע השתיקה בשנים ירושלים... מה זה זה? מישהו יודע מי כתב את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אכן יש כזה אדם ואני לא מתבלבל עם עמנואל הרומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. בינתיים כבר מצאתי ברשת (מקור אמין?) שהמחבר הוא אכן עמנואל הרומי. אבל המלים עדיין משונות מאוד בעיני, ואני זוכר שעוד בהיותי זאטוט תמהתי על הבחירה המוזרה בשיר המורבידי הזה לשידורים לפעוטות. עם זאת, נראה ש-"המורדים" יותר גרוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרומי? אוקי. אני זוכר במעורפל תוכנית משנות השבעים עם דן אלמגור שם דנו בשיר הזה בהרחבה ("שרתי לך ארצי"?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר אפילו במעורפל. מעניין מה הרחיבו עליו שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר ש''פעמיים בשבוע'' זה או ימי עבודה או ימי ''טיש'' כלומר ימים שתלמיד ישיבה אוכל אצל משפחה מאמצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אז גם אתה זוכר "פעמיים בשבוע"? במילים לעיל כתוב "יומיים", אבל אני ממש זוכר אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אבל אני גם זכרתי "הראובני" ולא "הרומי". אגב, מסתבר שבאמת יש כזה אדם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמנואל הרומי כתב מן שירי עליה שניה/שלישית כאלה? הקדים את זמנו, הבחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אלא אם כן הוא תרגם מדנטה גם את זה. מסתבר שמדובר בעמנואל הרוסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מעברים ביזאריים, ברשת ב' היו משמיעים (כדי למלא את הזמן עד החדשות) את הפתיח המצחיק של ''בשמלה אדומה ושתי צמות''. רק את הפתיח, פעם אחר פעם, עם הפסקה של כמה שניות באמצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז זה לא אני משוגע. בפעם הראשונה ששמעתי את הפתיח של ''בשמלה אדומה'' בביצוע המקורי (כמו רוב בני דורי, הכרתי קודם את הביצוע של ''מופע הארנבות של ד''ר קספר''), היה נדמה לי שאני זוכר את הקטע הזה מנוגן שוב ושוב, עם הפסקה של כמה שניות באמצע. לא ידעתי מאיפה אני זוכר, ואם זה באמת היה או חלמתי חלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשת ה' (קדימה היי) - האמא של רשת ג'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך השב. 1 1 ז'נבה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ברוכים הנמצאים. 1 הייתי מת. ניגריה, מקום שנקרא וורי (Warri), ובהמשך (וכתוצאה מכך) פשוט עומס עבודה (כמו שנאמר Don't Warri, be happy ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ברייהו הקוסם הטוב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לו מעיל וגם מגבעת אך במגבעת אין לגעת.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה קרוע אני, כל השנים חשבתי שקוראים לו שמריהו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שבע שנים אולי כבר עלית על זה לבד :-], אבל למען מצבת הדורות הבאים של האייל: השיר נתחבר ע"י המשורר עמנואל נובוגרבלסקי, שבחר לעצמו את שם העט "עמנואל הרוסי" כמחווה לעמנואל הרומי שקדם לו בכ-700 שנה. היה זה שירם של אנשי ה"פלוגה הירושלמית" של גדוד העבודה (הגדוד התחלק לפלוגות), שביטא את המצוקה החמורה של חוסר עבודה בשנות ה-20. האבטלה גרמה לכך שחברי הפלוגה, שנקראה בלשון העם גם "אגודת החוצבים", נאלצו להתחלק ביניהם בסידור של יום עבודה בשבוע לכל אחד, ע"מ לספק להם ולמשפחותיהם פת לחם בדוחק רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> ע"מ לספק להם ולמשפחותיהם פת לחם בדוחק רב. שאלת בור: האם לרוב חברי הגדוד היו משפחות? זו לא התמונה הרומנטית של ליל-עשרימניקים שיש לי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע על רוב חברי הגדוד, אבל לחלק שיצא לי להכיר אישית היתה משפחה. Otherwise no Hamlet
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "Otherwise no Hamlet"? משהו מדב"א\שייקה אופיר? לא התכוונתי "לא הייתה להם משפחה עד סוף ימיהם", התכוונתי "האם הייתה להם משפחה בזמן שרעבו ללחם במחצבות ירושלים ושיוועו ליומיים בשבוע?". תהיה נוספת שתמיד הייתה לי לגבי השיר הזה קשורה ב"הרי אלף": האמנם הכוונה לאלפים? אם כן, אז איך הגיעו האלפים לירושלים? ואם לא, אז מה הם אותם הרי אלף מסתוריים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פניתי כעת לאתר זמרשת (לפי תגובה 559369) וחשכו עיני. קודם כל נוסף שם בית מוזר וניפלץ מאין כמוהו על אמא כובסת שתביא שוקולדה. לא זכור לי מגרסה דינקותא, לא עושה שכל (אך בית אחד קודם צוין שאין הורים - מה פתאום אמא מכבסת תולה שתביא שוקולדה?), וגם לא מופיע בגרסה של שירונט שהרבה יותר קרובה לזכרוני. עוד מקום בו זכרוני ושירונט מסכימים הוא "גלמוד הוא ויחידי בחלד", לא "גלמוד הוא בכל החלד". בקיצור - זמרשת - קישטא! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, רק בעקבות ההפניה שמתי לב שהלחן אכן זהה ל''ימים על ימי מלך תוסיף''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי אלף, הם הרי טורוס באנטוליה, אלף בא מאלוף, שור בעברית עתיקה, הרי אלף קשורים למדרשים על אחרית הימים ומלחמת השור בראם וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לחינם אמרת "התמונה הרומנטית של ליל-עשרימניקים שיש לי...". התמונה הרומנטית הזאת היכתה שורשים מאז המחזה של סובול באמצע שנות השבעים, שהתבסס על הקובץ "קהיליתנו", שבני ביתניה עילית כעסו עליו והתכחשו לו לאחר פרסומו. קשה לדעת היכן מסתיימים המאורעות האמיתיים ומתחילה האגדה. מכל מקום, העובדות הידועות הן כי בביתניה היו למעלה מ-20 גברים ורק 4 נשים, וכולם היו צעירים מאוד - בין שנות העשרה לשנות העשרים המוקדמות. כך שגם האידיאולוגיה וגם המתח המיני הכללי לא היוו קרקע פוריה, לא ליצירת קשרים יציבים על טהרת הזוגיות ולא לנישואין. לגבי שאר אנשי הגדוד ושאר התארגנויות שהיו פזורות בכל הארץ, אין (לי, וספק אם יש בכלל) נתונים סטטיסטיים מדוייקים. יש לשער (גם עפ"י תולדות משפחתי הפרטית) כי הנטייה האנושית הטבעית, כמו אצל בני האדם בכל מקום, כללה גם הקמת תאים משפחתיים, אם כי לא בהכרח באמצעות טקס דתי, אלא, פעמים רבות, בכניסה לאוהל או לחדר משותף - וזאת גם בעיתות משבר, מצוקה כלכלית וסכסוכים אתניים. ההימור שלי הוא כי הגרסה המקורית של השיר היא דווקא זו הארוכה יותר שב"זמרשת", עם השוקולדה ועם האם הכובסת. קודם כל משום שב"זמרשת" אוספים שירים ישראליים ישנים, ועד כמה שזה אפשרי, להנחתי - כוללים את הגרסאות הנושנות/מקוריות. שנית, בימים ההם באמת נהגו עדיין לקרוא לשוקולד בעיקר "שוקולדה", והרבה פחות "שוקולד". סיומת הה"א נשמטה בתקופות מאוחרות יותר, וכיום משתמשים בה בעיקר בהקשרים נוסטלגיים. ושלישית - עם כל הכבוד (ויש כבוד!) לשרה המכבסת-תולה של מתי כספי, הרי בזמנים ההם, הרבה לפני פרוץ מכונות הכביסה לארץ ציון וירושלים, היו באמת כובסות - נשים שפרנסתן היתה על קרצוף כביסתם של אחרים. כך שאם לנסות ולהתחקות על ההגיון הפנימי של השיר - אביו של הילד נפל תוך עבודת החציבה, אמא עובדת כל היום בבתי מעסיקיה, כך שמנקודת מבטו-שלו, בגיל שבו צומחות השיניים, כלומר - גיל רך מאוד שבו אין עבר ואין עתיד, יש רק הווה, רק היום - מנקודת מבט זו אין לו הורים והוא בודד וגלמוד. בתגובה לכל הטראגיות הזאת :-], מרגיע אותו מישהו (המשורר?): אמא כובסת, כלומר - אבא אין, אבל אמא יש ויש, והיא תשוב מעבודתה בערב ותביא את מקור נחמותיהם האוניברסלי של כל הילדים כולם (וגם שלי) - השוקולד(ה). נדמה לי ש"הרי האלף" מבוסס על הצירוף "הררי אלף", המופיע במדרשי האגדה במקומות רבים. הופעת הבכורה שלו, עכש"ז, היא בפרק נ' בתהילים - "כִּי-לִי כָל-חַיְתוֹ-יָעַר; בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי-אָלֶף". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם גורמים לי להרגיש בן מאה. למרות שנולדתי קצת אחרי ביתניה, "שוקולדה" היתה שגורה בלשון הדיבור בילדותי (וזכורה ההמצאה המופלאה, "שוקולדה מקופלת" אותה הייתי מקבל בעיקר כשהייתי חולה. הצורה הנקבית של המוצר הזה נשמרת עד היום, לא? או שכבר לא קונים מקופלת בשקם?), וכובסת היתה מגיעה פעם בשבוע ליום כביסה מפרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אתה טוען ברצינות שנולדת אחרי ביתניה ושאתה לא בן מאה? טוב, נו, אין טעם להתחיל להגן עכשיו על השערותיי השבריריות והאמורפיות בנושא חסר חשיבות, אבל האמת היא שלצורך ביטויים כ"בימים ההם" ו"בזמנים ההם", מספיק שתהיה יליד 1951. כלומר - ילדותך עברה עליך, עברה בריקודים, לפני למעלה מ-50 שנה, וגם אם זה לא 100 - זהו בכל זאת הישג ארכיאולוגי נאה. השוקולדה המקופלת הישראלית נולדה בארץ, עפ"י פרסומי החברה, בשנת 1935 (כחיקוי לממתק אנגלי שהיה קיים עוד משנות ה-20 - כמו ביתניה), אך היא נקראה כך, אם בכלל, רק בימים ההם. זה שנים ארוכות, קשה לי לשער כמה, אבל זה נמדד בודאי בעשורים - שכבר לא מופיע עליה "שוקולדה", והיא נקראת לא רק בלשון הדיבור אלא גם כמותג (וכן, נכון - בצורה הנקבית), רק "מקופלת". וכובסות אכן היו עוד בשנות ה-60, אולי בעיקר בבתיהן של מורות פולניות אריסטוקרטיות. נראה לי שמספרן של הללו (הכובסות, לא הפולניות :-]) כבר לא היה גדול, אז. אא"ט, בשנות ה-70 הן נעלמו סופית מן הנוף, וחלקן כנראה יושבות ונחות, ידיהן המיובלות שלובות להן, סו"ס, בחיקן, ומלאכים צחורי-כנפיים מרחפים עליהן לשרתן בשדות הסינטבון הנצחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בילדותי שלי אמרו "שוקולדה" - אבל הרשה לי להטיל ספק שזו הופיעה בשיר במקורו. בילדותי שרתי את השיר הזה מדי שבוע, והבית על האמא והשוקולדה בהחלט ובפירוש לא היה בו. גם ניתוח ספרותי מראה שסגנון הבית הזה חורג מסגנונו הכללי של הרוסי. הרשה לי לנחש שאמו של מי שציטט את השיר ב"זמרשת" (מזיכרונו כמובן) הוסיפה את הבית הזה כשזימרה שיר ערש לבנה (או בתה) הפעוטים כדי להקל מעט על הסיוטים שהשיר עלול לעורר. תודה על ההסבר המאלף1 לגבי הררי אלף - אני משוכנע שעלית על המקור (אם כי זה עדיין לא מסביר מהם הרים אלו). זיכרוני ושירונט מסכימים זה עם זה, ושניהם מאששים את סברתך: "עד להררי אלף" ולא כמו בגרסה הפגומה של זמרשת "אל הרי האלף". (יש עוד - למשל ו"ו החיבור לפני "נשמתו" לא במקומה, הא' ב"אלף" והד' ב"דלף" קמוצות ולא סגולות, וכמו שכבר הזכרתי, הילד "גלמוד הוא ויחידי בחלד", לא "גלמוד הוא בכל החלד". עם כל אלו יש מקום אחד בו זכרוני דווקא תומך ב"זמרשת": "תהי חוצב כמוהו" ולא "תהיה חוצב כמוהו". ________________ 1 זהירות! lame pun |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך התעניינות אישית פניתי אל צוות "זמרשת" שבהנהגתו של פרופ' שי בורשטיין מאונ. ת"א, ונעניתי ע"י אחד החברים, אביתר כהן. לדבריו, המילים המתפרסמות באתר הן מילותיו המדוייקות של ע. הרוסי, כולל בית הכביסה והשוקולדה וכולל כל מקום העשוי להחשב אצלך כשגוי (לכל דבר יש סיבה ומקור, גם ל"הרי האלף" - אבל אין לי סבלנות עכשיו. מכל מקום - הרוסי, בצד היותו משורר, היה גם בלשן ומילונאי). המילים (אומר אביתר) סופקו לזמרשת ע"י ה'תנ"ך' האנושי של הזמר העברי בארץ - אליהו הכהן, שבין פעילויותיו הוא גם העורך של "שירי ירושלים בראשית תקופת המנדט". אני משערת שעכשיו זה כבר נראה אחרת לגמרי מהניחוש שבפסקה השניה שלך. אליהו הכהן [ויקיפדיה] בזמרשת אמנם מבקשים מן הקוראים (בתחתית כל דף) להוסיף מידע, הערות וסיפורים - אבל לא את מילות השירים. מן המאמרים שבאתר ניתן לראות את היחס הרציני. המילים, אם נכתבו ע"י מי שכבר הלך לעולמו ולא נמסרו לאתר ע"י מחבר חי וקיים - נבדקות ומאומתות בתשומת לב רבה. יש עוד שירים שנכתבו מזמן ואחרי שנים הוקלטו בהשמטת בית אחד או יותר, לא רק "תשרי סבא". זה יכול לקרות ממגוון של טעמים - לעיתים עקב סכסוכי זכויות, לעיתים עקב לחצים בעניין משך השיר (האמור להיות, באופן אידיאלי, בסביבות ה-3 דקות), ולעיתים אחרות מסיבות שונות ומשונות. "שיר הבוקרים (ערבה ערבה..)" של אורלנד, למשל, כולל בית המתחיל במילים "שְׂדֵה בּוֹקֵר, שְׂדֵה שָׁלוֹם, הֵעוֹר!", אות להערכתו של אורלנד לבן גוריון שעבר באותה שנה, 1953, לשדה בוקר. המלחין, מרדכי אולרי-נוז'יק (ששמו נשכח כיום), העריץ את בן גוריון והקדיש לו את השיר. האמנים שהקליטו שיר זה באותן שנים, הכלילו או השמיטו את בית המריבה בהתאם לדעותיהם הפוליטיות וכמידת חיבתם או שנאתם לבן גוריון. שנים רבות אחר כך בא אריק סיני, פתח את "אלף זמר ועוד זמר", או איזשהו שירון אחר - ופשוט שר (והקליט) את השיר בגרסה שהופיעה שם, מבלי לדעת כלל על המחלוקת העתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין ומאלף - תודה. רק למען ההיסטוריה אני רוצה לציין שהגרסה הזכורה לי אינה משום הקלטה (למעשה לא מוכרת לי שום הקלטה של השיר הזה, ואני מעז לנחש שכל הקלטה כזו היא חדשה יחסית) - אני שוררתי את השיר הזה עם עוד שירים רבים אחרים (ועם עוד ילדים רבים אחרים) ב''שירה בציבור'' שבועית עם שקופיות של מלות השירים כתובות בכתב יד ומעוטרות בידי האמן המקומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד. רק התייחסות קטנה: 1. את המילים לא סיפק לנו אליהו הכהן, אבל בעקבות פנייתך בדקתי את הביצוע ממופעו "שירי ירושלים בראשית תקופת המנדט" וראיתי כי נמצא שם הבית. לא השוויתי את כל המילים אל מול המילים שבאתרנו. 2. כיוון שגם אנחנו טועים (לא פחות מהממוצע האנושי) אנחנו תמיד שמחים לקבל תיקונים, גם למילים. כמו כן, גם גרסאות שונות של מילים ושל ביצועים מתקבלות בחום. 3. אכן, זו לא פעם ראשונה שאנו נתקלים בשיר שלא כל בתיו הונהגו בשירת העם, ורק בחיטוט מגלים את הבתים הנשכחים ששייכים לתקופה אך רחוקים מהעם. 4. את "זמרשת" לא מנהיג פרופ' שי בורשטין, אלא כולנו יחד (אין היררכיה). בברכת דיונים פוריים, אֶבְיָתָר כֹּהֵן זֶמֶרֶשֶׁת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההערות. חזרתי אל המייל שלך ועכשיו אני מבינה שמה שהטעה אותי וגרם לי לחשוב שאליהו הכהן סיפק לכם את מילות השיר, אלו מילותיך, שהייתי צריכה לקרוא אותן טוב יותר: "את החומר לכל התכנית - כולל מילות השירים - מספק אליהו בעצמו." אתה כתבת "תכנית", ואני, מבלי למצמץ, מיד חשבתי שהכוונה היא ל"זמרשת". את דבר הנהגתו של שי בורשטיין הנחתי באמת לא בעקבות דבריך, אלא בעיקר הושפעתי ממאמריהם של בורשטיין וגולדנברג, וכן מראיון בהארץ, שבו, אמנם - אני מודה באשמה - לא נאמר דבר על הנהגה, אבל נאמר משהו על "בכיר החוקרים בתחום", וכן דובר בו גם על גילו של בורשטיין, שהוא כפול מגילם של השאר. גם עכשיו, אגב, לאחר שאני מקבלת את דבריך: "את 'זמרשת' לא מנהיג פרופ' שי בורשטין, אלא כולנו יחד (אין היררכיה)", עדיין אני משערת כי כמו בתחומים אחרים ובנסיבות אחרות - יש שווים ויש שווים מאוד-מאוד, ומבלי לדעת דבר על הנעשה אצלכם, אני משערת שאם יהיה רגע של ויכוח ללא פתרון - ייקרא זקן השבט לומר את דברו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את זה רק בתור מנגינת הנושא של האחים בלוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא Peter Gunn, אבל קטע אחר מהסרט "האחים בלוז" - הקטע שמלווה את מרדף המכוניות בתוך הקניון - הושמע תמיד בתוכנית "קח סיכון" (שהפכה ברבות הימים ודאגות ההורים ל"קח סיכוי") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אתם כבר כאן: מהיכן המנגינה של "מבט שני" (בגלגול המקורי, לפני עשור או שניים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקורותי בחורשה אומרים שמדובר בקטע Stuntman מתוך אלבום באותו שם של Edgar Froese . אפשר לשמוע חלק מהקטע באמזון: http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/B00000... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. תודה! (נא למסור למקורותיך שאיילים הם חיה צמחונית ואינם אוכלים ארנבים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איילים אולי לא, אבל אני, בספרד... טוף, חדל קשקשת ברשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי יש שאלה שכבר הרבה זמן מטרידה אותי (אחת לשנה או שנתיים) בקשר לתוכנית טלוויזיה מערוץ אחד. בתור ילד שעוד לא יודע לקרוא ראיתי תוכנית טלוויזיה על מה שכיום אני זוכר כשודד דרכים אנגלי שנורא דומה לגלי עטרי. בסוף מנגינת הפתיחה או הסיום היו רואים דמות מתנדנדת על חבל תליה (או שמא חבל תליה סתם, ורק דמיינתי את הדמות). למישהו יש מושג על איזו תוכנית אני מדבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי דיק טרפין ועוזרו הנאמן סוויפטניק? http://www.trashfiction.co.uk/dick_turpin.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיחררת לי פלונטר של שנים; עכשיו אוכל סוף סוף לנגן בכינור. ונכון שהוא באמת נורא דומה לגלי עטרי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
now that you mention it...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכרת את נעימת הרקע של השקופיות :-( אבל כן זוכרת את נעימת הפתיחה הנפלאה של "קו אונידין". מסתבר שהיא שייכת לחצ'טוריאן, ואפשר להקשיב מפה (חצ'טוריאן מרשה): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המסע במכונת הזמן :-) המנגינה הזאת הציפה לי דגימת ילדוּת - אניות מפרשים גדולות על המרקע1, מסמנות שהשעה שעת-שינה-ללא-עוררין, והורי, מול הטלויזיה, נחושים - "זה לא בשבילך". ואני, נחושה לא פחות, חומקת חזרה, רק כדי לגלות (אך לעולם לא להודות) שזה לא בשבילי... את זוכרת מתי זה שודר בארץ ? 1 רק שאז קראנו לו "מסך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי משהו זוכר את המוסיקה מהסידרה הישנה על לאונרדו דה וינצ'י ויודע אם אפשר להשיג אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכוונה לציור של דה וינצ'י שהופיע בתחילת שידורי ''האוניברסיטה הפתוחה'', אזי היתה זו היצירה ''אביב'' של ויולדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון מתכוון לסדרה שרצה בערוץ 1 בראשית שנות ה-70 כשהכל היה בשחור לבן. מנגינת הפתיחה היתה מלנכולית וענוגה מאין כמוה ושנים זמזמתי אותה. כעת היא רק על קצה לשוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלנכולית ועגומה מאין כמוה - אכן ואכן ותודה שהזכרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ''סתיו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת לא הייתי בטוח, בעיקר מפני שאני יודע איך מתחיל ''אביב'', אבל אשתי התעקשה. מזל שלא כתבתי לרב''י, הוא עוד היה עלול לסנוט בי - זאת הוא מוכן להקדיש לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט נוסטלגיה :) ביליתי לא מעט שעות בנסיונות למצוא את מנגינות הפתיחה של כל הסדרות הישנות והטובות. את הרוב יש לי ומה שאין לי נובע מהעובדה שרק אלוהים יודע מאיפה המציאו המתרגמים את השמות המוכרים לנו. העיבוד המוכר של "תצפית" שייך אם אני לא טועה לאותו אחד שכתב את המוסיקה של "מבט שני". את המוסיקה של אחת מסדרות האנגלית האהובות שלנו מצאתי תחת השם: disney electric parade מומלץ ביותר למי שאוהב צביטות בלב.המנגינה האחרונה, אם אני לא טועה, לא שייכת לסדרה ספציפית אלא ליוותה באופן קבוע בלשים למיניהם בפינות של כל מיני סדרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני זוכר במעורפל משהו על כך שהמעבד של ''תצפית'' הוא המלחין של ''מבט שני'' ושל עוד מוזיקות פתיחה - מדובר היה בעובד רשות השידור שקיבל על כך משכורת. נדמה לי ששמו אילן הראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמדובר דווקא בבחור יפני, אך איני זוכר את שמו (חיפוש קצרצר בגוגל העלה את Isao Tomita כמועמד טוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 184252 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא חשבתי על חיפוש באמזון: (מס' 9 - Symphony No. 5, Second Movement, במקור של פרוקופיב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרתי נכון את השם, וטעיתי בשאר הפרטים. אבל בזכות גוגל הגיע אלי אילן הראל, ואישר שאכן טומיטה הוא המעבד של פרוקופייב לאות של ''תצפית''. את ''מבט שני'' הלחין מישהו יוצא ''קראפטוורק'' (הראל כתב לי את שמו, אבל שכחתי, ובגלל תקלה טכנית איני יכול כעת לקרוא את המכתב). הראל הלחין בעצמו מנגינות פתיחה רבות אחרות, וגם (כך אני מסיק) היה אחראי להחלטה להשתמש במנגינות שהשתמשו בהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי "מבט שני", ערן מסר מפי מיץ כבר בתגובה 184252 את הזיהוי המלא. לא Kraftwerk אלא Tangerine Dream. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז חיכית בדיוק עד היארצייט של ההודעה, ובדיוק שבאת לכתוב את העידכון ראית שאתה לא מצליח לפתוח אה הדוא"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(-: אילן הראל חיכה עד היארצייט כדי לחפש את שמו בגוגל, ואילו לי לקח יומיים בלבד כדי לאבד את היכולת לפתוח את הדואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סחתין יובל על המידע והלינקים ועל זה שפתחת כאן שטף של מידע על נעימות הפתיחה והביניים של ילדותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע למקור הטלוויזיוני של Peter Gunn: גורם בכיר בחורשה סיפר לי היום כי ייתכן והוא זוכר את התכנית. המדובר, אולי, בתכנית ללימוד אנגלית במתכונת סיפור מתח, במהלכה מחפשים הגיבורים מכשיר שהוטמן במערכת מיזוג האויר של מלון כלשהו (שם המלון היה אולי Apex); העלילה כוללת הודעה כתובה בדיו סתרים על גבי גלויה ריקה, אותה ניתן לקרוא רק כשהיא מוארת ב"מנורה כחולה". בשונה מרוב תוכניות הטלוויזיה הישראליות ללימוד אנגלית, (לפחות חלק מ)השחקנים דיברו גם בעברית וגם באנגלית. הגורם לא זכר את שם התכנית או פרטי עלילה נוספים. למישהו מצלצל פעמון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ג'קי ארקין שיחק שם. והיה איש שהתעלף, ואז פתאום התאושש וברח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה פעם תוכנית על פסל (של עשתורת?) שנגנב ממוזיאון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני לא זוכר מי השתתף בה. אם כבר מעלים באוב תוכניות, אז היתה גם תוכנית על חומר מסוכן שנגנב/נעלם ונמצא בזכות פס צבע לבן שהרכב שנשא אותו השאיר אחריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מתי בלש מתמטי'', נדמה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואוסף כל עלילות מתי יצא בספר בהוצאת מכון ויצמן, והוא נהדר כדי לשעשע ילדים (בשנות העשרה המוקדמות) עם מתמטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מ"האחים בלוז"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טו-טו-טו! תודה על האדפטציה. דווקא הייתי בטוחה שזה המנון המכביה, שהיה מושר בידי חבורת בחורים (שחקני ספסל?). ויש לי בראש עוד נעימה, אבל לא מוכנה להישבע שהיא לא לקוחה מ"שירים ושערים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הודות ליואב בילינסקי (אבא של), יש לנו קבצי מידי של מנגינת הפתיחה של "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" ושל המנון המכבייה. הכל נמצא ב- http://www.stanford.edu/~yuvaln/maher_yoter.html . לי לא היתה שום בעייה לשמוע אותם עם windows media player. בונוס למקליקים: התווים של המנון המכבייה! (גם כן מעשה ידי בילינסקי את בילינסקי.) מצלצל מוכר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומישהו זוכר את הגרפיקה של יותר מהר? לי יש זכרון עמום של גרפיקת נקודות ברזולוצית 16X16 ובשחור לבן.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרטון הפתיחה של "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" היה לקט של רגעים מתחרויות ספורט. הוא התחיל (אני כמעט בטוח) עם זינוק למירוץ משוכות, ואני זוכר גם טניסאי שחור (ארתור אש?) מנצח משחקון בשלוש חבטות. בסוף הסרטון ראו בחורה צעירה קופצת לגובה, והצילום שלה חולפת מעל הרף חזר שוב ושוב (אני זוכר איך חשבתי בתור ילד שאלו כמה ספורטאיות, קופצות אחת אחרי השניה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון נכון, ארתור אש, מנחית מול ג'ימי קונורס בוימבלדון, אם אני לא טועה, ומניף את ידיו בניצחון! כנראה שהגרפיקה שדיברתי עליה היא אמנם מתוך "מבט ספורט". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט 11 שנה מאז כתיבת התגובה שמעלי, סוף סוף מצאתי את הפתיח של "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". הנה, כאן. המקור הוא הדי-וי-די "מריץ' ועד רץ"'. זכרתי את רוב המנגינה נכון, אבל רק חלק מהתמונות. איזה כיף להיזכר בכל השאר. לא הצלחתי לזהות את הקטע עם שזאם. לפי דברי יואש אלרואי שמובאים כאן, המלחין הוא ג'יימס לאסט, אותו אחד שהלחין את הפתיח של "מבט ספורט" (זה עם הנקודות, שהפונז דיבר עליו; הנה רק המוזיקה שלו באיכות טובה יותר) ואת הפתיח של "משחק השבת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי המון פעמים את ''מהר יותר...'', אבל להפתעתי המוזיקה לא נשמעת לי מוכרת בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני זוכר את התוכנית אבל לא מזהה את המנגינה. כפי שצפה יובל, טעיתי עם המנון המכביה. אולי בגלל "יותר לרוץ, יותר לקלוע"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעע. יותר מהר, יותר גבוה, יותר יפה, יותר חזק. היטב לרוץ, היטב לקלוע, ולנצח במשחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלפו עוד כמה שנים, והפינה הזו נסגרה כמעט סופית: מנגינת הפתיח של "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" היא מהאלבום Tulpen uit Amsterdam של ג'יימס לאסט מ-1975. הקטע הספציפי שבפתיח הוא חלק ממחרוזת של כמה מנגינות, ואם אני עוקב נכון, הוא נקרא Een Pikketanussie. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקצבים של הביטלס מאז ומעולם היו לא סטנדרטיים, עד כמה שאני זוכר. אולי זה חלק מהקסם שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ, אני לא בטוח... באילו שירים? הייתי מייחס הרפתקנות מקצבית דווקא, נניח, ללד זפלין ("קשמיר", "Black Dog", ועוד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה שלושה שירים של הביטלס, עם התחכמויות במשקל: Don't let me down
Happiness is a warm gun Lucy in the sky with diamonds |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, או-קיי, אבל אלו לעניות דעתי דוגמאות של משקלים (ברורים, שגרתיים) מתחלפים, ולא של סיגנטורות מוזרות כמו 7/8 או מקצבים משוגעים כמו ב-Black Dog (ועוד דוגמה בה נזכרתי - הפתיחה המופלאה של Firth of Fifth של ג'נסיס, ששחזורה עלה לי בדם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים אתך בבנוגע ללוסי בשמיים - שם זה באמת 3/4 בבית ו- 4/4 בפזמון ש"סתם" מתחלפים. אבל האחרים? ב- don't let me down יש את התיבה החיננית של ה- 5/4 שצצה מדי פעם, וב- happiness is a warm gun יש קטע (כשהם שרים "mother superior jump the gun") בו המשקל מתחלף שוב ושוב בין 9/4 ל- 10/4. ואם כבר הזכרת את לד זפלין, יש גם את the ocean שלהם, עם התיבה של ה- 9/8 מדי פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי על Lady Maddona, אבל בטח יש עוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דייב ברובק (שאמנם לא הלחין את ''טייק פייב'' אבל הנהיג את רביעיית הג'אז שאחד מחבריה, דזמונד, הלחין עבורה), החזיר ציוד. תנצב''ה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |