|
אם אתה מרגיש שאתה ניתן לשכנוע, אז תרשה לי להתערב בכיוון ההפוך. תמשיך לחשוב שזה בכלל לא נורא לתת מידי פעם פליק לילד. ההצטעצעות וההתחסדות מסביב לזה קצת מרגיזה אותי מפני שהיא לא מסתמכת על שום תוצאה ממשית בשטח. לא הוכח שפליקים נורמלים, שהורים נתנו פעם כעניין שבשגרה לילדיהם, גרמו לילדים בעיות. בעוד שבלי לעשות סקר מדעי, אני חשה שגידול הילדים היום, אצל חלק מאלו שדוגלים בשיטת האסור-לפגוע-בילד-בשום-אופן-אף-פעם, הפך להיות סיוט, ולא שמחה.
אם יש מישהו שחושב שאפשר לגדל ילדים רק עם פוציניו מוציניו וללא ענישה כלל, אז או שאין לו מושג על מה הוא מדבר, או שהילדים שלו הם מפלצות קטנות חסרות גבולות השולטות ביד רמה בהוריהם. הורים הרי מענישים את ילדיהם לא משום שהם חושבים שהם ''רעים''. אלא משום שזה חלק מהדרך של ההורים ללמד את הילדים להתמודד עם העולם הזה, מושגיו כלליו וחוקיו. העונש על מעשה שנחשב רע בעיני ההורים הוא הכרחי לחינוכו, כדי שהילד ידע שבכלל יש טוב ורע בעולם, ומה הם. כפי שהכאב מהכנסת היד לאש הכרחי, כדי שהילד יבין שהאש שורפת ומזיקה. עונש יכול להיות פיזי או מילולי. לדעתי לעונש פיזי לילד יש לעיתים אפילו יתרון על ענישה מילולית. עונש פיזי הוא ''חד שכבתי'', זה כואב פיזית ודי. ענישה על ידי מילים היא הרבה יותר עמוסת משמעויות וניתנת למניפולציות, ויכולה להיות מצע לפגיעה לטווח ארוך יותר מאשר פליק שטוח ופשוט. אמנם זה נכון שאפשר לגדל ילדים בלי להזדקק למכות פיזיות, ויש כאלה שלימדו את הילדים להבחין בין טוב ורע על ידי ענישה אחרת, אולם זה לא נורא בכלל אם כן מפליקים מדי פעם. מנסיוני הצנוע, מערכות היחסים הורים-ילדים אינם טובים יותר אצל אלו שמעולם לא הרימו יד על ילדיהם. והילדים עצמם אינם יותר רגועים, מוצלחים, לא אלימים, אחראים, או מה שזה לא יהיה, יחסית לאלו שקבלו הפלקה פה ושם.
|
|