בתשובה לעדי, 18/09/03 21:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המסקנה החינוכית של קורצ'אק על עונש גופני בפיסקה האחרונה. הרופא המחנך וסופר הילדים יאנוש קורצ'אק הקדים במובנים ידועים את זמנו. קורצאק ניסח רבות מזכויות הילד. שמות מאמרים כמו "זכות הילד לכבוד" הפכו למושגי יסוד באמנות בינלאומיות להגנה על זכויות הילד שנכתבו שנים רבות אחר מותו. ב"פדגוגיה מבדחת" הוא מתאר מפגשים שלו עם דרדק (כך בתרגום) שפעם היינו קוראים לו ילד מופרע, והיום זהו הילד עם בעיית הגבולות וקשיים בקבלת סמכות. המפגשים הראשונים היו רוויים בהתגרויות מילוליות של הילד שקורצ'אק ספג בהומור וחיבה. אבל הדרדק העז יותר ויותר וכשפגש יום אחד את הדוקטור במדשאה התגלגלו הדברים כך: דרדק: "תרכיב אותי קצת על הגב, יש לי היום מצב רוח רע" קורצ'אק: "לי גם כן" דרדק: "תן את המשקפים" קורצא'ק: "הסתלק, שמעת?" שמע והסתלק בקפיצה, אחר כך זרק איצטרובל. ובכן אני אומר לו וסופר מילה במילה "אומר לך שלוש פעמים שתלך, שתי פעמים אומר, ואחר כך... "תתן לי הרבצה?" "לא הרבצה, אלא ביד, אומר לך שתי פעמים, ואח"כ אתן ביד. אחת!" דרדק: "פעם אחת?" - קורצאק: "כן" דרדק: "ואתה מכה חזק? למה שאני מכה באגרופים, ואני נושך גם, ויורק גם." קורצ'ק: "אני אומר פעם ראשונה: לך לך". התרחק קצת יותר. אני מעמיד פנים שאני קורא, אבל אני משגיח. שוב השליך אלי איצטרובל. הוא הולך לו, חוזר, עומד ומביט. שוב זרק איצטרובל. אני אומר: "הסתלק אולטימטום. פעם שניה ואחרונה, אתה זוכר?" התמתחתי, התכוננתי לקפיצה, למראית עין אני קורא, את הספר אני מחזיק ביד השמאלית, היד הימנית שלי במצב הכן. השליך שוב. קפצתי, תפשתי. "עזוב" – "אעזוב, אבל לא עכשיו" --"עזוב כי אנשוך אותך" --"אינך תנין" – "אני כן, אירק" – לא אמות מזה. נשכו אותי וירקו בי ילדים חולים, ואתה בריא". אני מחזיק אותו, אימצתיו וחיבקתיו בזרועי...כובש את הנשימה המהירה. "אתה רוצה לקבל ביד ימין או ביד שמאל?" --"עזוב". הילדים פסקו מלשחק, הם מביטים (קיימת סולידאריות מעמדית של ילדים נוכח הסכנה) יש לי מעט אימה בפני הציבור הזה. המכה צריכה להיות קולעת, עניינית...והרי הוא מפתל...אותו רגע ניצלתי, ו-אחת! השתחרר, קפץ לאחוריו,בעט בחול והשליך גידוף, ברחו... אסור להכות וגם לא לכעוס. בהמשך מביא קורצ'אק את מסקנתו ביחס להכאת ילדים: "אני מתנגד גמור ובלתי מתפשר לעונש גופני. מלקות, אפילו לגבי מבוגרים, אינן אלא אמצעי מהמם ומטמטם, אבל לעולם לא אמצעי חינוכי. כל הפוגע בילד אינו אלא פושט נבלות וגס רוח. לעולם אין לפגוע בילד ללא אזהרה, ואך ורק לשם התגוננות הכרחית ביותר -פעם אחת! ביד, רק פעם אחת ובלא כעס (אם בשום פנים אי אפשר בלא זה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ילד זורק איצטרובלים הוא ללא ספק ילד בעייתי עם צרכים מיוחדים. מה שהוא צריך זה מנה הגונה של ריטאלין בכל ארוחה, ייעוץ בי-שבועי עם פסיכולוג וחיבוקים חזקים. קורצ'אק, הסדיסט, מתרץ את תאוות האלימות הדיויאנטית שלו כלפי ילדים בקשקושים לגבי מינון ואיכות הסטירות, הכל כדי להסתיר את הזקפה הנוראית שהוא מקבל כשהוא "מחנך" ילדים. פשוט גועלי. ______ * צביעות, that is. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שהבנתי אותך אבל אני חייב להודות שהאפקט של התגובה הזו עלי היה מהמם ומטמטם. (הפכתי באפשרות שיש כאן הפוך על הפוך ועדיין האפקט נשאר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שיכולתי לעזור. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |