 |
עוד נקודה: מודל ידוע בקבלת החלטות הוא "מודל פח הזבל". במודל זה (שהוא יותר תיאור המציאות מאשר מודל נורמטיבי), אם יש בעיה חדשה, לא ממציאים לה פתרון חדש, אלא הולכים ל"פח הזבל הרעיוני", דולים משם פתרון לבעיה אחרת (שלא תמיד עבד גם במקור) ומיישמים אותו על הבעיה החדשה. הדוגמא הבולטת ביותר היא הקמפיינים החוזרים ונשנים לבטיחות בדרכים, שכל פעם מנסים לתקן משהו אחר בהתנהגותם של הנהגים, ואף פעם לא פועלים. אבל זה הכי קל, אז זה מה שעושים. דוגמא אחרת היא האופן בו יושם הפתרון של מעונות מחסה (במקור עבור נשים מוכות) לבעיה של נוער במצוקה - לקחו את אותו הפתרון, ויישמו אותו אחד לאחד עבור בעיה חדשה לגמרי.
מכיוון שמדובר בדבר שקורה הרבה, ומכיוון שמדובר באנשי מקצוע, איך תסביר את ההתנהלות הזאת שלא כ"טעות" או "טפשות" או "עצלות"? האם תאמר שהם מנסים לקדם מטרות, והניתוח שלי הוא שגוי?
והנה עולה לי עוד נקודה - כל הביקורת של בלבן היא שאנחנו אומרים על אנשי מקצוע שהם טועים כל הזמן. אבל בלבן עצמו מעביר את הביקורת שלו על עיתונאים, הסטוריונים ומדעני מדינה - כולם אנשי מקצוע, וטוען ש*הם* טועים כל הזמן. אז מה, היסטוריון ומדען מדינה, הם לא יודעים מה הם עושים? הם הגיעו למעמד שלהם במקרה? אולי גם הם מקדמים מדיניות?! או שרק על פוליטיקאים זה עובד?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש