בתשובה להדר אבירם, 24/08/03 8:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איבר החשיבה היחיד שאני מכירה הוא המוח, גברי או נשי. אני לא טוענת אף לא לרגע שאין הבדלים בין גברים לבין נשים. סביר שאפילו הכישורים החשיבתיים של נשים וגברים הם שונים. עדיין, אין מקום לדעתי לתפיסות כמו "חשיבה מהרחם". הרחם הוא איבר פונקציונלי ותו-לא. לתת לגברים את המונופול על החשיבה מהראש נראה לי פוגע בנשים יותר מאשר עוזר להן. ניתוחי כריתת רחם לא נכפים על שום אישה. ולאישה מוצגות האפשרויות. למה בכל זאת יש הבדלים בין נשים ממוצא שונה? יכולות להיות סיבות שונות. ביניהן, למשל, גנטיקה (ההסתברות ללקות במחלות שונות שונה בין נשים לבנות לנשים אפרו-אמריקאיות). האם הנתון שהניתוח מבוצע על ידי גניקולוגים גברים הוא מוחלט או יחסי? באופן כללי יש יותר גניקולוגים מאשר גניקולוגיות, ואני מניחה (אין לי את הנתונים) שמבין הגניקולוגים / גניקולוגיות - יותר גברים עוסקים בצד הכירורגי של המקצוע. ייתכן, שבעוד שנים ימצאו אופציה טובה יותר מכריתת רחם. אבל הדבר לא קשור לדעתי לתפיסה חברתית תרבותית. זה הידע הרפואי הקיים כיום, לכן זה הטיפול המקובל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שהצעתי לתת לגברים את המונופול על חשיבה. ההיפך הוא הנכון. הצעתי ליצור פלורליזם של שיטות חשיבה והתמודדות עם בעיות, המבוסס על חוויות של גברים, נשים, לבנים, שחורים, ועוד. אם לא הסברתי כמו שצריך, אז הנה, אני מסבירה שוב. אני גם מניחה שאת, כמובן, לא מתכוונת ברצינות שמישהו חושב שהרחם הוא איבר שמבצע, פיסיולוגית, פעולת חשיבה. זו מטאפורה, שבאה למחות נגד ההבנייה החברתית של חשיבה גברית כשיטת החשיבה היחידה הקיימת. המונופול של ייחוס ה"ראש" לגברים הוא מונופול פטריארכלי. אני גם לא שוללת את מה שאמרת על גנטיקה שונה בין גזעים שונים (אין לי מספיק נתונים). כל שאני מבקשת הוא שלא תשללי אפריורי את מה שאני אמרתי, והוא, שבהחלטה לבצע ניתוחים, במידע הנמסר לחולים/ות, וביחס הממסד המדעי לחולים/ות מסוגים שונים, יש גם אלמנט תרבותי-חברתי. על זה דווקא יש הרבה מחקר במדעי החברה, וזה לא נאמר בעלמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמפחיד אותי הוא הניסיון שראיתי לא פעם לומר שנשים חושבות אמוציונלית (מה שזה לא יהיה) או בשיטות חשיבה אחרות, וכו', במקום להאבק על הזכות של הנשים לחשוב רציונלית. בהחלטות רפואיות לעתים מתערבים אלמנטים תרבותיים-חברתיים. אבל יש ערבוב גדול בין אלה לבין הבדלים גנטיים ברורים בין נשים / גברים, או אנשים ממוצא שונה. לא מזמן היו כותרות צעקניות על כך שנשים נשלחות פחות לצנתורים עם מסקנות חברתיות מרחיקות לכת (אפלייה), כאשר בפועל נשים נשלחות פחות לצנתורים פשוט כי ההסתברות של אישה תחת גיל הבלות ללקות במחלות לב נמוכה בהרבה מזו של גבר, ולכן מחלת לב נמצאת במקום נמוך בהרבה באפשרויות שהרופא לוקח בחשבון. בדומה, הרעש הגדול שהיה בארץ על האפלייה של האתיופים במתן תרומות דם. גם שם לא היה בנימוקים דבר פרט לסיבות של הסתברויות. ובאופן פופוליסטי הוחדרו למערכת שיקולים זרים כמו אפלייה על בסיס מוצא. את רוצה דוגמה לניתוח שבו שיקולים חברתיים-תרבותיים משחקים תפקיד? ניתוח קיסרי, למשל. דוגמה יותר קיצונית - ניתוחים פלסטיים. דוגמה שהיתה בארץ לא מזמן - אישה שסירבה לניתוח כריתה חיוני בעקבות נמק מסיבות דתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה לחלק גדול מהאמור לגבי השיקולים החברתיים-תרבותיים בניתוחים (עוד תוספת: הויכוחים שהיו במחוזות אחרים באייל על ברית מילה וניתוחים לכריתת דגדגן). אבל מוסיפה שקשה, אם לא בלתי אפשרי, לבודד אותם מהשיקולים המדעיים נטו, ומכאן הביקורת הפמיניסטית על עולם המדע. ולגבי המנטרות של "חשיבה אמוציונלית נשית" לעומת "חשיבה רציונלית גברית", מסכימה לגמרי. אבל מוסיפה, שהמאבק צריך להיות לא רק על הזכות, או על ההכרה, ביכולת של נשים לחשוב רציונלית, אלא גם על הזכות, או ההכרה, שביכולת של כל בני האדם להתבונן בחוויה האנושית במגוון של כלים, רציונלים, אמוציונלים ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לבודד שיקולים חברתיים-תרבותיים בניתוחים מ-"שיקולים מדעיים נטו": נכון. צריך פמיניזם בשביל לראות את זה? גברים חושבים מדעית נטו? נשים חושבות חברתית-תרבותית? ואם לא, אז למה "מכאן הביקורת הפמיניסטית על המדע"? את עושה לדעתי עוול כפול לנשים. אחד הוא בשיוך (המובלע) של גברים ל-"מדעי, מדויק, קר, כמותי" ושל נשים ל-"איכותני, רך, רגשי". את לעיתים מתכחשת לשיוך זה, אך את גם עושה אותו כל הזמן. השני הוא יותר קטן, אך הוא מקפיץ מדענים ומדעניות כאחד: השימוש המשונה ב-"אנרגיות" ו-"אנרגטי" ביחס לרחם. המדע מתעלם מאיזושהי אנרגיה נעלמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. צריך לעשות סדר. מבחינה אינהרנטית, לגברים אין בלעדיות על לוגיקה, כשם שלנשים אין בלעדיות על תרבותיות. מבחינת העובדות בשטח, מי שתרם הרבה לביקורת החברתית-תרבותית על המדע, היה הפמיניזם, והפוסט-מודרניות והגישות התרבותיות (גם אלה שאינן מבוססות-מגדר, כמו critical race theory) חייבות לו הרבה מן הרעיונות המכוננים שלהן. לגבי עניין האנרגיות: אנחנו נכנסים לדיונים שכבר נוהלו באייל לגבי רפואה מערבית ורפואה הוליסטית. לטובת הדיון כאן (שהתחיל מטרחנים כפייתיים במתימטיקה) ובהתחשב באופיו של האייל (לטוב ולרע), אני לא רואה הרבה טעם לחדש אותם. מותר לי, נכון? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, זה עזר מאוד. הטענה שהפמיניזם תרם הרבה לביקורת החדשה על המדע היא מעניינת, ואינה "מציקה" לי. מציק לי שעדיין לא הבנתי מה מהות ביקורת זו (פמיניסטית או פוסט- אחרת) על פיסיקה (יש גם על מתמטיקה? ביולוגיה מולקולרית?), אך אני מבין ומקבל שאת לא חשה בטוחה מספיק כדי להיכנס לזה. גם לגבי הביקורת על הרפואה יש לי סייגים, אך אני לא מספיק נעלב מזה כדי להתווכח... :-) לגבי האנרגיות - מותר לך בוודאי (לא שאת צריכה רשות ממני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית היה הגל שטען שנשים הן כמו גברים, וצריך לתת להן הזדמנות שווה. שנית היה הגל שאמר שנשים שונות מגברים, וסבלו שנים מדיכוי נשיותן ומדיכוי צורת החשיבה (השונה) שלהן. אחר כך מפסיקים להתייחס בכלל לנשים וגברים ספציפיים, ביולוגיים, אלא לעולמות מחשבתיים, למושג החמקמק הזה של צורות חשיבה שונות. כעת הביקורת היא אחרת: צורת חשיבה מסוימת דוכאה,עלינו להעלותה מן האוב. אין לזה קשר לנשיות או לגבריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה, הו למה באקדמיה? חשיבה "אמוציונלית" לא מתאימה בשום צרוה לפורמט אקדמי, שמבוסס על העברת ידע,השוואת ידע וביקורת על ידע. אין לצורת חשיבה כזאת מה להצעי לפורמט או לפורמט מה להציע לצורת החשיבה- ויעידו הויכחים האיומים וחסיר התועלת שמתקיימי בקורסים עם סגנון פוסטמודרניסטי, בו בסופו של דברי מצהירים שהכל פרשנות ושאי אפשר להתווכח. התבוננות אמוציונלית זה דבר נהדר, אבל היא לא קשורה לאקדמיה, ואין שום סיבה שתיכנס לשם - תפקיד האקדמיה הוא ברור, ומטרתו לעסוק בריכוז ושכלול הידע האוביקטיבי האפשרי. והתבוננות אמוציונלית זיכתה את האנשוות בהמון דברים מופלאים לאורך השנים, אבל היא א: לא אנליטית, או לפחות אנליטית בצרוה לא יעילה. ב: אפשר לומר שהיא מגלה אמת כלשהי, אבל זו בוודאי לא אמת אוביקטיבית. פשוט לא מתאים , לא שייך ולא רצוי באקמדיה. לכל דבר יש מקום- כפי שאני לא רוצה לקרוא כתיבה אקדמיאית בשירה, אני לא רוצה לקרוא שירה באקדמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו, לא חייבים לאהוב את הפוסט-מודרניזם. גם לי יש אתו בעיות לפעמים. כמובן שאפשר להעיר כמה דברים: בעיני מי שאוהב פוסט-מודרניות ולומד ממנה על העולם, הויכוחים הפוסט-מודרניים הם לא "איומים וחסרי תועלת". מה זו התבוננות פוסט-מודרנית, אני פחות או יותר מבינה. מה זו התבוננות אמוציונלית, ומה הקשר בינה ובין פוסט-מודרניזם, אני פחות מבינה. הערך של פוסטמודרניזם בעיניי (ושוב, רק על עצמי לספר ידעתי) הוא בכך שהוא חושף את העובדה שישנם מבנים חברתיים שחשבנו שהם מונוליתיים, אבל הם לא, אלא מייצגים תפיסות מאוד מסויימות, ומאוד *לא* אובייקטיביות של העולם. לכן, כשהפוסטמודרניות מגלה אמת כלשהי, כדבריך, היא לא מתיימרת בכלל לגלות אמת אובייקטיבית. היא שואלת שאלה לגבי האמת ש*אנחנו* או *המדע* חושבים לאובייקטיבית. בכלל, אני די נזהרת מלהגיד למה יש ולמה אין מקום באקדמיה. אני חושבת שדברים מחכימים ועשויים היטב, גם אם הם לא כוס התה שלי, טוב לי שיתקיימו איפה שהוא בעולם האקדמי. הוא גדול ומגוון מספיק להכיל גם את התכנים שלי, וגם תכנים של מישהו אחר. אבל במאמר מוסגר, ומתוך מודעות לכך שלא עניתי לאלון על התהיות שלו לגבי מקומן של תפיסות פמיניסטיות בעולם הפיסיקה והמתימטיקה, אולי למישהו/י שעוסק/ת במדעים מדוייקים נוח יותר להגיד דברים קטגוריים מלמישהו/י שעוסק/ת במדעי הרוח או החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם שלנו, האקדמיה היא אחת הדרכים המוכרות להשגת עוצמה, יוקרה, כוח. הדרכים האחרות (צבא, פוליטיקה, דת) חסומות לעתים קרובות בפני צורת החשיבה ה"נשית", וכך נחסמו במשך שנים אפשרויותיהן של נשים להגיע לכוח כלשהו ולפרנס את עצמן. כיבוש האוניברסיטאות, בעיקר הפקולטות למדעי הרוח והחברה, ע"י נשים, מתאפשר רק על-ידי הגדרה מחדש של הידע האקדמי כך שיכלול חשיבה מעין זו. האם זה חשוב? האם שווה בשביל זה לשנות דברים? בעיני כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לאפשר "כיבוש האוניברסיטאות ע"י נשים" צריך להכליל במסגרת האקדמיה "חשיבה מעין זו"? למה? נשים לא מתאימות לחשיבה רציונלית, היסקית? *אם* חשוב להרחיב את תחום העיסוק האקדמי כדי לכלול צורות חשיבה שונות (ואני ממש עוד לא הבנתי בדיוק מה זה אומר), אז זה חשוב, נקודה, בלי קשר למטרה הראויה כשלעצמה של שיפור השוויוניות מכל סוג בעולם האקדמי. אילו הייתי אישה, הייתי נעלבת מההנחה שכדי לאפשר לי לכבוש אוניברסיטה, צריך להגדיר מחדש את מטרותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הנימוק. "*אם* חשוב להרחיב"..."אז זה חשוב, נקודה"? אולי אתה מתכוון שהאוניברסיטה היא רק מוסד מחקר ולימוד, ואין לה פונקציות חברתיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני לא הבנתי אותך, אז אנסה לשוב ולהסביר: רודי וגנר טען בתגובה 166390 שמבלי להגדיר מחדש את הידע האקדמי, תשארנה האוניברסיטאות חסומות לנשים. אני אצטט שוב, למען הבהירות: "כיבוש האוניברסיטאות, בעיקר הפקולטות למדעי הרוח והחברה, ע"י נשים, מתאפשר רק על-ידי הגדרה מחדש של הידע האקדמי כך שיכלול חשיבה מעין זו." כאשר "מעין זו" מתייחס לביטוי "צורת חשיבה נשית" בפסקה הקודמת. יש לי שני קשיים עם הטיעון הזה: 1. האם זה נכון שיש "צורת חשיבה נשית", והיא לא מתאימה לנעשה באקדמיה? (זה הקושי העיקרי שלי). 2. נדמה לי שתומכי "צורות החשיבה החדשות" מאמינים בחשיבותן הרבה, מעבר לכך שהן עוזרות לנשים לקבל קביעות. אם זה המצב, כלומר יש באמת צורות חשיבה חדשות ומועילות, הבה נקבלן! אילו היו נמצאות צורות חשיבה כאלה שאינן דווקא נשיות, האם הייתה האקדמיה רשאית לדחות אותן? למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהדיון נעשה בקונטקסט של דבריו של פלאי ב- תגובה 165717 . כמו שאתה מציג זאת כעת, אני מבין את כוונתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הערה 2: אני מסכים אתך, כמובן, אך רציתי למשוך את תשומת הלב לעוד פונקציה של צורות החשיבה החדשות הנ"ל. התגובה שלי החל כתגובה צינית המנסה להראות שלחלק מצורות החשיבה הזו לא צריך להיות ערך כלל, והן עדיין עשויות להגיע למצב של תחומי מחקר באוניברסיסטאות, ואז העלתה בי מחשבה שאולי יש כאן נקורה אמיתית לזכות מתן הכסות האקדמית לצורות חשיבה אלו. דרך אגב, הרחבה של תחום ה"אקדמי" התרחשה בנושאים רבים ושונים בשנים האחרונות, לאו דווקא משיקולי מגדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בכל זאת אענה ברצינות. אתה מציג תמונה שבה אם אני אומר ש"פתיחת האוניברסיטאות לחשיבה מסוג אחר תקל על קבלת נשים לאוניברסיטאות" הרי שאני טוען ש"נשים לא מתאימות לחשיבה רציונלית". בוא נדייק: ניתן לומר ש"באופן כללי, נשים חושבות באופן אחר מגברים" בלי לטעון ש"כל הנשים אינן מתאימות לחשיבה רציונלית". וזו בדיוק טענת אותו גל פמיניסטי שהצגתי (אני אינני סגור עלך האם אני מקבל את טענותיו, אגב). ברור שאם יש לנשים, בממוצע, יכולת אינהרנטית גבוהה יותר לחשיבה מסוג מסוים ויכולת אינהרנטית נמוכה יותר לחשיבה מסוג אחר, הרי שאקדמיה המעריכה בעיקר סוג חשיבה מסוים תיחסם בפני נשים. וזאת בלי לעשות *שום* הכללות מהסוג ששמת בפי. השאלה המעניינת היא האפ יש לאוניברסיטה גם פונקציה חברתית, והאם היא חשובה יותר או פחות מהפונקציה מייצרת-הידע שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יהודים חושבים בצורה שונה מערבים? אילו סוגי מחשבה עלינו לאמץ באקדמיה ואיזו ביקורת עלינו להעביר על המדע, על מנת לתקן כמה בעיות חברתיות בחברה שלנו? אפשר להמשיך עם: האם, באופן כללי, שחורים חושבים בצורה שונה מלבנים, מזרחיים ממערביים, נוצרים מבודהיסטים או שמנמוכים מרזים וחתיכים? מה הקשר של כל זה ולביקורת על המדע? להעביר ביקורת על המדע, כי אין באקדמיה מספיק היספנים או בגלל שלנשים אין שיוויון במקומות העבודה, זה להעביר ביקורת לא עניינית. זהו אחד הביטויים ההרסניים של ה-PC. בשם הפמניזם, אפילו את כח המשיכה ננפץ לרסיסים. הרי ידוע שאצל נשים תפוחים נופלים אל השמים, ואין להן שום סיכוי להתקבל למוסד שטוען אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, עניין התפוחים הוא כמובן מוגזם. אבל אתה יודע מה? כן. נוצרים ובודהיסטים חושבים אחרת. הם רואים את העולם אחרת (אני יכולה לחשוב על גישות שונות באקולוגיה, למשל). לשחורים יש פרספקטיבה על העולם השונה מזו של לבנים. הם רואים היבטים של ההיסטוריה האנושית מזוויות שלבנים אינם רואים. כן, לגיוון יש ערך, אפילו ערך רב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ה"איכותנות" היה דוגמא למדע שמתאים יותר להלך חשיבה נשי, האם אפשר לקבל גם דוגמא למדע העונה להלך מחשבה שחור ("מדע שחור")? ברגע שטוענים שחוקי ניוטון (או מתמטיקה ופיזיקה בכלל) הם הלך חשיבה גברי, עניין התפוחים הוא לא מוגזם כלל. מה היה הופך את האמירה שלי ללא מוגזמת? אמירה שתפוחים לא נופלים אל השמים, אבל שהם בכל זאת נופלים קצת יותר לאט עבור נשים? מה הופך את חוקי ניוטון ל"חוקים גבריים" והאם יש ל"הלך החשיבה הנשי" איזו אלטרנטיבה , שהיא יותר מאיזו אמירה ניו-אייג'ית בסיגנון "הפסיקו למדוד כמה זמן לוקח לתפוח ליפול ותתחילו לראות כמה הוא יפה וטעים"? אפשר לקבל הסבר לגבי "גישות שונות באקולוגיה"? אני שואל משום שאני חושד שאת מערבבת בין מחקר אקולוגי לבין אידיאולוגיות הקשורות לאקולוגיה. האם הטמפרטורה בקטבים נקבעת על פי צבע עורו של החוקר, או עפ"י קבוצת המגדר שלו/שלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורח חשיבה שחור: Critical Race Theory. היסטוריוגרפיה של קולוניאליזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין נרטיבים היסטוריים לבין הדברים שדיברנו עליהם בתגובות קודמות? מישהו חושב שיש מקום לאפשר לשחורים לספר את הסיפר ההיסטורי שלהם? תרבחו ותסעדו. מה הקשר בין זה לבין ביקורת על המדע? מה הקשר בין זה לבין ביקורת על חוקי ניוטון שמתארים איך תפוחים נופלים לגברים מהידיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדע אחר, זה מדע. זה שיש לאנשים דעות שונות או פרשנות שונה לעובדות היסטוריות לא הופך את זה לביקורת על *השיטה* המדעית. אם רופאים לא מתייחסים כראוי לבעיות רפואיות של נשים, הם מדענים גרועים. אם הם מושפעים מהנחות מגדריות, הם מדענים גרועים עוד יותר. ואם היו אלו נשים שהיו הראשונות להצביע על מחדלים מסוג זה, זה לא אומר שנשים "חושבות אחרת". ביקורת על טעויות מסוג זה ברפואה, משפטים, היסטוריה וכו' היא מדע. לא חוץ-מדע, ולא ביקורת על המדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכל הנושא הזה קשור איכשהו ל"בעיה" הפסיכופיזית, או פילוסופית הנפש. אם אנחנו מקבלים את ההנחה שאין דברים שנמצאים "מחוץ" לעולם הפיזי, העולם שניתן לתיאור על ידי מדעי הטבע, בהכללה, אז צריכים להתייחס לנקודה של "התגלמות הנפש", או embodiment of the mind. זאת אומרת, שהנפש=mind מתגשמת בגוף, או הנפש הוא הגוף, ולהיפך. מכאן יוצא שלגוף יש השפעה מכרעת (או כמעט בלעדית) על המחשבה, על ההכרה והידע. ידוע למשל על ההשפעה שיש למחלה או ריגושים (אפילו לטנטיים) על המחשבה. זאת משום שהמחשבה איננה דבר נפרד, או תוצר של המוח (נדמה לי שלייבוביץ ליגלג על התפיסה הזו שבאנלוגיה שווה לשתן שהוא תוצר הכליות). נצרף את זה לדעה שאין "אמת" או "חוקים" שנמצאים "שם בחוץ", אלא החוקים הם הפורמליזציה של הצורה בה אנחנו תופשים את העולם, ועולה מכך השאלה מה ההשפעה של הגוף על עיצוב תפיסתנו את העולם (וממנה על החוקים). אני לא יודע אם הדבר נכון לגבי חוקי הפיזיקה או המתמטיקה, אבל יש ספר מרתק של לאקוף וג'ונסון שבו הם מראים כיצד תפיסות פילוסופיות, מוסריות וכיוב', מעוצבות על ידי השפעות שנובעות "מקטגוריות גופניות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאחת הנקודזות של רודי הייתה שהשאלה ''אילו סוגי מחשבה עלינו לאמץ באקדמיה'' לא בהכרח נובעת מהשאלה של ''איזו ביקורת עלינו להעביר על המדע''. האקדמיה היא מוסד חברתי, ולא איזו הפשטה של מחקר ולימוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האקדמיה היא לא מוסד של מחקר ולימוד? אני חשבתי שזו בדיוק מהותה של האקדמיה. מה זאת אומרת "מוסד חברתי"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח כיצד קובעים את מהותם של דברים. בכל מקרה, ישנן כמה דרכים לנתח ארגונים. דרך אחת תהיה המטרות המוצהרות שלהן. במקרה שלנו, מחקר ולימוד 1. דרך אחרת תהיה מקומם במערך החברתי. לפי רודי "האקדמיה היא אחת הדרכים המוכרות להשגת עוצמה, יוקרה, כוח". או, זאת דרך להגדרה של מעמד חברתי (ניעות מצד אחד והדרה של אחרים). אין לי כרגע הגדרה ל"מוסד חברתי". אולי מי מהסוציולוגים/ות יהיו אדיבים דיים. 1 אני לא רומז חלילה שהמטרות המוצהרות של האוניברסיטה לא מתבצעות בפועל, אם כי נדמה לי שמייחסים להן חשיבות מופרזת בסה"כ הפעילות האוניברסיטאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. אז באותה מידה אפשר לבצע ניתוח סוציולוגי של המדע (מישהו אמר קון?), להגיד שהמדע הוא אחת הדרכים המוכרות להשגת עוצמה, יוקרה וכח. אפשר גם מיד לגרור מכך שיש להתאים את המדע להלכי מחשבה שמתאימים יותר לאוכלוסיות אתניות ומגדריות שונות. מישהו אמר כבר "נזקי ה-PC"? הלכתי לזרוק תפוחים ולנסות להסתכל עליהם מנקודת מבט של אישה מוסלמית שחורה. אולי אצליח לנסח חוקים מוצלחים יותר מאלה של ניוטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהגזירה השווה במקום. גם לפי ההשקפות השמרניות ביותר, אוניברסיטאות אינן דרך מופשטת להשגת האמת, אלא ארגון חברתי שנוצר באופן היסטורי ופועל לפי אינטרסים של אנשים. ידע ומחקר אינם דברים שתלויים בקיומן של אוניברסיטאות במתכונתן הקיימת דווקא. בנוגע לסוציולוגיה של המדע וכו'. הגישות האלה נוצרו על רקע הכישלון המתמשך להסביר את התהליך המדעי בכלים אנליטיים. נדמה לי שדווקא ניסיון לבחון את התהליך בכלים מסוג שונה עשוי לקרב אותנו להבנה טובה יותר של התהליך המדעי, מכאן להבנה טובה יותר של תוצאותיו, ולכן לקרבה גדולה יותר ל"אמת" או להבנת המציאות שהמדע חוקר – וזאת, אחרי הכל, מטרת המחקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה כריתות רחם מתבצעות לא בגלל סרטן אלא בגלל מיומות - גידולים שפירים לא מזיקים (אבל גורמים כאבים). תופעות הלוואי של הכריתה אצל אשה בת 40 שלקתה במיומות הן בלות מהירה, כאילו היתה בת 60 - לא נעים בכלל. היום כבר יש שיטות לחסל את הגידולים האלה ללא ניתוח, מה שמונע את הכריתה. הציפיות הן ששיטות טיפול חדשות יורידו את מספר הכריתות. אותו סיפור היה גם עם כריתות שד, למשל, אבל עכשיו נמצאו שיטות לכריתה חלקית ושחזור. אז הנה - לכאורה הסיבות הן רפואיות טהורות. אבל סדרי עדיפויות במחקר רפואי ובפיתוחים כאלה נקבעים מגבוה ולא באים לבד. הגיוני שאם מקבלי ההחלטות הם גברים, הם לא יזדרזו (אפילו מחוסר מודעות - וזה תרבותי ולא רפואי) לומר "היי, יכול להיות שהחולות סובלות סתם, בואו ננסה למצוא אלטרנטיבה". למעשה, ההתקדמות של ניתוחי השד כרוכה (לא מונעת, כרוכה) בהתפתחות של מודעות הנשים להתנהלות מול הרופא. נשים למדו לבקש second opinion למשל, מה שלא היה כ"כ מקובל בשנות החמישים. הדברים האלה משפיעים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |