|
לא מכיר את הדוגמה הזאת (למרות שיש לי תחושה עמומה שאני לא מפסיד הרבה). תרצה להסביר על מה מדובר ומה הקשר של זה לנצרות?
למיטב ידיעתי, העיסוק במלחמת גוג ומגוג ובחזונות אחרים הימים על פרטיהם (כולל תסריטים מפורטים לעילא של 'בעיתה' ו'אחישנה') לא רק שאינו חדש ביהדות, אלא הוא עתיק יותר מהתנ"ך. חזון יוחנן שואב בבירור ממקורות יהודיים מיסטיים שקדמו לו, שגם הם מקבלים ביטוי נרחב בנביאים, במיוחד בפרקי ישעיהו המדברים על חזון אחרית הימים כמו ב' ו-יא', בפרקים האמורים ביחזקאל ובפרקים שלמים בספרי התרי-עשר, לעיתים אפילו ספרים שלמים המדברים על התקופה המזוהה כתקופת מלחמת גוג ומגוג ועל תוצאותיה.
עם זאת קשה לומר שהיהדות מאמצת דווקא גירסה כלשהי משלה של התסריט, שהוא מאוד פרטני וארכני, שמציג חזון יוחנן, ואת המסרים המובעים בו. כאשר הנצרות מדברת על גוג ומגוג ועל עולם אחרית הימים שאחריו, היא עוסקת בחזון שונה לחלוטין מזה של היהדות. ההבדל הבולט ביותר הוא כאמור, לדעתי, העובדה שבנצרות מתוארת אותה מלחמה כנסיון השתלטות של השטן (ש'מותר מכלאו' במיוחד כדי שיילחם וייפול - דבר שמזכיר מאוד את התיאור ביחזקאל בו גוג למעשה נשלח לישראל על ידי אלוהים כדי לעשות ממנו קציצות לתיאבון כשיגיע) על כלל האנושות, בעוד שביהדות, באופן אופייני, זו מלחמה של כלל האנושות (או לכל הפחות חלק גדול בה) בתור הצד הרע נגד ריבונות ישראלית בלתי מוגדרת (שלפי רבים מהתיאורים היא מדינת קיבוץ גלויות בהנהגתו של אדם המתואר בהם שמאז נהוג לקרוא לו משיח).
בוודאי שמסתובב לנו בין הרגליים, כהגדרתך, הרבה דרעק נוצרי, וגם מוסלמי (המיסטיקה של הזוהר ועולם הקבלה שואבת קשות מגלגולים בני-תקופתם של מקורות המיסטיקה האיסלמית). הטענה שלי היא שהרבה מהדרעק הזה הוא בעצמו גלגול של רעיונות יהודיים עתיקים, שאולי פשטו ולבשו צורה מאז. עדיין, המקור של אותו חזון אחרית הימים (המתואר באופן דומה בשלוש הדתות המונותאיסטיות כמלחמה גדולה המסתיימת בשלום ואוטופיה נצחית) על פרטיו הגסים הוא אכן ביהדות, ואפילו השמות גוג ומגוג (שבנצרות כבר לא מתוארים יותר כמנהיג וממלכתו אלא סתם כצבאו של השטן, ובאיסלאם הם מוזכרים כשמותיהן של שתי אומות) מקורם באופן ספציפי ובולט במיוחד בתנ"ך.
זה אולי לא קשור לכהנא, אבל ראיתי לנכון לציין ולחדד את הנקודה הזאת שלפי דעתי מטעה רבים וטובים.
|
|