בתשובה לגיל לדרמן, 24/07/03 17:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התיחסותי למובטלי השטחים ומקיאבלי, נועדה להדגים מה נראה לי שגוי בהשקפת עולמך. אנסה כעת להסביר ללא הדגמות. אתה טוען: ישראל (היהודים) גרמה וגורמת עוול "מוסרי" לפלשתינאים. מדינות ועמים צריכים לפעול ע"פ הכלל ה"מוסרי": גרמת עוול, תקן אותו (בטל מיד מה שעשית והחזר המצב לקדמותו או לחילופין פצה על הנזק). מכאן שחובה על ישראל לפייס את הפלשתינאים. טענתי: מדינות אינן פועלות ואינן צריכות לפעול לפי כללי מוסר. מדינות צריכות לפעול קודם כל כדי לשפר את מצבן ואח"כ כדי לשפר את מצבם של אנשים רבים ככל האפשר. אם היית בא ואומר (ואתה אכן אומר זאת) כי מטעמים אנוכיים של ישראל יש לסגת מן השטחים ולאפשר בית לאומי לפלשתינאים, הייתי מסכים אתך. אבל אתה בא ואומר, ישראל גרמה לגרוש פלשתינאים מביתם, זהו עוול, צריך לתקנו ומכאן ישראל חייבת להסכים לזכות השיבה. ההליכה על קו של תיקון עוולות או אפילו של המנעות מפגיעה בזולת (עוול) עשויה להביא לעוול גדול עוד יותר ובכך לסתור את מטרת המעשה. זכות שיבה בנוסח גוש שלום (אני חושב שהם מציעים זאת רק משום שהם בטוחים שהצעתם לא תתקבל) עשויה להביא ליצירת לבנון נוספת, רק ענייה יותר, מטורפת יותר ו"מתפוצצת" מכלי נשק. האם תיקון העוול כאן יטיב אתנו או עם שכנינו? אם הרציונל שלנו הוא הגינות ומוסריות, באיזה זכות אנו תובעים מהבית הפלשתינאי פירוז ופרוק נשק, דבר שאיננו מסכימים לעשות בעצמנו? אם הרציונל הוא טובתינו, הרי דרישות אלו הגיוניות, שכן מימושן יהיה לטובת עתידנו (וגם לטובת עתידם). "גדר" בין ישראל ופלשתין תפגע בלא מעט אנשים (בין היתר ב"יקיריך" המתנחלים), אבל היא עשוייה להפחית את הפגיעות בישראלים ולשפר את נכונותם לבוא לקראת יריביהם. האם אין זה מקדש אמצעי לא סימפטי זה? "עניי עירך קודמים" אינה מצווה מוסרית. זהו גם תאור התנהגותם הטבעית של בני אדם וגם אזהרה לא לפעול בצדקנות יתר. גם אם העניים שמעבר לגדר עניים לאין ערוך יותר מענייך, וגם אם זה באשמתך, הדרך היחידה ליצור הסכמה כללית להעברת סיוע מעבר לגדר היא להוכיח כי הדבר הוא גם לטובת יושבי העיר. רעבונם ואסונם של זרים איננו ולעולם לא יהיה סיבה מספקת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם תחזור לתחילת שרשרת התגובות הזו תגלה כי הדיון החל בשאלת המוסריות של צד מן הצדדים, גילויי אמפטיה או חסרונם, והסיבות לכך (סיבות כלכליות, חברתיות, כאלו שנובעות מחוסר הסימטריה שבמצב, או בנחיתות הטבעית שבתרבות זו או אחרת). לא התייחסתי במילה אחת (מלבד אולי במקומות אליהם הובלת אותי) למדוע על ישראל לצאת מהשטחים, לזכות השיבה, או לכלל הדיון המוכר הזה של "לצאת מהשטחים או לא לצאת: בעד ונגד, ניתוח גיאו-אסטרטגי מקיף.". אומנם יש אומרים שכל סופר מספר רק סיפור אחד שוב ושוב, אבל זה בכל זאת נראה לי מוגזם להגיע לאותו הדיון בדיוק, ולא משנה במה התחלנו. בקיצור, אלא אם הוויכוח הקיומי על האם צריכה ישראל לצאת מהשטחים בוער בעצמותיך ברגעים אלו ממש, אני מציע שנשאיר אותו למקום בו הוא יעלה באופן טבעי יותר. הוא פשוט מתיש מדי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |