בתשובה לירדן ניר, 17/07/03 7:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל הקונספט של "פנים" הוא לא טריביאלי. נניח שאני מתכנן יצור חי חדש ומשוכלל. למה לרכז את רוב הקולטנים החושיים שלו בשטח אחד, קטן יחסית, וקרוב למוח? למה לא לבזר חיישני אור, קול, ריח וטעם על פני כל הגוף? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמות עיבוד הנתונים שנעשית בעין ועבור העין היא אדירה. למעשה, הרבה מהעיבוד נעשה במספר קטן של שכבות נוירונים שממש צמודים לרישתית, ומשם הסיגנל נוסע לאיזור הראיה. נדמה לי שלא מופרך לטעון שאחוז נכבד של פעולות המוח ה "גבוהות" הם קשורות באופן ישיר או עקיף לראיה. כנראה שיותר נוח כאשר איבר שצורך הרבה כוח חישוב נמצא קרוב למוח. הייתי מנחש שהרחקה של העין מהמוח תגרום לעיוותים באות שמגיע. מעניין מה המצב אצל חלזונות. בעניין חוש טעם, אך הגיוני שהוא יהיה מרוכז ליד נקודת הניטור (בכניסה לגוף). למה הפה נמצא בראש זאת שאלה אחרת. כמו כן, כדי שחוש ריח\\טעם יעבוד טוב, צריך סביבה לחה כדי להמיס את החומרים. קח בחשבון שיצור שיכול לטעום על כל הגוף גם יפריש רוק על כל הגוף (שוב, ראה חלזונות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משניים וחצי אתרים שראיתי, נראה שחלזונות הם יצורים ליליים בעיקר, והחוש הדומיננטי אצלם הוא חוש הריח. עוד עניין מוזר הוא החיבה של הטבע למספר שתיים. מדוע יש לנו שתי (עיניים, אזניים, נחיריים, שפתיים, ידיים, רגליים וכו') ולא רק איבר אחד מכל סוג, או שלושה, או עשרים? ומדוע אצל חרקים מספרי הקסם הם לפעמים שש ושמונה דווקא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו ארבע רגליים, רק שלשתיים מהן אנחנו קוראים אחרת. קל יותר ליצור איברים במספר זוגי, זה דורש רק חלוקה אחת ואח''כ התפתחות סימטרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי פעם ב-discovery תכנית תמוהה, לפיה נמצאו מאובנים עתיקים במיוחד של בע"ח ימיים בעלי מספר אי-זוגי של גפיים. הארכיאולוגים בתכנית הסיקו שבשלב מסויים, אי-שם בתחילת תהליך האבולוציה, חיו במקביל בע"ח זוגיים ואי-זוגיים, ומסיבה כלשהיא, הזוגיים שרדו. מעניין מה במודל הזוגי סייע לשרידה, מול המודל האי-זוגי שנכחד. יש לציין שכיוון שלא ראיתי שום דבר בנושא מאז, אני מפקפקת בכנות במהימנות הממצאים בתכנית ובמהימנות הזכרון שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לזה הכוונה, אצטרך לקרוא שוב את הספר (הדי משעמם) של גולד כדי להתיחס - ולא נראה לי שאני הולך לעשות את זה בעתיד הקרוב. נדמה לי שלפחות חלק ממה שכתב שם הוכח כשגוי - בפרט איזה יצור שנראה מופרך כל-כך עד שקיבל את השם ''הלוציגניה'' - בסוף התברר שהחוקרים טעו בין צידו העליון לתחתון, וכשמסתכלים עליו נכון הוא מעורר הרבה פחות תמיהות. זה מה שקורה לחוקרים שאינם מקפידים לפתור את ''הציור השבועי לילד''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ, גיבוי כאילו? שלוש זה כמובן גיבוי עוד יותר טוב, אבל לא מצדיק את המחיר. לגבי חרקים, מחושים או צבטות גם אצלהם זה בד"כ בזוגות. 6/8 הכוונה היא לרגליים? טוב שלא הבאת נדל בתור דוגמא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיבוי זה טוב. אבל למה ללב, לכבד, לקיבה, לאף ולפה אין גיבוי ולעין, לאוזן ולכליה יש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העין והאוזן זה בשביל אומדני מרחק ועומק, לגבי השאר - הגיבוי הוא חיצוני, כמו גלגל רזרבי באוטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע על עיוותים, אבל האותות העצביים לא עוברים במהירות האור אלא לאט יחסית, וזמן התגובה הוא פרמטר חשוב (אם מישהו יכתוב אוו דבר לפני שאספיק לשלוח, הוא רק יוכיח את הטענה שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שלבעיית הולכת הסיגנל יש פתרונות ביולוגיים לא רעים (הגדלת קוטר העצב, או לחליפין שיפור הבידוד שלו - כך מגיעים למהירות מעבר אות מקסימלית של 100 מ' לשניה). אולי חלוקת הגוף לכמה אזורים עם תפקודים מוגדרים קשורה גם ליצירת התמחות. אצל האדם, כל חלק בגוף מותאם אופטימלית לביצוע סוג מסוים של פעולות, (הפנים - חישה ותקשורת עדינה, הרגליים - הנעת האורגניזם במרחב, הידיים - מניפולציה של עצמים בסביבה, וכו') 1. כל חלק בנפרד עובר התאמה אבולוציונית, כך שצורתו מותאמת אופטימלית לביצוע הפונקציות אליהן נועד. האינטואיציה שלי היא שכשמתחילים לערבב אברי חישה (עין) עם אברי פעולה (רגל), מתחיל בלגן. אברי החישה הם עדינים מטבעם 2 והאברים החיצוניים השריריים הם החלק הקשוח של הגוף. _____________ 1 חוץ מהגב. פשוט בזבוז של שטח. 2 פרט אולי לחוש המישוש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |