 |
|
 |
||
|
||||
 |
לי יש הצעה יותר רדיקלית. אני כבר מסתובב עם הרעיון הזה כמה זמן, ותוהה אם כבר השתמשו בו בסיפור מד"ב (אני לא קורא גדול של הז'אנר) - בכל מקרה, אם מישהו רוצה הוא מוזמן. חוש המישוש שלנו מבוזר על פני כל שטח הפנים של הגוף. קולטני הראיה, לעומת זאת, מרוכזים בשני אתרים קטנים. זה אפשר לאבולוציה להנדס יצירת מופת סביב שני האתרים הללו, עם כל מיני עדשות וצמצמים2. בכל זאת, היה יכול להיות מעניין לוותר על המכשור, ולבזר את קולטני האור בכל רחבי העור. היתרון הקטן הוא שאין נקודה קטנה ורגישה שפגיעה בה מעוורת אותנו. היתרון המעניין, וזה שמזמין אולי סיפור מד"ב, הוא ההבדל הרדיקלי בראייה שלנו, שהופכת להיות פנורמית. "פנורמה" - לראות הכל - הוא שם טוב לסיפור. 1(c) אבא של טל, אם אני זוכר נכון. 2ואנחנו יודעים שמטרתה האמיתית של האבולוציה בכך היתה להסתתר טוב יותר: ראו כמה אנשים אמרו ועדיין אומרים שאם יש עין, אין אבולוציה! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על הרבה יותר מביזור החיישנים. תוספת חיצונית זו הינה "פשוטה" לעומת המהפך שהמוח יצטרך לעשות כדי לעבד את כל השפע הזה בלי לקרוס. שלא לדבר על המהפך בדלפקי האופטומטריסטים... והמהפיכה האדירה בעולם הערסים - "סתכל, סתכל, הנה כוסית!" יהפוך להיות ניסוי בהתמצאות מרחבית רצינית, כשהשומע לא יוכל לקבל רמז קל שבקלים לאן מסתכל ידידו החרמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן לא מדבר על שינוי פתאומי בעין ובעור, אלא על האפשרות שמלכתחילה ההתפתחות האבולוציונית, ובכלל זה המוח, היתה עם ראיה מבוזרת. אבל אולי אתה מתכוון לשאלה אחרת, שמעסיקה גם אותי בהקשר זה: האם הסיבוכיות של הטיפול במידע החזותי - ונניח שמספר החיישנים נשאר אותו דבר כמו ברשתית, ורק מתפזר על העור - שונה במודל העיניים ובמודל המבוזר? באשר ללדעת לאן מסתכלים: נראה לי דווקא שתהיה נטייה להושיט את היד לכיוון הדבר בו מתמקדים, כי כך קל יותר לקבל זוויות שונות עליו. כך שאולי עדיין תהיה נטיה להצביע על דברים - אולי יותר מהיום. זה לא יהיה מנומס אמנם, אבל בשביל זה הם ערסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, אני כבר לא זוכר מספיק מקורס מרו''ש כדי לענות באופן מדוייק, אבל אינטואיטיבית נראה לי ברור שעיבוד תמונה של יותר חיישנים, וכאלה המרוחקים מאוד אחד מהשני, הוא מורכב הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם. מצטער להרוס עוד פנטזיה, אבל איך בדיוק משיגים איזשהיא רזולוציה סבירה איפושהוא? אם נניח שאתה מקצה אותה כמות מוח לעיבוד, ז"א שיש לך אותו מספר קולטני אור בגוף, אז אין לך צפיפות תאים מספקת בשביל להבחין בפרטים, בשום מקום. אני לא מדבר על רק על חוסר היכולת לקרוא אותיות רגילות - אתה לא תוכל להבדיל בין "אין כניסה" ו"עצור!". 1 אני בספק אם לאבא של טל יש זכות ראשונים על הביטוי, אגב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי משהו בסגנון של מיקרו עדשות מפוזרות על הגוף. חוץ מזה, לא שמעת על מכ"מים שבנויים בשיטת "PHASED ARRAY"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר בי מההערה על שימוש בטכניקות של "PHASED ARRAY" זה לא יעבוד כי התאים לא רגישים לפאזה, וגם כי בעיות הסינכרון נראות לי בלתי פתירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כבר שים עין באצבע, ותגמור עניין. אתה מוזמן להרחיב על המכ''מים, אגב, אני לא יודע על זה כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה, נגיד שיש לך שורה של משדרים, שכל אחד משדר גלים באותו תדר ובאותו מופע(=פאזה). מה שיווצר זה חזית גלים אחידה, מקבילה למשדרים, שמתקדמת בכיוון מאונך למשדרים. עכשיו נגיד שכל משדר הוא קצת מוזז בפאזה ביחס לזה שמימינו. חזית הגלים כבר לא תהיה מקבילה לשורת המשדרים, ותווצר אלומה שהיא מוטה ביחס לשורת המשדרים. כלומר, על ידי שינוי המופע של המשדרים ניתן ליצור אלומה שסורקת את המרחב, מבלי להזיז את האנטנות עצמן. שינויי פאזה הם דבר שאפשר לעשות באופן אלקטרוני ומהיר, כך שהסריקה לא חייבת להיות מחזורית או חלקה. באופן דומה, ניתן לבנות מערך של מקלטים שמסנטזים את כל האותות שלהם בנקודה מרכזית אחת, אך עם השהיות שונות. על ידי כך משחקים עם ההתאבכויות מהמקלטים השונים וניתן לשפר את הקליטה בכיוון מסוים על חשבון כיוונים אחרים, והכל באופן אלקטרוני. מכמים כאלה קיימים כבר היום, והטריק עם המקלטים משמש לגילוי כיוון של אותות ( זוכר את כל סרטי המרגלים, שבהם יש מיניבוס עם אנטנה שנוסע ומנסה לאתר את מיקום תחנת השידור הסודית?). יש טריק דומה ברדיו אסטרונומיה שמזהה גדלים של כוכבים על ידי שימוש בשני רדיו-טלסקופים ( אבל אני לא לא בקי מספיק כדי להסביר איך זה עובד). בכל אופן, כפי שכבר כתבתי, זה לא יעבוד במקרה של "עור רואה" כי חיישני האור בגוף רגישים לאורך הגל אבל לא לפאזה של האור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המכ"ם של ה"פטריוט" (http://www.fas.org/spp/starwars/docops/fm44-100-2fd/...) עובד בשיטת phased array, כמו גם המכ"ם של ה"חץ" (http://www.elta-iai.com/site/catalog/cat_img/Oren.jp...). המיג-31 היה המטוס הראשון (או אולי רק מטוס הקרב הראשון), למיטב ידיעתי, שהותקן בו מכ"ם שכזה (הכנס כאן קישור לתמונה מבטאון ח"א המסקר את התערוכה האווירית בלה-בורז'ה בשנת 1989, שבה רואים מיג-31 עם חרטום פתוח, שחושף את המכ"ם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו בטאון חיל האויר: רק לאחרונה גיליתי שהוא נמצא במלואו על הרשת. לינק אליו יש מהאתר הרשמי של חיל האויר, בכתובת http://www.iaf.org.il . ונשאלת השאלה - למה, לעזאזל, נבחרה כתובת עם הסיומת org.il לאתר שכזה? אנומליה מוזרה עוד יותר (בעיני) היא הבחירה לשכן את אתר גל"צ בכתובת http://glz.msn.co.il . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו באמת אנומליה מוזרה שכן האתר של צה"ל (טוב, דו"צ) הרי נמצא ב http://www.idf.il . טוב, תמיד אמרו בחה"א שצה"ל זה צבא זר, אבל ידידותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנומליה היא של הצבא "הירוק", מאחר וראוי לשים סיומות GOV או ORG. כחלק מהפרדת הרשויות הישראלית, בה הצבא לא ממש שייך לממשלה, אלא למדינה, הסיומת היא ORG ולא GOV, ושאף אחד לא יהיה קטנוני ויביא לי דוגמאות של רשויות אחרות שאינן ממשלתיות שמסתיימות ב - GOV, הבנתם? הטובים לטיס! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז שמופז עזב את הרמטכ"לות, הצבא יותר שייך לממשלה, ופחות מתפקד כגוף עצמאי, ולכן היה מקום לשנות ל - GOV. הטובות לטיס! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יש מקום לשים את האתר הצה"לי כהפניה מאתר ח"א. שילמדו את מקומם, הירוקים האלה! הטובים לטייסות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע שצה"ל כולו לא ישתמש ב .idf או ב .mil כמו בכל מדינה מתוקנת? ורק בשביל להיות קטנוני, יש באמת את .muni , שחלק מהעיריות והמועצות משתמשות בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מה מטרת האתר. הינך מופנה לאתר http://www.military.com/Page/0,12170,1-OO-0,00.htm המהווה את הצוהר לצבא האמריקני שמדינה המתוקנת ארה"ב. חוצמזה, ביקש קודמי בתפקיד שלא להיות קטנוני, נכון? הטובים למזל"טים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, היה ברור לי הטרייד-אוף בין זווית ראיה מרחבית לבין רזולוציה. אבל זה נכון רק סטטית. בארכיטקטורה הנוכחית, איך אנחנו מפצים את עצמנו על מוגבלות הזוית המרחבית? מזיזים את הראש (ובמידת הצורך, את כל הגוף שמתחתיו) לכיוון הרצוי. בהצעה שלי, איך נוכל לפצות על אובדן הרזולוציה? אם אני לא מחמיץ משהו, מספיק שנזיז איברים כאלו ואחרים קצת, והתמונה שמקבל כל חיישן תשתנה, ותוכל עקרונית להבחין בכל פרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטרייד-אוף המשמעותי יותר לדעתי הוא בין ראייה תלת-מימדית לבין כיסוי בו-זמני של שדה-ראייה רחב. הראייה התלת-מימדית מבוססת על העובדה ששתי העיניים קבועות במקומן ומביטות לאותו כיוון (אני משער שהבקרה היא עניין של מוטוריקה, ולא מבוססת על פידבק ויזואלי, כי אחרת לא היו פוזלים, ופזילה קלה לא הייתה דופקת את הראייה התלת-מימדית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ... נדמה לי שאפשר בארכיטקורה שלי לחשב תמונה תלת-ממדית על-פי אותו רעיון, אבל במקום על-ידי השוואת הבדלים בין שתי נקודות הקלט, על-ידי בחינת השינוי כאשר מזיזים את הגוף (או את היד, נניח, אם היא תהיה האיבר העיקרי לצורך מיקוד הראיה). כלומר, ברור שאפשר; השאלה היא אם זה יהיה קל יותר או קשה יותר חישובית. במחשבה ראשונה אני לא רואה סיבה לחשוב כך או אחרת. כמובן שאם מוכנים להשקיע יותר חישוב, בארכיטקטורה שלי אפשר לקבל תמונה תלת-ממדית טובה הרבה יותר, כי אפשר יהיה להזיז את שתי הידיים... לחילופין, אם מנגנון החישוב (המוח, או מנגנוני-ביניים עצביים) "יודע" איפה נמצאים תאי החישה זה ביחס לזה, אני מנצח את הטרייד-אוף שלך: אני מקבל מידע בו-זמני מהרבה זוויות שונות, ולכן תמונה תלת-ממדית בלי צורך בתנועה בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגיד שכך. איך אתה רואה במקרה כזה טלוויזיה? התמונה מתחלפת 24 פעם בשנייה - נראה לי שאכלת אותה, תסתפק ברדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהיינו מפתחים טלוויזיה ברזולוציה יותר נמוכה, אבל עם מסך סראונד (ואני מדבר על סראונד כדורי). נראה לי שווה, לא? מה שמביא אותי למחשבה נוספת: האם היינו מרגילים עצמנו לבגדים? אם כן (בגלל בעיות קור, נניח), אז בדים שקופים היו נחשבים לאחת המהפכות הטכנולוגיות החשובות בהיסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אזהרה: פקטור זוועה גבוה) אה, סליחה, אתם לא שמעתם את סיפורי הזוועה והאגדות האורבניות על "האשה שגדלה לה עין בתוך הבטן"? הסיפור הוא, שגידולים "טבעיים" בתוך הגוף מתפרעים ומשתוללים לפעמים, וגדלים בצורת כל מיני רקמות. נאמר, שתי שיניים על דפנות הקיבה. או חצי עין כזו, עם הריסים והכל, על איזה איבר פנימי. ארוחת בוקר, מישהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אגדה אורבנית, זה מן סרטן כזה. ראיתי פעם תוכנית על זה בטלוויזיה הלימודית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עין שכזו, אם היא לא מחוברת למוח בקשר עצבי, ובטח לא מקבלת שום גרוי (כי היא בתוך הבטן, לא בחוץ), מה היא שווה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, בגידולים הנל יש גם תאי מוח, שנית, האם שמעת על חברת 1 "GIVEN IMAGE"? 1 ויש לי גם נטיה לשבש ל "SPITTING IMAGE" ומשם קצרה הדרך ל " SH**ING IMAGE" שמתאר את החברה באופן יותר מדויק (לדעתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא שמעתי וטרם גיגלתי. תפרט? ב. גם אם יש תאי מוח, האם התאים האלו יוצרים מוח נפרד? האם הוא יוצר מודעות משל עצמו? האם הוא רב עם המוח השני? האם אותה עין שנוצרת על איבר פנימי זוכה לקבל גירוי ממקור אור כלשהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה מייצרת מצלמות זעירות שניתן לבלוע. המצלמות נועדו לתעד מיני מפגעים במערכת העיכול. לא ברור לי אם הן ניתנות למיחזור (ברר...). בענין ב אין לי מושג. בטח קצת אור חודר פנימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלי עובד בחברה הזאת. (יועץ) המוצר הוא גלולות חד פעמיות שכוללות מקור אור, מצלמה ומשדר, וחגורה רב פעמית שכוללת מקלט ומכשיר הקלטה. המצלמה מצלמת פעמיים בשניה ומשדרת את התמונות לחגורה שמקליטה אותן. התוצאה (לאחר כ24 שעות) הוא סרט שמציג את מערכת העיכול. זה שימושי בעיקר למיפוי של המעי הדק - את הקיבה ואת המעי הגס ניתן לבדוק באמצעות אנדוסקופ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שהתערבת: שאלות שהטרידו אותי בקשר לרעיון הזה- 1)הגלולה בטח מסתובבת תוך כדי הנסיעה שלה, איך יודעים על איזה חלק מהמעי מסתכלים ברגע נתון? 2)האם הגלולה לא נהיית מצופה בכל מיני גיחס שמסתירים לה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעי הדק הוא צינור גמיש שבדרך כלל מכווץ והמעבר של גוף דרכו (למשל הגלולה) מרחיב אותו רק מסביב לגוף, ולכן דופן המעי צמוד למעשה לגלולה. אם הגלולה מסתובבת (והיא מסתובבת) זה לא ממש משנה. (יש רעיונות לשים שתי מצלמות בגלולה, אחת מכל צד, כדי להגדיל את שדה הראיה ולהקטין את הסיכוי שמשהו יחמוק) במעי הדק יש נוזל שקוף למחצה, ובטווחים קצרים אין בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, לא נראה לי שהעין הזו באמת רואה משהו (בניגוד לגלולה, שמן הסתם משלבת מקור אור), וגם אם היא מקבלת גירוי כלשהו לפעמים, לא נראה שמתפתחים מבנים מורכבים מספיק באותם תאי מוח שמלווים אותה כדי לפענח את התמונה במידה מספקת, ובטח שלא מתקשרים עם המוח הקיים (ורבים איתו מי רואה ברור יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק, רק רציתי להראות שהתפתחות של עין במעיים יכולה להיות שימושית ( אפשר לאכול פלנקטון זוהר כמקור אור, או להנדס את ה אי. קולי כדי שיאיר. תאר לך צואה שזוהרת בלילה...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתן של חתולים, על פי מכתבי שרשרת לפחות, זוהר בלילה. מצד שני הם גם כותבים שאורגזמה של חזיר נמשכת 30 דקות. שנאמר those darn pigs... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. לוקחים משהו שיש בו גרעין מציאותי ובונים עליו מגדלים. קיים סוג של גידול בשחלה הקרוי dermoid cyst. התמונה שלו יכולה, אולי, להזין את סיוטיהם של בני אדם, וכפי שראינו כאן לעורר גם אגדות על מוחות שגדלים וכדומה. ובכן - לא מניה ולא מקצתיה. בגידול הזה מופיעים אלמנטים של תוספי עור - בעיקר שערות ושיניים. לעתים רחוקות גם רקמת עצם. כשמוציאים מהבטן גוש המלא שערות ושיניים - הוא באמת נראה מפחיד. אבל זה כל מה שיש בו: שערות ושיניים. לא עין ולא מוח. רק לעתים נדירות (1%) הוא כולל תאים ממאירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הרופא. מן הסתם אתה יודע על מה אתה מדבר. לי יש רק זיכרון מעורפל מהתוכנית בטלוויזיה. למה בעצם יש הבדל כזה מהותי בין שערות ותאי מוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת ''למה'' - אבל נדמה לי שרמת הקשרים בין החלבונים בתוך התא מורכבת הרבה יותר בתאי מוח. בנוסף, תאי שערה מתחדשים (כלומר, צומחים. לפחות עד שהאדם מתקרח) בעוד שתאי מוח מתים בהמוניהם בלי להתחדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום. תאי שערה מייצרים את השער, הם לא השיער עצמו(עכש''י ואלד''ר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר תגובה 158865 שוטטתי לי ברחבי הרשת וגיליתי גידול בשם TERATOMA, שהוא כנראה שם נרדף לדרמואיד הנ"ל. מסתבר שהוא מופיע בעוד מקומות פרט לרחם וחלל הבטן, כמו למשל בחלל הפה. הוא דווקא כן עשוי להכיל תאי מוח, לפחות על פי שם כתוב "Oral lesions have, however, been known to contain tissues from all parts of the body, including brain, bone, cartilage, skin, lung, and the gastrointestinal tract.
" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
dermoid cyst הוא אחד מסוגי הטרטומה. יש גם סוגים אחרים. טרטומה היא שם כללי לגידולים שמקורם הוא יותר משכבה עוברית אחת, ומרכיביה דומים למרכיבי רקמות אחרים (להבדיל מרוב הגידולים האחרים, שבהיותם שפירים תאיהם דומים לתאי הרקמה שסביבם, ואם הם ממאירים, התאים מאבדים את האיפיון המקומי ונראים פרימיטיביים ובלתי ממויינים). תחת המיקרוסקופ ניתן למצוא באופן נדיר גם תאי עצב בטרטומה, אך מבנים הניתנים לזיהוי במאקרו קיימים, ככל הידוע לי, רק ב-dermoid cyst. כלומר: לא תוכל להסתכל על אחד הגידולים האלה ולראות עין או מוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הקונספט של "פנים" הוא לא טריביאלי. נניח שאני מתכנן יצור חי חדש ומשוכלל. למה לרכז את רוב הקולטנים החושיים שלו בשטח אחד, קטן יחסית, וקרוב למוח? למה לא לבזר חיישני אור, קול, ריח וטעם על פני כל הגוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמות עיבוד הנתונים שנעשית בעין ועבור העין היא אדירה. למעשה, הרבה מהעיבוד נעשה במספר קטן של שכבות נוירונים שממש צמודים לרישתית, ומשם הסיגנל נוסע לאיזור הראיה. נדמה לי שלא מופרך לטעון שאחוז נכבד של פעולות המוח ה "גבוהות" הם קשורות באופן ישיר או עקיף לראיה. כנראה שיותר נוח כאשר איבר שצורך הרבה כוח חישוב נמצא קרוב למוח. הייתי מנחש שהרחקה של העין מהמוח תגרום לעיוותים באות שמגיע. מעניין מה המצב אצל חלזונות. בעניין חוש טעם, אך הגיוני שהוא יהיה מרוכז ליד נקודת הניטור (בכניסה לגוף). למה הפה נמצא בראש זאת שאלה אחרת. כמו כן, כדי שחוש ריח\\טעם יעבוד טוב, צריך סביבה לחה כדי להמיס את החומרים. קח בחשבון שיצור שיכול לטעום על כל הגוף גם יפריש רוק על כל הגוף (שוב, ראה חלזונות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משניים וחצי אתרים שראיתי, נראה שחלזונות הם יצורים ליליים בעיקר, והחוש הדומיננטי אצלם הוא חוש הריח. עוד עניין מוזר הוא החיבה של הטבע למספר שתיים. מדוע יש לנו שתי (עיניים, אזניים, נחיריים, שפתיים, ידיים, רגליים וכו') ולא רק איבר אחד מכל סוג, או שלושה, או עשרים? ומדוע אצל חרקים מספרי הקסם הם לפעמים שש ושמונה דווקא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו ארבע רגליים, רק שלשתיים מהן אנחנו קוראים אחרת. קל יותר ליצור איברים במספר זוגי, זה דורש רק חלוקה אחת ואח''כ התפתחות סימטרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי פעם ב-discovery תכנית תמוהה, לפיה נמצאו מאובנים עתיקים במיוחד של בע"ח ימיים בעלי מספר אי-זוגי של גפיים. הארכיאולוגים בתכנית הסיקו שבשלב מסויים, אי-שם בתחילת תהליך האבולוציה, חיו במקביל בע"ח זוגיים ואי-זוגיים, ומסיבה כלשהיא, הזוגיים שרדו. מעניין מה במודל הזוגי סייע לשרידה, מול המודל האי-זוגי שנכחד. יש לציין שכיוון שלא ראיתי שום דבר בנושא מאז, אני מפקפקת בכנות במהימנות הממצאים בתכנית ובמהימנות הזכרון שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לזה הכוונה, אצטרך לקרוא שוב את הספר (הדי משעמם) של גולד כדי להתיחס - ולא נראה לי שאני הולך לעשות את זה בעתיד הקרוב. נדמה לי שלפחות חלק ממה שכתב שם הוכח כשגוי - בפרט איזה יצור שנראה מופרך כל-כך עד שקיבל את השם ''הלוציגניה'' - בסוף התברר שהחוקרים טעו בין צידו העליון לתחתון, וכשמסתכלים עליו נכון הוא מעורר הרבה פחות תמיהות. זה מה שקורה לחוקרים שאינם מקפידים לפתור את ''הציור השבועי לילד''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ, גיבוי כאילו? שלוש זה כמובן גיבוי עוד יותר טוב, אבל לא מצדיק את המחיר. לגבי חרקים, מחושים או צבטות גם אצלהם זה בד"כ בזוגות. 6/8 הכוונה היא לרגליים? טוב שלא הבאת נדל בתור דוגמא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיבוי זה טוב. אבל למה ללב, לכבד, לקיבה, לאף ולפה אין גיבוי ולעין, לאוזן ולכליה יש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העין והאוזן זה בשביל אומדני מרחק ועומק, לגבי השאר - הגיבוי הוא חיצוני, כמו גלגל רזרבי באוטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע על עיוותים, אבל האותות העצביים לא עוברים במהירות האור אלא לאט יחסית, וזמן התגובה הוא פרמטר חשוב (אם מישהו יכתוב אוו דבר לפני שאספיק לשלוח, הוא רק יוכיח את הטענה שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שלבעיית הולכת הסיגנל יש פתרונות ביולוגיים לא רעים (הגדלת קוטר העצב, או לחליפין שיפור הבידוד שלו - כך מגיעים למהירות מעבר אות מקסימלית של 100 מ' לשניה). אולי חלוקת הגוף לכמה אזורים עם תפקודים מוגדרים קשורה גם ליצירת התמחות. אצל האדם, כל חלק בגוף מותאם אופטימלית לביצוע סוג מסוים של פעולות, (הפנים - חישה ותקשורת עדינה, הרגליים - הנעת האורגניזם במרחב, הידיים - מניפולציה של עצמים בסביבה, וכו') 1. כל חלק בנפרד עובר התאמה אבולוציונית, כך שצורתו מותאמת אופטימלית לביצוע הפונקציות אליהן נועד. האינטואיציה שלי היא שכשמתחילים לערבב אברי חישה (עין) עם אברי פעולה (רגל), מתחיל בלגן. אברי החישה הם עדינים מטבעם 2 והאברים החיצוניים השריריים הם החלק הקשוח של הגוף. _____________ 1 חוץ מהגב. פשוט בזבוז של שטח. 2 פרט אולי לחוש המישוש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |