 |
לא כולם צריכים להכיר. למרבה המזל ולדאבון הלב, יש עוד כמה אמנים שרק הם ואני יודעים על קיומם. לא שאי פעם יוצא להם מזה משהו, אבל אולי זה קצת נחמד להם שיש להם לפחות אותי.
ברוסיה היא היתה זמרת גדולה, אם כי היו לה תאקלים עם השלטון הקומוניסטי (מה שבעצם מוסיף משהו לגדולתה). היא עלתה ארצה היכנשהו בסוף-שישים-תחילת-שבעים. היו סביבה כמה תרועות חצוצרה, אבל מהר מאוד התברר שלקולה (התרבותי אבל קצת קיצ'י. אישית אני אוהבת {בין השאר גם} קיץ', ואני לא היחידה, אנחנו פשוט מתחבאים כי לא-נעים) ולשירתה אין בארץ שום שוק, והיא שקעה אל מצולות הדכאון וההתמרמרות. שנים (אולי רבות) מאוחר יותר היא דווקא זכתה לכבוד המגיע לה, אבל כמובן לא בארץ (כמו יהודים אחרים, חמי-לב ופאתטיים - הארץ, זה דווקא מה שהיה לה הכי חשוב) (בארה"ב, בקהילה היהודית בארגנטינה, נדמה לי). כמה צפוי.
אני בטוחה שלא חלמת על הרצאה כזאת ארוכה, ובאמת - סליחה. ליפשיץ, פשוט (ועוד כמה), היא עניין חשוב מכדי שיושאר לטיפול הגנרלים/פוליטיקאים.
חרדון, התזכור עדיין את העייסעק עם ההרינג? אז כאן זה גפילטע פיש. אבל כשזה עשוי טוב - זה טוב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש