|
||||
|
||||
כתבת למעלה "אם חזיר עקרוני לך יותר מכשרות, אם עוד קצת כסף במקום שבת" אינך הראשונה לרמוז זכביכול התאווה החמרית היא זו שמניעה את האדם הלא דתי, ושלעומתו זה המאמין רוחניותו מספקת והגשמיות היחידה היא זו שתספיק למעט אוכל וכסות. (במי צריך אגב להאמין בכדי להחשב ל _מאמין_ האם אלי (כך) האולימפוס מספיקים או שצריך משהו פחות מוחשי כמו שינטו או זרטוסטרה או שאולי צריך לעלות מדרגה, מופרכת, לישות מונותאיסטית כמו מוחמד או שמה אך ורק משה?) הטענה לעיל כמובן מופרכת בכל קנה מידה אמפירי ונהיית האדם לרווח קיימת בכל ציבור וקיומם של _אינדיבידואלים_ שהגשמיות מהם והלאה קיימים גם כן ללא קשר למידת אמונתם או חוסר אמונצם או אפילו חלילה אי-אמונתם. עוד כתבת "אני מניחה שהם יגלו שהשחיטה הכשרה מוסרית הרבה יותר מזו הלא כשרה" מה עניין שמיטה ואיך אופן הריגת חייה הוא נושא מוסרי אבסולוטי? לגבי המשפט שנערך בארה"ב - הוא לא היה אם מותר או אסור לשחוט לפי חוקי ההלכה אלא שחוקי הכשרות הם לא חוקיים כאשר מפקחים מטעם הממשלה בודקים את הבשר וכך גורמים לעירוב יתר של המדינה והדת, בניגוד מפורש לתיקון הראשון לחוקה. זה קרה בתביעה של חנות המוכרת בשר כשר שהתנגד להגדרת כשרות על פי "חוקי האורתודוכסיה הדתית יהודית" וכך מנעו מיהודים לא אורתודוכסים את הזכות לקבוע מה כשר בעיניהם. זהו בדיוק לב הבעיה שאת מסרבת להבין - לא אם צביון המדינה יהיה כזה או אחר, לא אם אוותר על כמה לירות לטובת התעלות רוחנית, אלא עד כמה האזרח חופשי להחליט בעצמו כיצד יעביר יהיכן יעביר את חייו תוך התערבות מינימלית ככל האפשר של המדינה. אינני זוכר מי היה הנשיא האמריקאי שאמר No Government is Better than No Government במילים אחרות - חופש הבחירה, וזה כמובן אמור לכל כיוון .מכיוון שדוגמת ארה"ב חביבה עליך צאי וראי כיצד מצליחה הקהיליה היהודית בברוקלין לקיים אורח חיים על פי _רצונה_ ותפיסתה למרות שאין מרות של המדינה אל כל שאר 280 מליון האזרחים.חיי את חייך ךפי רצונך, האמיני במה ובמי שתחפצי אך אל תבקשי שאלה שאינמ מחזיקים באותה דעה יאלצו להשתתף בחלק או בכל אורחותייך, כמו גם לממנם. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |