|
||||
|
||||
אתייחס לתגובתך פסקה אחר פסקה: 1) כמובן שאת לא מחליטה לאף אחד שום דבר - את רק לא מוכנה לדבר על שום דבר עם שאר האנשים שכרגע נמצאים שם. זה באמת אצילי מצידך. 2) הטיעון שלי לא מוזר כלל וכלל. לדוגמא, גם רמה"ג נכבשה ב 67 ומי שברח שם ברח ואחרים נשארו. כאמור, אין לי בעייה עם השטח כשטח - זה לא ויכוח על גאוגרפיה. יש לי *המון* בעיות כשעל שטח יושבים מעל מליון בני-אדם (בלי להכנס להגדרות כרגע) שאינם אזרחי ושאני מופקד על חייהם. לא רוצה ולא צריך את זה. זה קשה, יקר ולדידי, בזבוז (בלי להעליב). אם המציאות היא באמת דינאמית (ואני מסכים שהיא אכן כך) אז בבקשה: די, נגמר, מספיק. ניסיתם 35 שנים בקרוב להחיות פרוייקט ועכשיו הגיע הזמן לסגור אותו. בואי נעזוב את "מולדתו העתיקה וכו"' - גם אם נכון (על בסיס מציאות דינאמית). 3) ההבדל הוא בקונצנזוס של כל העם באשר להגנה עליו מול ההגנה עליו + השטחים. *כולם* (למעט השמאל האולטרא קיצוני) מסכימים שישראל בתחומי הקו הירוק היא ארצינו וביתינו. מעבר לכך, מבחינה צבאית הרבה יותר קל להגן על שטח מתוחם. הטיעון שהותקפנו בעבר נכון עובדתית אך אינו רלוונטי שכן עצמתינו גדלה ומה שהיה לא יחזור. 4) לגבי הגרוד בגב - יש לי מין מזלג עץ סיני כזה שמאפשר לגרד במקומות נידחים בגב - אני יכול לסדר לך גם אחד. |
|
||||
|
||||
1. אני מוכנה לדבר עם הערבים על הרבה דברים, ולהכיר אותם לעומק וכו'. אבל אם מה שאתה מתכוון בל"דבר" הוא בעצם להכנס אתם למשא ומתן על מה אני מוותרת ממולדתי כדי שהם יתנו לי קצת שקט, אז נכון, על זה אני לא מוכנה לדבר. 2. הויכוח הוא בעצם על הצדק. אתה רוצה להרגיש צודק. אתה רוצה לדעת שאתה פועל בצורה מוסרית, כך לפחות הבנתי ממך. אז אם הארץ שהיא של הערבים למה זה בסדר לגרש אותם? ואם היא לא של הערבים, אלא היא שלך, מה מפריע לך היום להרגיש צודק? 3. הקונצנסוס של כל העם הוא דבר נייד לחלוטין. ולכן הוא לא יכול להיות הבדל מהותי. אני משוכנעת שהרבה יותר קל להגן על ארץ ישראל כאשר אנו בכל השטח, מאשר על גיטו מוקף חומה. אבל זה עניין צבאי ואנו מדברים על עניין עקרוני. הרי לא נוותר על אילת כי קשה להגן עליה. לגבי זה שהתעצמנו מאז, זה נכון אולם גם עוצמתם של הערבים גדלה. פעם הם אלה שהופתעו מעוצמתנו, הפעם הם כבר מוכנים לה ואילו אנחנו מזלזלים בעוצמתם. 4. זהו, שאני לא צריכה מזלג עץ סיני. תמשיך לדבר בעברית מאונגלתת והגרוד יקרה לבד. |
|
||||
|
||||
ניצה, בואי נסכם כי זה לא הולך (1) בינינו... א. להרגשתי, את והמחנה שלך בלחץ אטומי, ובצדק. ניתן לזמן לעשות את שלו - יש לי הרגשה שבקרוב יהיה שינוי בכתובתכם. ב. אני אדבר איך שבא לי ואת איך שבא לך - free country etc. בהצלחה - אני אמשיך לעקוב אחר התפלפלותך עם שאר האיילים והאיילות. חג שמח (1) ושנינו ידענו מראש שלא נשכנע זו את זה |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |