 |
סליחה, אבל כשאתה בא לדרןש זכויות משפטיות - זכות קנין, למשל - אתה לא יכול לומר לבית המשפט "זה הנראטיב שלי, ועל פיו אני חי", אתה צריך להביא הוכחות. והקונסנסוס בקרב החוקרים הוא שמעולם לא היה מעמד הר סיני, ובטח שלא נוצר שם עם. אתה לא יכול לומר שזה לא משנה שלא דיברו עברית - העיקר שחשבו עליה כשפתם. הויכוח כאן הוא משפטי: האם יש ליהודים זכות על שטח האדמה הידוע כפלסטינה בפי המקומיים וארץ ישראל בפי היהודים? לשם הכרעה, צריך להביא עובדות, והעובדות (לא "העובדות", כפי שכתבת) אינן תומכות בך.
עד הציונות, יהודים מעולם לא שאפו להגר לפלסטינה - היא תמיד הייתה חור. יהודים שטיילו באזור בימי הביניים *עקפו* את פלסטינה (בנימין מטודלה הוא יוצא דופן). הסנהדרין היהודית העבירה את האזור לשליטה רומאית. צריך היה משהו לבכות עליו, משהו להתגעגע אליו, אז דיברו על ירושלים, זכר לחורבן וימות המשיח.
אבל, דה פקטו, רוב היהודים העדיפו לא לגור כאן. ההלכה היהודית *אסרה* על נסיונות להקים מדינה יהודית, גם בארץ ישראל (והרב קוק היה צריך לקפוץ דרך לולאות כדי לשנות את התודעה שדיברה על "שלשת השבועות"), ולהוציא מיסטיקנים בסוף ימיהם - כמו הרמב"ן ור' יהודה הלוי - כמעט שאף אחד לא בא לכאן.
מה שאתה מנסה לעשות הוא לחזור אל מה שניסו אבות הציונות לעשות, להגדיר את היהודים כעם יוצא דופן, עם שמהותו היא הא-הסטוריות שלו. תוך שימוש בסיסמאות על מוצא, שהן חסרות שחר בעליל - עצם אפשרות הגיור מעידה שהקבוצה היהודית היא דתית, שכן הכניסה אליה היא באמצעות טכס דתי- אתה מנסה להוציא את היהודים מההסטוריה, להפוך אותם למשהו מיוחד. הרבה הלכו בדרך הזו, אבל היא לא עומדת בבחינה דקדקנית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש