 |
אני שואל בחיטים ואתה עונה בשעורים...
העובדה שסכסוך מסתיים בפשרה אינה בהכרח הופכת את הפשרה לצודקת בעיני הצדדים הנצים. בחיי היומיום יש אינספור דוגמאות לתביעות משפטיות שהסתיימו בהסדר ולא משום שהתובע חש שבכך נעשה הצדק, אלא משום שהאלטרנטיבה היא משפט שיימשך שנים, יעלה הון תועפות, ימרר את חיי התובע ויהרוס את שמו הטוב וזאת מבלי שאין כל ערובה לגבי תוצאות המשפט.
כפי שניסיתי להבהיר לך בפתיל תגובה 121625 , מבחן הצדק ומבחן הפרגמטיזם הם שני דברים שונים לגמרי.
אתה מתעקש לכרוך אותם יחד ועל ידי כך מגיע להיקשים מופרכים. לדוגמא, נניח שפלשתינאי פרגמאטי (אבו מאזן?) יחתום איתנו על ההסדר לו אתה מייחל. האם זה הופך אותו למי שמכיר ב"צדק של העם היהודי הרוצה להקים בית לאומי ריבוני בארצו" (רמז: עבודת הדוקטוראט שלו)? או העמדת הפנים היוצרת גזירה שווה בין הויתור המצופה מהפלשתינאים לויתור הוירטואלי של התנועה הציונית על עבר הירדן המזרחי או ה"ויתור" על ארץ המתנחלים. על משפטי מפתח קלאסיים מסוג "שני הצדדים יצטרכו לעשות ויתורים כואבים עבור השלום" כתב פעם אורי אורבך: חה-חה-חה, אתם תוותרו על הרגליים שלכם ואנחנו נוותר על הטחורים שלנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש