בתשובה לטלי, 14/05/03 4:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בפרפזה על לאנג אפשר אולי לכתוב שהשאלה "מהי שירה" מסתכנת ליפול בפח של "כשל השם המפורש". ז"א, אם יש לנו שם-מפורש אז זה אומר שבאמת יש באמת איזה דבר מסוים או איכויות מסוימות שהשם הזה או האיכויות האלה מציינות. לדוגמא - שדים, אתר, אלוהים(?), שירה, אמנות, איש השלג. כי אולי השאלה היא לא "מהי שירה" אלא "למה אנחנו *קוראים* שירה". האם יש קריטריון עליון, חיצוני שכנגדו אנחנו משווים טקסט ורואים אם הטקסט הזה הוא שירה או לא? כי אם אין כזה קריטריון שנוצר על ידי צד שלישי (טמיר ונעלם) אז השירה אולי הופכת להיות יותר "מוסכמה" (קונווציה) ואז כל פעם אנחנו "קוראים" לדבר אחד שירה. אבל, אם השירה היא "מוסכמה" אז אפשר לדבר על "התפקיד" שלה ואז אנחנו יכולים למצוא את אצמינו בחזרה בנקודת המוצא. _______________ התגובה כמובן מופנית לכולם, רק הרגשתי לא נוח להגיב לסער והפרץ של אשר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היי רון, הוויכוח הזה על "מהי שירה?" עורר בי רעב גדול פשוט לקום מכסאי ולקרוא שיר, אז בחרתי במשורר וואלס סטיבנס ולא במקרה. סטיבנס (וזה בהמשך להערותיך) טען שאין קריטריון חיצוני לשירה שעל פיה ניתן לשפוט אותה. הוא דחה דחייה מוחלטת את ניחומי המיתוס והדת. את הנחמה, הגאולה, הועיד לשירה, ולשירה בלבד. (ראו גם אחרית דבר של טובה רוזן מוקד בקובץ תרגומיה לשירי סטיבנס "הגיטרה הכחולה"). לפי סטיבנס בלי השירה הגבוהה ביותר אין אנו יכולים להמשיג את החיים. יש בכוחו של ה"מבדה העליון" השירי (supreme fiction) לברוא מחדש את האושר האנושי, והוא שווה הערך למה שהייתה בעבר האמונה הדתית. הכושר לברוא אמונה מתוך המעשה האמנותי הוא פועל יוצא של הדמיון האנושי. האמנות אינה מבטאת אמונה שמעבר לה, קובע סטיבנס. ובדומה לכך גם התיאוריה של השירה אינה קיימת בנפרד מן השירה. הוא כותב: השיר הוא זעקת האירוע שלו חלק מן הדבר-כשלעצמו ולא אודותיו. זהו באשר לסטיבנס ולשאלה "שירה מהי?". והנה שירו המפורסם Thirteen ways to look at a blackbird: שלוש-עשרה דרכים להתבונן בשחרור 1 בין עשרים הרים מושלגים הדבר היחיד שנע היה עין השחרור. 2 היו לי שלוש תודעות כמו לעץ שיש בו שלושה שחרורים. 3 השחרור הסתחרר ברוחות הסתיו. היה זה חלק קטן מן הפנטומימה. 4 איש ואישה הם אחד. איש ואישה ושחרור הם אחד. 5 אינני יודע מה אעדיף את יפי סלסולי-הקול או את יפי רמזי-הדופי, את שריקת השחרור או מיד אחרי. 6 נטיפי קרח כסו את החלון המארך בזכוכית פראית. צל השחרור חצה אותו, עוף ושוב. הלך הנפש בלש בצל אחר סיבה בלי-פשר. 7 הו אנשי הדם* כחושים למה תדמו ציפורים של זהב? האם לא תראו את השחרור מהלך בין רגלי הנשים שסביבכם? (*שם מקום בניו אינגלנד) 8 אני יודע הטעמות רוממות ומקצבים ברורים, בלתי נמנעים. אך אני גם יודע כי השחרור מעורב במה שאני יודע. 9 כשעף השחרור חוץ לחוג הראיה, התווה את שולי מעגל אחד מהרבה. 10 למראה שחרורים עפים באור ירוק, אפילו זונות המצלול תצרחנה חדות. 11 הוא רכב מעל קונטיקט במרכבת זכוכית. פחד עברו, פעם, כשטעה לחשוב את צל רכבו לשחרורים. 12 הנהר נע. אין זאת אלא כי עף השחרור. 13 היה ערב כל אחר-הצהרים. ירד שלג ושלג עמד לרדת. השחרור ישב בין ענפי הארז. (מאנגלית: טובה רוזן מוקד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציונליסטים חובשי סומבררו מה לכם הבור שיכול להכיל את השפע |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |