בתשובה לאשר שכטר, 09/05/03 12:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"האמת... שייכת לאלה מאיתנו שיודעים במה, ובשם מי הם מדברים". -מי הם אנשי-אמת אלה? ובמה ובשם מי הם מדברים? "אין לי קשר לאנושות, או לישראלים..." -אין לך קשר לאנושות, אבל אתה יודע את האמת? בהנחה שאכן יש "אמת" אחת כזו, שגלויה וידועה רק ליחידי הסגולה מהציטוט הקודם, ובהנחה שאמת זו קשורה איכשהו גם לאנושות,היתכן שיצור חוצאנושי (מאדים? נוגה? כוכב לכת פרטי?) ידע אותה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שמניפסט האניגמטי לחלוטין הזה של שכטר מספק רמזים לגבי השאלה בשם מי הוא בדיוק מדבר . ויתכן שלא. אולי יואיל מר שכטר לפרש לנו כאן את דבריו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה פרשנות ל"מניפסטו " של שכטר שהיא רלוונטית מאוד גם לדבריו כאן : לעניות דעתי כלל התזה של שכטר עם היותה מעניינת כשלעצמה היא אנטי קומיוניקטיבית מעצם מהותה וקבלתה רק תוודא שהשירה תיעלם ככלי תקשורת שיכול לעניין את הקהל הרחב מהר אף יותר אף משהיא נעלמת היום . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיקה אותי האפוקליפטיות העיוורת שלך, אלי. אתה וחבר מרעיך באוקפי כבר אינכם מבחינים בין שירה ללא-שירה. בין אמנות לאוננות. המניפסט של שכטר הוא השירה בה"א הידיעה. כמו שומר הסף של שער החוק של קפקא, הוא שומר על שער השפה, על שער המחשבה. הוא מטורף ואלים וכך הייתה פעם השירה. מה החליש אותה? נסיונות כושלים כאוקפי לרדד ולקבור את השירה תחת ממסדיות אפורה וקפואה. ראה את גליונם השלישי - הממסדיות חזקה מהם. להקדיש גליון ליום השואה? לשואה עצמה? פתטי. זו שואה לשירה. איזה מניפסט הוא חונק-שירה בעיניך, המניפסט הדורשני של שכטר או מניפסט האדיוטיזם של ערן שפי שנראה ומזכיר תגובה ארוכה להחריד בבמה חדשה? האנטי-קומיוניקטיביות שאתה מצביע עליה אינה טמונה אצל שכטר או אצל כל משורר, לצורך העניין (התואר משורר אינו מוענק בזאת לאיש מנותני היד השחורה של אוקפי) אלא הוא עול על קהל קוראי השירה. כל עוד הקהל יראה צורך להיות קומוניקטיבי - תהא קומוניקטיביות. כל עוד קהל הקוראים יעדיף להתבוסס בבוץ המטונף והמסריח תוך מלמול המנטרה הידועה "זהו בוץ מרפא" נוסח אוקפי ובמה חדשה - לא תהיה קומוניקטיביות אלא בוץ וטינופת וסירחון ומבשרי בשורה סוגך המספרים מדי פעם על מות השירה ולא נותנים דעתם על מות הקהל. שכטר ושכמותו אינם חירשים. אינם עיוורים. הם אך מנסים לפרוץ את עיוורונך וחירשותך ואף דרך מומים אלה שכה רבים אחרים לוקים בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין לי דבר נגד שכטר , ויש לי סימפטיה לעקשנותו האנטי מימסדית בדרכו שלו ,אבל כאשר קראתי במקור את המניפסטו שלו כאשר הופיע ב''דג אנונימי '' לא ירדתי כלל לסוף דעתו גם לאחר כמה קריאות , כמו הפרשן שהבאתי .או שהמדובר בהבנתנו המוגבלת או שהכשל הוא ובמכוון עם שכטר שבז לקהל קוראיו. לכל הפחות עם יש לך מסר כה חשוב כפי שיש לשכטר כנראה שינסה להעביר אותו בצורה קומיוניקטיבית יותר , אולי ימצא לעצמו כך עוד כמה תומכים. מעבר לכך אינני יכול לאמר דבר על המניפסטו מיכיוון שאין לי מושג למה הכוונה בו, ובמקרה זה אינני יכול להציע פרשנות משלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לעמוד מהצד ולגחך. לא הבנת ולו מלה ממה שכתבתי. נדמה לי שדווקא השתמשתי בצורות ''קומוניקטיביות'', כלשונך. אולי כדאי שתקרא גם את מכתבי פעמיים-שלוש ותחזור אלי שוב עם מסקנותיך לגבי הקומוניקטיביות הארורה שאתה כל כך מחפש כאילו חייך תלויים בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתגובותיך נראה שמה שיעזור לך זה לא שירה העומדת בקריטריונים אלה או אחרים, אלא כוס תה עם חמישה קילו ואליום. נסה ותיהנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי על הפשטנות היתרה של הגישה שלי, אבל הנסיונות האלה לפרוץ את חומת עיוורוני וחרשותי נכשלים באופן מחפיר (באשמתי, כמובן). אני אחד מהאנשים המשונים האלה שכאשר הם נתקלים בטכסטים שאינם מובנים להם כלל הם עוברים לעסוק במשהו אחר, תוך לקיחת הסיכון שאני עלול להחמיץ כאן איזה ניצוץ גאונות שלא הצלחתי לפענח. השכטריזם גורס שאני לא ראוי למאמצים שלו, ואני לא מתווכח איתו על זה כלל, ורק תמה על תסכולו מכך שהדרך בה בחר מובילה אותו בדיוק למקום אליו הוא שואף, כביכול, להגיע. אם אתה רוצה להיות נביא זעם, אל תתאונן על כך שזורקים אותך לבור. זה חלק מהגדרת התפקיד שבחרת, או לפחות תגובה כמעט הכרחית לסגנון שלך (ולשמוע משורר מתאונן על כך שמתייחסים *גם* לסגנון ביב השופכין שהוא בוחר - זה באמת משונה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי בדיוק התלוננתי? אל "הבור" אני נכנס ברצון (מה שגם שהוא ביתי מלידה), היות ומשם נובעת כל האמת השירית הראויה, והיחידה האפשרית, לימים אלה של גסיסה. תלונתי היחידה היא שבמקום להגיב לעניין לטענות המועלות, התפתח כאן דיון מגוחך ומעורר רחמים בנוגע לרמת "ההבנה השירית" שלי. דיון שאם מוכיח משהו, מוכיח בדיוק את אמיתות דברי על הביצה הספרותית בישראל, שבוחרת מרצון, ובו זמנית מבורות, להיות עיוורת לאפשרות קיומם של רעיונות, להיות חסרת דם ונטולת חדשנות או אומץ אמנותי כלשהו, ובעצם כך, להפוך למכחישת שירה. הקץ להתחזות. אל תנסה "להבין". זה מיותר, חסר טעם פשוט. אני מייעד את שירתי לאלו היחידים שמבין כוכיה וחרכיה מסוגלים להישיר מבט אל עולם, שמיום ליום, מאבד את היחיד שבו - לטובת מחלות אחרות וטירופים אחרים, "נקיים" יותר, בריאים יותר, קטלניים יותר - ולחייך למראה סופו הקרב, הבא עלינו, לקץ כל הטוב והרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, פזמוני ההיסטריה האפוקליפטיים שלך הם מה זה מצחיקים, אבל ממך הייתי מצפה לדעת שזה קיטש. מכיר את הסיפור על הבחור שהציע 1,000,000 דולר למישהי בשביל שתשכב איתו? אחרי שהסכימה, הוא שאל אותה אם היא מסכימה גם עבור 50, ונענה בצעקה: "אני נראית לך זונה?!" - וכמובן שהוא אמר לה בנחת שעל זה הם כבר הסכימו ונשאר רק לקבוע את המחיר. אז המניפסט שלך הוא בדיוק הקריאה "אני נראה לכם זונה?!". רוצה את האמת? מכל האומנויות, שירה היא הכי זונה. אבל מאוד נהניתי מהמניפסט. אם כי נאלצתי להעזור בפרשנותו של עומר אורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אל תפחידו אותו, אל תתנו לו להרגיש מאויים. להתרחק לאט לאט, צעד צעד, לא להסתכל לו בעיניים, זה רק מרגיז אותו. אני כבר אקרא לצער בעלי חיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה צודק, אני באמת נדחף לדיון לא לי - אבל הסיפא של המלבן של אשר שכטר הוציאה ממני חיוך, ואח"כ קצת נסחפתי. אני דווקא חושב שאשר שכטר באמת קורא וכותב מאוד מאוד מוכשר, אבל משהו במיסטיות ובעיניים הבוערות קצת מציק לי. אני מסכים שהטירוף הזה נחוץ ומרשים, אבל הוא לא קדוש. 2. אתה לא נחמד, ואני לא מבין למה אתה כל כך רוצה לדמות אותי לכלב נורא שצריך להדחק לחרכים בין המלבנים מפניו. הוספתי תגובה בדיון, למה לכעוס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, תודה. שנית כל, איני "היסטרי" ואיני חש צער על "גורלו" של העולם, הוא מתקדם בקצב ראוי לקראת עתיד שמזה זמן הוא דאג להיות ראוי לו בכל דרך אפשרית העולה על הדעת. אתה כמובן מוזמן לגחך ולדחות דברים אלה, זה לא באמת משנה, איני מנסה לפקוח את עיניהם של אנשים או לשכנע אותם באמונותי. זמנים יגידו, כבכל עניין אחר. באשר ל"עיני הבוערות", לא אני יצרתי את הלהבה. לכן, לא אלי עליך לפנות בטרוניות בקשר לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין אמונותיך יהיו אשר יהיו ( ועדיין אין זה ברור מה הן בדיוק , ומה השוני בהן מאלה של מליוני מטיפים אפוקליפטיים אחרים שאפשר למצוא בכל קרן רחוב ) היו בעלות עניין רב יותר ממה שהן כיום אם היית טורח לנסח אותם בצורה מושכת וברורה יותר. אני מבין שחשוב לך להעביר אותם לקהל הרחב אחרת לא היית טורח לכתוב את המניפסטו שבכל זאת דרש זמן ומאמץ מסויים , אני גם רואה שאתה שואב כוח ואנרגיה בכל פעם שנראה לך שהם מעוררות כעס והתנגדות .אבל האמת המצערת היא שבמקרה שלי טענותיך מעוררות רק פיהוק ושעמום. ממה שהבנתי מהן אין שום חדש ואין בהן אף נקודה שתעורר עניין אינטלקטואלי אמיתי .הן אפילו לא מעוררות רוגז כלשהו בגלל היותן כה בלתי ברורות . עצתי לך : שב ,נסח את טענותיך מחדש בצורה ברורה יותר , ואז תעורר אולי עניין רב יותר ואולי אפילו את הפרס הגדול : רוגז אמיתי כלפיך וכלפי דיעותיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מוצא מקום לשטוח את אמונותי כאן, לכן, הבן מהן מה שתבין. רק נסה שלא לעשות מעצמך ומיכולת ההבנה שלך עניין לגיחוך. מוזר שדווקא בטענותי אינך מוצא משהו חדש (גם בהתחשב בעובדה שנאלמת מתגובה עניינית, אך למרות זאת הגבת, על כל אחת ואחת מהן). אם כך, הרי שבקרוב מאד תתחיל להעלות את שירתי על נס. אנא ממך, חדל לעוץ לי, וחדל לנסות ולנתח אדם, שלא זאת בלבד שהוא זר מוחלט עבורך, אלא גם רחוק בכל מובן אפשרי מרמת ההכרה, אופן ההבנה ועולם המושגים שלך. זה לא מוסיף לכבודך. תגובה 145591 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי על טענותיך לגבי סיון בסקין אחת לאחת כי אלו היו ברורות פחות או יותר. אבל לגבי התורות האחרות שלך כאן אני מודה שבאופן חלקי לפחות אני מתקשה להבינן מעבר לרעיונות הבסיסיים . והעובדה ששנינו מחזיקים בדיעות שונות לחלוטין עדיין לא צריכה למנוע תיקשורת ביננו . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המניפסט" שכתבת באייל הקורא היה לי מובן לחלוטין. הסכמתי עם כל שנאמר בו והוא היה מנוסח וכתוב להפליא. שירייך לעומת זאת, נשגבו מבינתי. חוששתני שלו חיים נחמן ביאליק, אלטרמן,זך, רחל, זלדה, וולך, חפר, גורי היו זמינים, גם הם לא היו מבינים אותם. ממה שאני לומד מדבריך, הבנת שירייך היא תנאי מקדים להימנות האדם הקורא על הגזע העליון ה"אשר רכטרי", אשר נבדל מאותם חוחים, שרכים, עשבים שוטים, כוכים וכיוב'. נאה לך ההיתממות שאתה לא יהיר, מתנשא ועוד כמה דברים שלו אכתוב אותם כאן אאלץ להזנות את השפה העברית תרתי משמע. היו אלה שגרסו ששיער בלונדיני, עיניים כחולות, ודם טהור הם אלו המהווים מדד לעליונותו של אדם. אתה גורס שהקריטריון צריך להיות הבנת שיריך. ואני לא בא להשוות בינך לבין הרייך, כי אם להשוות בין תיאוריות עליונות האדם לעומת תיאוריית עליונות האדם שלך. צר לי, ראייתך את הבנת שירתך שלך כקריטריון היא במקרה הטוב מגלומנית ובמקרה הרע מטורפת. אך לפחות ברור לנו שאתה תמיד תימנה על אותם האנשים העליונים כי מי אם לא אשר רכטר יבין את שירתו של אשר רכטר. כל שנאמר על ידך על שירה ועל המשוררים הוא לגיטימי ( ואני חושב שרובו אף נכון), המאמר שלך באייל הקורא היה קשה קמעה אך מענג. אבל אתה אדם נקלה. הבוטות הלא נחוצה, היוהרה הנשפכת, ואהבת ה"עצמי" המשתפכת(למרות שספק אם אתה באמת אוהב את עצמך כאדם), השפלת החולקים על דעתך ( בן כמה אני ? אם להם נתת 4 אז אני אהיה ממממ 5 , רק בכדי לא להיות בתחתית הסולם ה"אשר רכטרי" תשאיר לי קצת גאווה), והפלצנות, הו הפלצנות !(אני , שנחשב פלצן לא קטן בעצמי, עפר לרגלייך בכל הנוגע לפלצנות). כל אלו לא רק שאינם ראויים, אלא מצביעים על היותך נבלול לא קטן. אתה צריך להיזהר מאנשים עם סיכות חדות שמא תיאלץ להיתמודד עם שיעור קומתך האמיתי לאחר הוצאה מאסיבית של האויר. ולגבי האייל הסובל,אותו אינדיבידואל מקורי שובר מוסכמות, היצירתי הלא קונפורמי,האנטי ממסדי והפוסט קולקטיבי (כן, כן, מחמאות ... הו הנה פיסת ציניות שפספסה אותך בקצת) שכתב על "השואה" שבכך שגליון שירה מסויים מקדיש גיליון ליום השואה (ועוד ביום השואה- איפה ההיגיון?!). תוציא את האצבע מהתחת ותחשוב קצת על מה שאתה אומר. אולי נכתוב ביום השואה על ממממ לא יודע... פרפרים? אולי על עירום נשי? אולי על לונה פארק?. להפוך את האנטי לדגל זה פאתטי. לצאת נגד הממסד זה לגיטימי ולעיתים רצוי- אך בנושא מסויים - חברתי, ביטחוני, לאומי, ערכי - האנטי המובנה הוא אידיוטי.מה רע בלציין את יום השואה? מה רע בכתיבת שירים על נושא זה? הבעיה היא שהוא נבע על ידי המדינה? שזה תאריך מסויים? מה? האירוע עצמו לא ראוי לציון, לא ראוי להיות נושא לכתיבה? קרא את "פוגת מוות" של פאול צלאן, קרוב לוודאי השיר הטוב ביותר שנכתב על השואה , אם לא בכלל. אוי ואבוי , מישהו כותב על שואה, עוד מעט זה יהיה על אחווה, ואחרי זה מדינת ישראל, או , הוא עוד עלול לכתוב משהו על ציונות מבלי לשרבב את המושג נאצי בתוכו. מה יקרה אז? לך תרדוף אחר הזנב של עצמך, אם אתה רוצה אני אדאג לאישור ממסדי ספציפי כך שתוכל אתה להפליץ בקול במשך כל צפירת יום הזיכרון לשואה ואחר כך לעמוד בדוכן שווארמה ביד ושם ולמכור את מנת היום "יהודי על האש" למבקרים. אם תרצה אולי נסדר לך דרכון של הרייך, אול אז יוקל לך, אמנם זה יהיה ממסד, אך ממסד אחר. הלאה השואה יחי הפוסט שואה. פחחח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השאלה כיצד הסקת דברים מסויימים מדברי אני מוצא מאד מסקרנת, שלא לומר, מבדחת. קרא בשנית. בעצם, אל. המניפסט לא פורסם באייל הקורא. גם שום מאמר פרי עטי לא. כמו כן, לא ידעתי שאנחנו מכירים. או שאיכויותי האנושיות משנות משהו לגבי צדקת טענותי בדיון זה. מדבריך אני מסיק שלא, לכן, בוא נעזוב את הדיון על טיב אישיותי לרעייתי ולי. בפעם האחרונה בהחלט, שירי מיועדים לאלו שמוצאים אותם ראויים. וכפי שאמרתי חזור ואמור כבר אינספור פעמים בדיון הזה - אך משום מה אני נדרש לכך בכל פעם מחדש - עליונות כלשהי היא לא העניין כאן. נקודה. את ה"פסגות" מעוררות הרחמים שלכם שמרו לעצמכם, ואת תסביכי הנחיתות שלכם קחו למקום אחר, בבקשה, אל תטילו אותם עלי. סוף דיון, בטוחני שתתגבר על זה. את השטויות על יהירות, התנשאות, הגזע העליון, האלמוני הקרוי אשר רכטר, את כל אלה אני מוצא משעשעים (גם בהתחשב במהלכו של דיון זה, וראה תגובתי לדובי בעניין). כמובן, אתה זכאי לדעתך. אם לאחר קריאת מספר ניכר של תגובות ויצירות לא הצלחת לקלוט את שמי כראוי, אין זה מפליא שדברי נעלמים ממך. כמה שעות שינה עלולות לעשות לאנטגוניזם המעט מטושטש שלך פלאים. אגב, מוזר שאתה מציין דווקא את פאול צלאן (אני מסכים איתך בהחלט לגבי "פוגת מוות", כמובן), שיצירתו ואף הוא, נמחו מכל דיון על השואה בישראל. אולי יש סיבה לכך, ולדעתי, אותה סיבה היא גם מקור ההתנגדות גם לדרך העלאת הזכר בארץ. בנוסף, ראוי לציין שצלאן ודאי היה הראשון להביע התנגדות, ואכן הביע, לכל זיהוי "ממסדי" שכזה של שירתו, או שלו עצמו, עם דברים כיום השואה, "מוסד" השואה או הדרך שבה העולם בוחר לנצור את זכרה. צלאן לא היה ציוני, וביקורו האחד בישראל היה טראומטי, לכל הפחות. עוד תמוה בעיני, שרובה המוחלט של שירת צלאן אינה פחות "סתומה" משירי שלי, אך אתה מציין את צלאן. אם תקרא את נאום 'המרידיאן' שהבאתי כאן, תבין גם מעט ממקורו של מניפסט האדם הבודד בכלל, ושל שירתי, בפרט. ( הערת אגב: צלאן למעשה לא קיים בשיח השירי בישראל, למעט אזכורים מעטים פה ושם. לרוב על ידי נתן זך. חבל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגיב אחד לאחד: דבריך: "מה שמוביל אותי לעניין הבא. את "גזר דינו" של אוקפי גזרתי לא לאחר שתי גליונות, אלא מיד לאחר קריאת הראשון שבהם, דברי עורכיו וכמובן, יצירותיהם שלהם. דמות הירחון כדמות עורכיו, ומיותר שאוסיף לכך יותר מן הנ"ל.". *** מיהם עורכיו? האם אתה מכיר אותם? שכן, מהיכרותי (המעטה אך המספקת) את העורכת היא דמות ראוייה למדי בכל קנה מידה שהוא, לפחות בתור אדם. אם כוונתך שניתנה במה גם ליצירה אחת של עוזר לעורכת בגליון הראשון (וגם את זה אני דולה מזכרוני ואני לא בטוח שכך הדבר). אז מה?, האם מקימי דג אנונימי לא שירבבו פה ושם גם יצירות פרי עטם? אני קראתי עד כה את שלושת הגליונות הראשונים. היו שירים שמצאתי אותם טובים , היו כאלה שמצאיתהם מצויינים, והיו כאלה שלא אהבתי ואחד שחשבתי שהוא זבל. קראתי את שירייך שלך בדג אנונימי לא הבנתיהם, ואף לו הבנתיהם הם, לפחות מבחינת משקל, זרימה או חדשנות לשונית הם לא עשו לי זאת- הייתי מסווגם כ"כאלו שלא אהבתי". גם לו הרעיון שבבסיסם , וכוונתי לתוכן ולמסר, היו נהירים לי - שאר הקריטריונים היו נשארים כשהינם. מסר כמסר ,ללא אלמנט לירי שובה לב, לא היה הופך שירים אלו לטובים (בעיניי). אני לא מתיימר להיות מבקר שירה, אך כפי שאני לא חושב שגנארלים מבינים הכי טוב בביטחון כך אני לא חושב שהנוצות שאתה מתהדר בהם מסמיכים אותך להיות מבקר ראוי יותר ממני. אם ארצה מידע על ההיסטוריה של השירה, על משוררי עבר, שמם, הוויתם ושירתם, אפנה אליך, נדמה שאתה מתמצא מאוד בנבכי השירה שנות החמישים שישים. לגבי ביקורת בנושא שירה עכשווית תהיה קיים אצלי בסטוק, אך אך ורק משום שאתה נבזה ויהיה מעניין לשמוע את תגובתך. לגבי טיב הביקורת, אתה לא מועמד כלל. כיצד גזרת דין ירחון שירה לאחר גיליון אחד- אם זו לא יוהרה , אני לא יודע יוהרה מהי. והנה דברים נוספים מפיך (או קולמוסך): "עורכי אוקפי לא צריכים לחשוש, לא חלפה בראשי ולו לרגע המחשבה." וגם "זמנים יגידו אם יזדמן לאוקפי כותב ראוי אחד לרפואה או לא, מיותר לציין שתגובותי וביקורתי היו על הגליונות שפורסמו כבר. לכן, חדל להתנהג כבן 4." וגם: " חדל מלנהוג כבן 4. שוב, זו לא מריבת גנון." אז אוקפי כל כך נחות בעינייך עד כדי כך שלא היית מפרסם שם יצירה. והנה ,אגב, סתירה בדבריך, קבעת שאינך צריך להמשיך ולקרוא שהרי מהגיליון הראשון אתה מודע לטיבו. והנה אתה מסייג באומרך שביקורתך הייתה על הגיליונות הראשונים ( הראשון בלבד , לדבריך, אם תבחר לדייק) ועוד ממשיך ואומר ש"זמנים יגידו" מה ?! ייתכן ואוקפי יהיה ראוי לעיונך אי פעם?! איזה יופי , שימחה ודיצה רינה וגילה האח והידד ו... פחחח. ואתה אגב לא יהיר כלל וכלל, סתם כולם אצלך הם אינפנטילים בני ארבע. סליחה, לא כולם, רק מי שלא חושב כמוך. אם אתה היית בראש הממסד, מעניין מה היית עושה לאנשים שלא חושבים כמוך. היית מעביר אותם עוד עשור בגנון ומבצע אינדוקטרינציה לדיעותיך, כי אתה ורק אתה צודק? כי מי שלא חושב כמוך הוא בן ארבע וכולנו יודעים שאתה אדם בוגר שמתמודד עם טיעונים ולא עם אנשים ( וברור לי שכל הפוסל במומו פוסל, אך שים לב, אני "פוסל" אותך לא משום שאתה חושב אחרת, אלא משום שאתה מתבטא בצורה שאינה ראוייה, ופסילה זו היא ספציפית בלבד כלפיך ולא כלפי אלו שחושבים כמוך אך לא חושבים שדעתם היא דבריי אלוהים חיים וכל השאר אינפנטילים. כבר העדתי שאתה צודק , לפחות באופן חלקי, בכמה מדבריך, אך אופן הבעתם הוא נקלה ופוגעני במזיד). *** ושוב דבריך: "אל "הבור" אני נכנס ברצון (מה שגם שהוא ביתי מלידה), היות ומשם נובעת כל האמת השירית הראויה, והיחידה האפשרית, לימים אלה של גסיסה." הופלה, אז מה, השירה אינה התאבנה בשנות החמישים כי הנה יש לנו משורר דגול כמוך, ואין כמוך בכדי להעיד על עצמך. רק שירתך אמיתית , רק שירתך ראויה, ורק שירתך היא אמת. לא, אתה כלל לא עליון, כלל לא מתנשא, וכלל לא מגלומן שאינו פתוח לדברים שאינם דבריך שלך. למעשה אתה אדם ככולנו ( פשוט צודק יותר, נכון יותר, ראוי יותר ומשורר יותר). אני באמת לא יודע מהיכן בדיוק הסקתי שאתה עליון על כל השאר... אולי מחוץ לבור שאתה נמצא בו האוויר יותר דליל אז אך מעט חמצן מגיע למוחות האנשים הבילתי שכטרים. אולי זו הסיבה שראיתי בדבריך התנשאות ולא שום סיבה מופרכת אחרת. *** ושוב דבריך: "אל תנסה "להבין". זה מיותר, חסר טעם פשוט. אני מייעד את שירתי לאלו היחידים שמבין כוכיה וחרכיה מסוגלים להישיר מבט אל עולם, שמיום ליום, מאבד את היחיד שבו - לטובת מחלות אחרות וטירופים אחרים, "נקיים" יותר, בריאים יותר, קטלניים יותר - ולחייך למראה סופו הקרב, הבא עלינו, לקץ כל הטוב והרע." חדשות לי אלייך, היות הקורא אפוקליפט כמוך לא גורר שתהיה לו היכולת להבין את שירייך. הם לא מובנים לא בגלל אי הבנת עמדתך, אלא בגלל אי הבנת הכתוב. לא חסרים שירים רחוקים מרחק שמיים וארץ מעמדתי ואמונותיי שהבנתיהם, ואף אהבתי את השיר, למרות אי ההסכמה עם המסר. וקראתיהם שוב לאחר שקראתי את עמדותייך, לא עזר לי בהבנתם, אך מה אני יודע? שהרי אינני אחד מאותם יחידים המסוגלים להיישיר מבט אל המפלצת, להושיט לה את גרוני, אך לבקש ממנה שתשתהה שניות מספר בכדי שאוכל לכתוב הגיג על לשונה, שייזכר לדיראון עולם . משהו בסגנון " נו, ידעתי, אמרתי לכם שזה יקרה", רק יותר ארוך , יותר פלצני, וכלל לא מובן. הו שכטר המופלא, נוסטרדמוס הוא אפס לידך. *** ואמנם כתבתי שהמאמר (הבאמת אינטיליגנטי- נכון לטעמי- וכתוב להפליא), נכתב באייל הקורא, אך זה משום שלחצתי על הלינק הנ"ל מבלי לשים לב למיקומו של המאמר. אקווה שמערכת דג אנונימי תסלח לי. וכמובן, שירייך הבילתי מובנים (שוב, לטעמי, והרי האויר דליל פה) פורסמו אף הם שם ( שלושה במספר) ושם קראתיהם. פוגת מוות של פאול צלאן ניתן כדוגמא לשיר שואה משובח. ולא כדוגמא לאדם התומך בממסד. שיריי שואה, עיסוק בשואה, כמו גם קביעת יום אחד ספציפי שיוכל העם היהודי כעם להתייחד עם קורבנותיו שנרצחו כעם, הנו דבר חיובי בעיניי. לא רוצה , אל תתייחד. והרשה לי לשלוח אותך לקרוא את שלושת השורות החותמות את תגובתי הקודמת. אנטי לשם אנטי הוא פתטי. גליון מיוחד לשואה הוא הגיוני ואף רצוי. השירים בו, בלי שום קשר לאיכותם, אינם פרו מימסדיים. אדרבא, הם לא. הממסד מציין את יום השואה כ"שואה והגבורה" כשהגבורה תופסת נפח מאוד לא מבוטל מיום הזיכרון. לא תמצא באף אחד מהשירים זכר לכך, בדקתי. אי לכך הדבר לא ממש משרת את הנרטיב הממסדי. למרות שהנרטיב הממסדי, למעט הגבורה, הוא נכון לחלוטין. אחד האירועים היחידים של רוע מוחלט וחסר פשרות שאינו פתוח לגוונים של אפור ("רק ביצעתי פקודות" -אינו גוון של אפור), אי לכך גבולות האמת העובדתית בנוגע לשואה חופפים לנרטיב "הממסדי". איני מכיר שירים רבים של פאול צלאן. פוגת מוות הוא לטעמי הטוב ביותר מאלו שלו שקראתי ואף מכל השירים האחרים שקראתי עד כה. ייתכן שהוא לא נמצא בחומר הלימוד כיוון שאנו לומדים רק שירה עברית ואילו פאול צלאן כתב שירתו בגרמנית (וארמנית, אם אני זוכר נכון , אך אני לא מתחייב) ואילו שיר מתורגם אינו נופל לקטגוריה. אז ייתכן והקריטריון אידיוטי, אך לקבוע שפאול צלאן הוצא במזיד מספריי הלימוד זה מופרך. מה גם שהשיר הספציפי הזה אינו סותר שום דבר מימסדי ישראלי ואינו מתריס יותר מאשר שירתו של דן פגיס ( הפחות טובה אך הטובה מאוד). היותו אנטי ציוני (לדבריך, לי אין מושג) אינה רלוונטית. התכוונתי שהבון טון הפוסט ציוני פוסט יהודי פוסט מערבי אנטי ממסדי, קונזצנזוסיאלי\\קונפורמי השולט באקדמיה ובאמנות המוערכת הוא בהחלט ממסדי , מקובע וקונצנזוסיאלי ,ואמור להיות נתעב בעינייך לא פחות משום היותוממסדי וממוסד( רק שכאן הממסד הוא האמנות והאקדמיה יודעי הכל, מעין קליקה משמרת עצמה). ושירייך מובנים לך יותר משירייו של צלאן אולי משום שאתה כתבת אותם. בכל אופן האמת בעניי המתבונן הזה , גורסת אחרת. אך ייתכן ואני טועה ואתה צודק. ואם שמת לב, לא כיניתי אותך בן ארבע כיוון שאתה חושב אחרת. ואני למשל אשמח מאוד להגיע ל"פסגות". זה לא אומר שאעשה זאת במחיר פשרה באמירותיי. פסגה ושאיפות אינן דבר רע. כדאי שגם לך יהיו כמה. חזור לאוקפי גיליון 3 (ותתעלם מהמימסדיות שאתה מייחס לו) ונסה לקרוא חלק משיריי השואה. חלקם , לפחות בעיניי- ולא אציין אלו מהם- ראויים לא פחות משיריי דן פגיס לדוגמא, או על השחיטה של ביאליק (למרות ששם לא מדובר בשואה ). יש שם גם שיר שחשבתי הוא זבל. קורה. זה שלבחורה יש שומה על הציצי לא הופך אותה למכוערת. וסתם בשביל הסקרנות... ילדים יש לך? גם להם אתה מנחיל את התובנות הפסימיסטיות שלך? כי אם כן, תפריד את המחסנית מהאקדח, החבא את תער הגילוח, והרחק אותם ממקומות גבוהים וחבלים למיניהם. המלנכוליות והפסמיסטיות המובנית אצלך היו גורמים לעי מיד לעבור לעולם שכולו טוב לו הייתי ילדך. מה ני צריך שאיזה סארס , איידס או אטום יהרגו אותי? ואשתך, לא מתחשק לה להיות עם בן אדם עם שמחת חיים לפעמים? *** קבל את התנצלותי על שיבוש שמך. לא בכוונה. יחד עם זאת, את דבריך קראתי בעיון. שמות של אנשים שאינני בקשר עמם אין לי מוטיבציה לזכור. הדברים הענייניים הם הרלוונטים, דבריהם, דיעותיהם וכיוב'. תפל זה תפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אף שאני מוצא את דעותיו של אשר שכטר בנוגע למהותה של השירה (לעומת שירתו עצמה, שאינה נהירה לי לחלוטין) ראויות, ולכל הפחות ראויות לדיון, אין אני יכול להתעלם מהסגנון בו נכתבו, המעורר ניכור ודחייה. ועם כל זאת, התגובה האלמונית שמהותה לקלס את אשר שכטר בשל הסגנון בלבד, היא בגדר חרחור ריב מיותר לטעמי. הבחירה לא להתייחס לביקורת השירה עצמה ואף לא להציג עמדה לגבי שירים אחרים (שאותם פסל אשר שכטר במישרין ללא להציג נימוק כלשהו) מעלה את הדיון לדרך ללא מוצא, ולא מאפשרת לו להתפתח לכיוון של ביקורת שירה ראוייה אלא שוב עוסקת בדרך הצגת התגובה והנפשות הפועלות בדיון, ולא במטרה שלשמה 'נתכנסנו' כאן, והיא התפלמסות שעיקרה השירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מיהם עורכיו? האם אתה מכיר אותם? שכן, מהיכרותי (המעטה אך המספקת) את העורכת היא דמות ראוייה למדי בכל קנה מידה שהוא, לפחות בתור אדם. אם כוונתך שניתנה במה גם ליצירה אחת של עוזר לעורכת בגליון הראשון (וגם את זה אני דולה מזכרוני ואני לא בטוח שכך הדבר). אז מה?, האם מקימי דג אנונימי לא שירבבו פה ושם גם יצירות פרי עטם? אני קראתי עד כה את שלושת הגליונות הראשונים. היו שירים שמצאתי אותם טובים , היו כאלה שמצאיתהם מצויינים, והיו כאלה שלא אהבתי ואחד שחשבתי שהוא זבל. קראתי את שירייך שלך בדג אנונימי לא הבנתיהם, ואף לו הבנתיהם הם, לפחות מבחינת משקל, זרימה או חדשנות לשונית הם לא עשו לי זאת- הייתי מסווגם כ"כאלו שלא אהבתי". גם לו הרעיון שבבסיסם , וכוונתי לתוכן ולמסר, היו נהירים לי - שאר הקריטריונים היו נשארים כשהינם. מסר כמסר ,ללא אלמנט לירי שובה לב, לא היה הופך שירים אלו לטובים (בעיניי). אני לא מתיימר להיות מבקר שירה, אך כפי שאני לא חושב שגנארלים מבינים הכי טוב בביטחון כך אני לא חושב שהנוצות שאתה מתהדר בהם מסמיכים אותך להיות מבקר ראוי יותר ממני. אם ארצה מידע על ההיסטוריה של השירה, על משוררי עבר, שמם, הוויתם ושירתם, אפנה אליך, נדמה שאתה מתמצא מאוד בנבכי השירה שנות החמישים שישים. לגבי ביקורת בנושא שירה עכשווית תהיה קיים אצלי בסטוק, אך אך ורק משום שאתה נבזה ויהיה מעניין לשמוע את תגובתך. לגבי טיב הביקורת, אתה לא מועמד כלל. כיצד גזרת דין ירחון שירה לאחר גיליון אחד- אם זו לא יוהרה , אני לא יודע יוהרה מהי." לא, אני לא טוען להיכרות עם עורכי אוקפי. גם איני מעוניין בכזו. זו גם לא אמורה לשנות את ביקורתי, אשר נקבעת לפי פרמטרים אמנותיים, לא אנושיים. אני בטוח שהם כולם אנשים נהדרים. לי זה באמת לא משנה. כן, "גזרתי את דינו" של אוקפי לפי קריאת גליון אחד, גליונו הראשון. זאת לאחר קריאת הגליון, כתבי עורכיו בבמה חדשה ודבר המערכת. לדעתי זו מספקת מדד אמין למדי לגבי הבאות. קראתי גם את גליונותיו האחרים של אוקפי (השיר שניתחתי עבור עורכת אוקפי מקורו בגליון השני, כמדומני), ולא נתבדיתי. עיקרה של תגובה זו בהחלט מקובל עלי: תגובה 146636 וככל הנוגע לשירתי, בפעם האחרונה, איני מעוניין לדון בה, מסיבותי שלי, אשר כאמור,יובהרו בעתיד. אם אינך מאוהביה, אינך מאוהביה. אין בכך רמיזה לפגם כלשהו בך, וכך גם אמרתי מספר פעמים בדיון זה. זו לא בעיה שלך, הם פשוט לא פונים אליך. אתה בסדר, באמת, אף אחד לא טוען אחרת. לפחות לא אני. איני נוהג להתהדר בשום "נוצות". אשמח אם תראה לי היכן מצאת "נוצות" בגוף דברי. אני מדבר לעניין, לאלו שמדברים לעניין. ואני שמח להיות נבזה, כל עוד אני צודק בדברי. ועל כך כבר נדברנו, הרי. בקשר לציטוטי, הבה נבהיר את הקשרם: -אחד, איני מעוניין לפרסם באוקפי, מסיבותי שלי. זה אינו פשע, ככל הידוע לי, מה גם שידוע לי שאוקפי אינם מעוניינים בחומרים מן הסוג שאני מציע. הרגשות הדדיים, קהל היעד שונה. שנית, אלי רמז רמיזה בוטה מעט, שאם אוקפי היו מעניקים פרסום לאחת מעבודותי אולי ביקורתי עליהם היתה עדינה יותר עד לא-קיימת, לכן, הגבתי לדבריו. "ועל חוש השיפוט שלי איני חש כל צורך להגן, אך תודה שהתעניינת". - כן, נזפתי באלו שכפעוטות בגן-חובה, קוראים קריאות מקבילות ל"אמא שלך זונה"( "חסר הבנה כלשהי בשירה" וגו'). גם אתה חוטא בכך לא מעט. לכן, חדל לאלתר לנהוג כבן 4. -שוב, אוקפי לא "נחות" בעיני. אין כאן עניין של "נחות" או "עליון". אני מוצא את אוקפי מיותר, מסיבות שפירטתי. אני לא מוצא את אוקפי נכון לפרסם את יצירתי. שוב, זהו לא פשע. ולו היה, היה. כמו כן, אני מוצא את עיוות הדברים שלך משעשע. לוקה מעט במנת-יתר של ציניות, אבל משעשע. כנ"ל לגבי הנחת מילים בפי, מחשבות בראשי, משמעויות שאינן ידועות לי מאחורי דברי, ונוצות על גופי. יש לך גם, במקרה, תנוחה עוברית במלאי? -טיפוסים רבים אינם חושבים כמוני. שיהיו בריאים כולם. אני מקווה לדיון לעניין, לא לאינדוקטרינציה (האשמה טיפשית, קרא את דברי כאן, את המניפסט, ואם לא הבנת, עשה זאת בשנית) ולא לויכוח מעורר רחמים על איכויותי כאדם מפי זרים גמורים, לפי אמות המידה המוסריות כל-כך שלהם. -שים לב, אני פוסל את פסילתך. עכשיו פסול את פסילתי את פסילתך. אולי המשחק הזה עוד יניב תוצאות, מי יודע? -אף אחד לא טען שהשירה התאבנה בשנות החמישים. השיח השירי בישראל -ואני מדגיש, בישראל - התאבן בויכוח שמקורו בשנות החמישים, ושם הוא תקוע. השירה עצמה, כפי שאמרתי, מתה לחלוטין כיום, אך עדיין, היא חיה מתמיד. ויותר מכך לא אפרט כרגע, גם כך הדיון הזה סטה יותר מדי מנושאיו המקוריים מכדי לכפות עליו נושא רחב-עומק שכזה. -בפעם ה1488, שירי מיועדים לאלו שמוצאים אותם ראויים. צא מזה. ליתר השטויות שאתה רושם בנסיון להלעיג אחר, ובסופו של יום מלעיג על עצמך, אין לי סבלנות להתייחס. -מה אתה יודע בכלל על המפלצת? -דווקא את המניפסט רבים לא מצאו קריא, ברור או מעניין. נדפקת. ____ -"פוגת מוות" הוא אכן שיר מעולה. ועדיין, מכלול יצירתו של צלאן, כמו גם צלאן עצמו, מנוגדים לחלוטין לכל אופן הנצחת הזכר הפתטי, סלח לי, שנעשה בישראל (עוד פעם אותם שירים? עוד פעם אותן שיחות לעוסות, אותה אשליית כובד מסויימת למספר דקות בין עסקים כרגיל לעסקים כרגיל?). וכמו כן, גם לרעיון העומד מאחורי ישראל עצמה. כמו שאמרתי, צלאן לא היה ציוני. הוא לא יכול היה להיות. זכותך לדעתך, אני עצמי לא ציינתי את דעתי בעניין. באשר לצלאן עצמו, אני כרגע נמצא בתהליכי עבודה מתקדמים של עבודת מחקר מקיפה על יצירתו, חייו ומכתביו. -גליון ליום השואה, לדעתי, הוא פשוט מיותר. לאו דווקא עקב דחייה של דיון מפוכח על השואה, כזה הוא דווקא מבורך, אלא בגלל שיום השואה מסמל בדיוק את ההפך מכך. הוא מסמל מס שפתיים שהמדינה מעניקה, הוא ממלכתי מדי מכדי לעסוק בחיטוט האמיתי, הכואב, בפצעים. זה אולי הכרחי לגוף כמדינה, אבל לא לשירה. איני מבין מדוע לא לפרסם חומרים העוסקים בשירה גם בימים אחרים, למה ביום הזה, למה להקדים את מהדורת הגליון? -הייתי ממליץ לך לקרוא את שירו הארוך ביותר של צלאן, "הצרה". דומני שהוא מעביר באופן המושלם ביותר את הווית השירה והזכר שצלאן ניסה להעביר. -צלאן לא כתב בארמנית. אתה אולי מתבלבל עם רומנית, אך הוא לא פרסם ברומנית אלא תרגום (לא שלו) ל"פוגת מוות". כך הופיע השיר לראשונה. -בתוכנית הלימודים נכלל גם צ'כוב, גם דוסטוייבסקי, גם טולסטוי, גם בשביס-זינגר ואפילו אלזה לסקר-שילר מיוצגת בשיר אחד, ככל הידוע לי. כל אלו לא כתבו בעברית. צלאן, בניגוד אליהם, לפחות ידע את השפה העברית. ואף עשה בה שימוש בשיריו. -לא טענתי שצלאן נמחק "במזיד" מספרי הלימוד. מה לפקידי משרד החינוך ולשירה טעונה, כוחנית, ו"סתומה", אבוי, כשל צלאן? אך הוא לא קיים בשיח השירי בישראל, למרות שני תרגומים על גבי ספר (אחד, של שמעון זנדבנק, עדיין נמצא בחנויות) וכמה שירים שתורגמו, בזמנו, על ידי זך. -מעניין להתייחס ל"פוגת מוות" כשיר לא מובן, דווקא. רבים ראו בו, למגינת לבו של צלאן, כשיר מפשר, מפייס בין מרגרטה לשולמית, כאילו מיועד להן אותו גורל. קרנבל שלם התחולל בגרמניה לאחר מותו של צלאן, רבים עדיין ייחסו לו משמעות שכזו, אשר כמובן, חוטאת לזעם ולקינה שבשיר. -הוא לא היה אנטי-ציוני. הוא פשוט לא היה ציוני. הוא לא יכל לעקור, להפנות עורף. הוא נותר אירופאי. או כפי שאמר באחד ממכתביו לקרובים בישראל: "אולי אני מהאחרונים שנועדו לחיות עד תומו את היעוד היהודי באירופה" (בתרגום חופשי). -אל תדבר איתי על פוליטיקה. היא מזמן לא בתחום עיסוקי. -קרא את שיריו של צלאן. לא את "שירי השואה" שלו. את שירתו. קרא, בתור התחלה, את השיר שהצגתי באייל באחת מן התגובות. -כינית אותי במספיק כינויים אחרים. אבל זה באמת לא משנה. -ה"שאיפות" וה"פסגות" ראויות לרחמים. אני יודע מה אני, מי אני ומה אני רוצה בחיי. נשוי וכותב, אני באמת שלא מתלונן. אז אל תתערב. כשאזדקק לך, אקרא לך. -קראתי את כל "שירי השואה" של אוקפי. טרם שהחלטתי לפנות לשיר על הישן בספסל, למען האמת, ניתחתי את "ניצול הזדמנות" שפורסם באותו גליון. לבסוף, החלטתי שדווקא הישן בתנוחה עוברית משרת את טענותי בצורה הברורה ביותר. -רק בשביל לספק את סקרנותך, לא, אין לנו ילדים. תן לאשתי לעסוק במה שחפץ לבה, ונסה שלא לעשות מעצמך צחוק (שוב) בהצעת עצות לזרים. הכרת את רעייתי? אותי? את היחסים בינינו? אולי אפשר לעניין את אדוני בעדות כתובה מצדה מעל דפי האייל? או שמא אדוני מעדיף עדות פנים-מול-פנים? אמנם, אני חייב להזהיר אותך היא הרבה פחות נחמדה, והרבה יותר קיצונית מאנוכי. הכל בסדר, תודה ששאלת. -"יחד עם זאת, את דבריך קראתי בעיון." את זה אתה אמרת, לא אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף בכלל להפסיק להתייחס לנושאים כמו אם מישהו או בגן ילדים או לא ורק להתייחס לנושאים שלגופו של עניין ללא קשר אם מי שמדבר אליך ומה שאתה חושב עליו . אני אמרתי שלדעתי אתה אינך מבין בשירה וכך אני חושב\ שאינך מבין בשירה שלאחר שנות החמישים ( הסתייגות שאותה אכן הייתי צריך לצין מלכתחילה ועל כך אני מתנצל ) .מכל בחינה הניתוחים שלך רק חיזקו את הדעה הזאת שלי שאין שום טעם לדון איתך על שירה מאוחרת יותר . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם הבטחתי לעצמי לא להיות מעורב יותר בדיוני שכטר אך לאחר שנתקלתי בשירו המופלא בדג אנונימי לא יכולתי להתאפק. למי שלא קרא מובאת יצירת מופת זו לעיונכם: נֶהְפַּךְ שֶׂה לְעוֹלָה מוּשָׁט צֵל לְמִן אַל חָב יֶשְׁנוֹ פִּתְרוֹן מַה מַס גֵּד עָנוּ אַךְ חַי כָּמַּת נָטוּעַ כְּסוּת שַׁעַל עֵשֶׂב חַטָּאת, לוֹ אָח. מה אתם אומרים, רבותיי? ועוד מנוקד ה"שיר" הזה. וזה היוצר המעיז לקטול שירתם ומחשבתם של אחרים. שכטר - לא עשו אותנו באצבע, מותק. שכטר היקר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תוכל לצרף את הלינק? זה יהיה יותר לעניין. ככה לא רואים אם רצית לחבל באיש והאגדה, או שסתם זה מה שמופיע שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת ואני מתנצל גם בפני אשר, להלן הלינק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. קראתי בעיון. לעניות דעתי, רצוי וכדאי להפריד בין האידיאולוגיה שלו - המניפסטו שלו על השירה - והתוצרת שלו. מי אמר שכל הגאונים בתורותיהם גם ידעו ליישם אותן? אולי זה מה שהם יכולים, לכתוב תיאוריות, לנסח תיאוריות. ואם התיאוריה טובה, דיינו. הרי לא עברו על שום חוק פלילי, נדמה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי אצלו שום דבר כזה. המלך עירום יקירתי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והפיתרון? איפה אהוד טננבאום כשצריך אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שאכן התייחסתי לדברים לגופו של עניין. וככל הזכור לי לא קראתי לאף אחד מבאי הדיון חסר הבנה, יהיר, מתנשא או כל כינוי אחר, לא התערבתי בנישואיו של אף אחד ואף לא נהגתי בציניות יותר מן הראוי. לאלו שפנו אלי בכינויים ובדרכים אלו הפניתי נזיפה המפגינה להם שדבריהם אינם מוסיפים לכבודם. אולי תרד מהעניין של שנות החמישים, שאין לו שום ביסוס בדברים שאמרתי? אם אין לך משהו בעל ערך, לומר, חסוך אותו ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר שכטר חוששני שכל מה שאמרת לגבי שירה של תקופה המאוחרת משנות החמישים אינו יכול אלא להביא למסקנה זאת . וטענתך שדבריך הם אך ורק לגופו של עניין בלבד הם , צר לי לאמר לך, בגדר הפתעה גמורה ומוחלטת לכל מי שקרא את הדברים שביטאת באתר זה. אין טעם להמשיך בויכוח זה משום שבבירור איננו מגיעים לשום דבר שימושי איתו . אם בהמשך תאמר משהו בעל ערך ( עד עכשיו לא היה כזה לגבי שירה המאוחרת משנות החמישים אבל אולי בעתיד ) כי אז אגיב לכך . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי , אתה כמובן צודק, אינני מכיר את המפלצת. התבלבלתי, זו הייתה מפלצת אחרת. שונה. לגמריי. ציטטתי מדבריך ואלו לא השתמעו לשתי פנים. יוהרה, התנשאות, ומגלומניות. ה"נוצות" המדוברות נמצאות בכל המשפטים שציטטתי מהם. ובכדי שתבין אף כתבתי : ציטוט-> תגובה וחוזר חלילה. לא דיברתי עמך פוליטיקה פר סה, אלא על ממסדיות. את הדיון בכך התחלת אתה והוא בהחלט ראוי. וחוץ מזה פוליטיקה במובנה הרחב היא כל אינטראקציה בין אנשים. אשמח אם תצרף לינק לשיר המדובר של צלאן. עיצותיי בנוגע לחייך אינן חצופות יותר מהורדת רמתם המנטלית של אנשים המתווכחים עמך על צורת ההתבטאות שלך לגילאי טרום גן חובה. ואתה חוטא בזה שוב ושוב. ואשתך שתחיה יכולה להיות קיצונית כמה שתרצה. זה כמובן מדד לאיכות קיצוניות. תקצינו כאוות נפשם. תמיד תגלה קצוות חדשות שלא ביקרתם בם. לא נורא. בגלגול הבא. היוצרים שציינת שייכים לתחום הפרוזה ולא לשירה. לא נתקלתי בשיר מתורגם באף תכנית לימודים. לגבי שיריו בעברית... יתכן שיש כאלה שבמקור נכתבו בעיברית, יתכן ואלו אינם טובים כפוגת מוות. השירים הנמצאים בתנית הלימודים אינם דווקא "מימסדיים", רוני סומק, ראה דליה רביקוביץ, ראה שירת האכזבה מהממסד, מהחיים, מחבריה , של רחל. ועוד מספר משוררים שבעוונותיי איני זוכר שמם. ההתייחסות לדברים שנאמרו במכוון ובבירור בצורה צינית כאילו התכוונתי לכך מילולית לא משליכה עליך לטובה. ראה עניין האינדוקטרינציה. השיר "ניצול הזדמנויות" אינו אחד שהייתי מסווג כאהובים עליי , ולא אוסיף. אך רוב השירים בגיליון המדובר הם יותר מראויים. נדמה לי שהגיליון יצא בשביעי לחודש, כבכל חודש. ולא הוקדם בשל יום השואה. ואף אם היה מוקדם זה לא היה מפחית מוריד ממנו מאומה. אשמח לקרוא ביקורתך לשיר המדובר... אני מבין שהיא כתובה ומפורסמת באוקפי. אשים פעמיי לשם. *** בהמשך, נתקלתי בשיר פרי עטך שהובא בשלמותו על מנת שיתרשמו מזיבליותו. אולי ההגדרות של המגיב ושלי אינן חופפות, אך שירתך היא לא זבל. לדעתי היא לא טובה. אך היא אינה שירת ביבים כמו הרבה מהשירים בבמה החדשה (שאינה מתיימרת למצויינות). היה נכון לפרסם את הלינק תחת כותרת ... זה מה שמר שכטר מחשיב כשירה לא מאובנת וטובה. לא במתכונת הנוכחית. *** הדיון הזה מזמן לא נסב סביב השיר. השיר לא משהו. הדיון מעניין הרבה יותר. וסיוון בסקין היא מוכשרת מאוד ושיריה לרוב ייחודיים וטובים. לא הפעם. מותר. *** הו ... הנה המפלצת... וואו . לא, לא, סליחה... זו שוב מפלצת אחרת לגמריי. היא בכלל לא קוראת עברית. מה? מה זה? אה היא של אסקייפ. אבל אולי היא מכירה את המפלצת שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגיב למה שראוי לתגובה. -דברי כאן, כמו גם דברי אחרים, רשומים. לכן, אין לי עוד צורך להגן עליהם יותר משהגנתי. -לא איכפת לי כיצד פנית לנושא, מושגים כציונות, פוסט ציונות וכו' הינם נטולי-חשיבות עבורי. -תגובה 146533 תגובה 146447 -אנשים אלו חטאו בחריגה ילדותית מנושאי הדיון. לכן, הועמדו במקומם. -תודה. -אלזה לסקר-שילר, ברטולד ברכט, שייקספיר ועוד הנם משוררים מתורגמים, הנכללים בחומר הלימודי. -צלאן לא כתב שירים בעברית. צלאן עשה שימוש בעברית בשיריו. כמו כן, הוא תרגם מספר שירים מעברית. -אין יותר "ממסדי" מרחל ודליה רביקוביץ'. -דעתך על השיר "ניצול הזדמנות" אינה רלוונטית. -"מהדורה מוקדמת לרגל יום הזכרון לשואה ולגבורה תשס"ג". -עכשיו, את זה אני מוצא משעשע. אם ידוע לך מדברי שאין לי כל כוונה לפרסם באוקפי, ואף הרבית להתכווח עמי על כך, מדוע שתצפה למצוא משהו משלי מפורסם שם? -דעתך לא משנה לי. הרגש חופשי לבטא אותה בכל עת. -שתוק. זו תגובתי אחרונה אליך, דיון חסר טעם זה מסתיים. לפחות מצדי, אתה רשאי לדבר אל הקירות. Ave Satanas. אשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקפי יצא ב- 7 לחודש כבכל חודש. המהדורה המוקדמת היתה פרסום מוקדם של השיר באייל הקורא, לבקשת עורכיו. הגדרת ה"ממסד" מול ה"אנטי ממסדי" היא מעגלית במקצת כאשר אתה מתייחס לחומר לבחינות הבגרות. מרגע שהוכנסה שירת המשורר לחומר הבחינות, הוא הופך ל"ממסדי", גם כאשר במקור הוא מעביר ביקורת על הממסד. מכיוון שהוזכר בדיון רוני סומק, עיין למשל ב"אזיקים. שיר רחוב". http://www.snunit.k12.il/shireshet/roni6.html. איני חושבת שאפשר לכנות אותו "שיר ממסדי". רחל העבירה ביקורת רבה על הממסד של זמנה. היא סופחה לממסד רק לאחר מותה. אורי מילשטיין כותב לא מעט על הביקורת שהעבירה על מנהיגי תנועת העבודה - הממסד דאז. בנוגע לשירה מתורגמת, למיטב ידיעתי המשוררים שהזכרת לא מופיעים בתוכנית החובה של לימודי הספרות. שייקספיר נלמד כמחזאי ולא כמשורר. ככל הנראה לכבוד השביתה, תוכנית הלימודים שהיתה נגישה ברשת אינה נגישה כרגע. בנוסף, קל למצוא לא מעט משוררים עבריים וחומרים ספרותיים אחרים שעצוב מאוד שלא נלמדים בתיכונים היום. אילוצים שונים מכוונים את תוכנית הלימודים, והיא אינה רחבה כרצוננו. סביר שלא מדובר בקנוניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
-אם כך, אני מקבל את טעותי. -לא שלחתי ידי בהגדרת "ממסדי" ו"לא ממסדי", נסיון להגדרת מושגים שכאלה תחטא להיות המושגים עצמם בלתי-רלוונטים. ציינתי שאין יותר קונצנזוסאלי מרביקוביץ' ורחל. מה שנכון. -לא זכור לי שהועלה שמו של רוני סומק. הלינק אינו עובד. -סיפורה של רחל אינו רלוונטי למידת הפופולריות שלה כיום. מה גם שלרחל עצמה אין כל קשר לדיון זה, למעט ההנחה השגויה שהוא עוסק ב"ממסדי" ו"לא ממסדי". -לא טענתי שמדובר בקנוניה. טענתי שמדובר בעיוורון מובן מאליו. על ה"אילוצים" באמת שאיני מעוניין לשמוע. איזו שביתה בראש שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שכל הניסיון להגדיר משוררים מסויימים כ''בקונצנזוס '' ולכן פסולים הוא מגוחך וחוטא למשוררים האלה . כל העניין נוטף מריח של ''פוליטיקלי קורקט ''שמקובל בחוגים מסויימים שאוהבים לראות את עצמם כ''אנטי ממסד'' ולפי זה קובעים בימי יש לדון ובמי לא. . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במיוחד אהבתי את ה"הרגש חופשי לבטא אותה (את הדעה) בכל עת", כשלאחר מכן אתה מוסיף "שתוק". היסטרי. ממש. הנחתי שכוונתך הייתה לגבי אי פירסום שירים באוקפי ולא ביקורות. שגיתי. אתה אף פלצן משהנחתי בתחילה. אין לך מושג מה זה "ממסדי", אם אתה חושב שרחל היא ממסדית , או שדליה רביקוביץ' שכל שיר שני שלה הוא על עוולות הממסד והעושק הציוני ( וזה לא שאני מעריך את רוב שיריה, היא פשוט ניתנה כדוגמא) היא ממסדית. למרות שגב' רביקוביץ אשפזה עצמה מרצון במשך רוב שנותיה הבוגרות בהוסטלים מוסדיים לחולי נפש- אולי זה מה שעושה אותה ממסדית. וראה שנית תגובת טלי לך. שאם נפשטה היא אומרת: שכל מה שהממסד מאפשר במסגרתו ( לא משנה אם התוכן אנטי ממסדי) הוא ממסדי לשיטתך וכל מה שלא- הוא אנטי ממסדי. אז אם רחל בתכנית הלימודים אז היא כמובן- ממסדית. לגבי היוצרים שציינת, למיטב ידיעתי הם (שניים, את השלישית אינני מכיר) לא כתבו שירה בעברית ושירה מתורגמת אינה בתכנית הלימודים, אך כבר ציינתי זאת. פשוט בחרת שלא להגיב לתשובתי לך. נאה לך להמציא מחדש מונחים. בוא נפתח מילון מונחים אשר שכטרי נפרד למשכילים במיוחד. נתחיל בא' כיוון שיש לי הרגשה שגם למושג ארוגנטיות יש לנו מינוח שונה. לא נורא, עזוב, אתה צודק. מעניין שאיזכורך את השיר "ניצול הזדמנויות" הוא רלוונטי ואילו איזכורי לא. האם זה קשור לעובדה שאני אינני אשר שכטר? ואם תבחר לא להגיב... העולם לא יקרוס. תגובה זו מיועדת לשאר הקוראים לא פחות משהיא מיועדת לך. ולמה לא הגבת לעניין המפלצת? אני חשבתי שזה היה היסטרי. בכל אופן , אני מארגן משלחת לאיתור מפלצות. רוצה להצטרף? חשבתי להתחיל מתחת למיטה. משם לבויידם. ואח"כ למזווה. ואם לא נמצא אותן שם, אני בעד להביט במראה. שם נמצאות רוב המפלצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הצצתי ולא האמנתי שיש עוד כאלה שעוסקים בשכטר הזה. עלבון לאינטיליגנציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר. בדרך כלל אינך מפסיד מאומה בדלגך על פטפוטים יהירים ובלתי תקשורתיים של נטורי קרת השירה, (ואולי יש לאמר: קרתני שירה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יותר לשאול - 1) מדוע הקדשת גיליון לשואה זה פתטי, בעינך ? 2) מה רע בקומוניקטיביות (או בלדבר בעברית כזו שממש אפשר להבין) ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, טלי, לא יותר לשאול. השאלה הגדולה מופנית כלפייך. כיצד את לא רואה שהקדשת גליון שירה חדשה לשואה הוא פתטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אבל לא מוצאת בזה שום דבר פתטי. האם השואה איבדה את הרלוונטיות שלה ? האם בחינת היחס לשואה בקרב בני הדור השני ובעיקר בקרב בני הדור השלישי חדלה מלעניין ? בעיני - לא. ואם זו אינה תשובה, תצטרך להסביר יותר, או שלא אוכל לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה רלבנטיות? להזכירך, השואה הסתיימה אי שם ב-1945. בוקר טוב מאי 2003. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להזכירך, שייקספיר מת בשנת 1616. בוקר טוב מאי 2003. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השואה עצמה הסתיימה. השלכותיה עדיין רלוונטיות עד מאוד. הדבר ניכר בין השאר בכתיבה של בני הדור השלישי. אולי אתה מציע גם לבטל את "יום השואה" מהעדר רלוונטיות? ואם כבר גם את תשעה באב מאותה הסיבה ? ואת פסח וסוכות ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי תשעה באב, פסח וסוכות - תאריכים אלה ריקים עבורי מאליהם, כך שביטולם או השארותם בכרוניקה הישרא-יהודית אינו מזיז לי. לגבי יום השואה - כמובן שאני בעד ביטולו. אין בו צורך. הוא בסך הכל גטו חדש וכולנו כלואים בו מרצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כן המחאה שלך כללית הרבה יותר מאשר נגד העיסוק של הגיליון של "אוקפי" בשואה. או אולי אתה מוחה על היות "אוקפי" מתעד הלכי רוח קיימים. מכל מקום, השואה והשלכותיה עדיין משחקים תפקיד אפילו בקרב בני הדור השלישי. בעיני מעניין וחשוב לעקוב אחרי ההתפתחות הזו. זאת אם להתייחס למרכיב הספרותי בלבד. ברמה האישית, אני חושבת שיום השואה אינו מיותר. השירים המופיעים בגיליון מראים כי היחס לשואה ולזכרה עדיין קיים ובעוצמה גבוהה בקרב בני הדור השלישי (שהם רוב הכותבים). שים לב כי השירים בגיליון אינם שירים מוזמנים. הם שירים שנכתבו בלא קשר ל"אוקפי", ורק נאספו לצורך הגיליון. ומסקרנות, מה בנוגע ליום הזיכרון לחללי צה"ל. האם אף הוא יום מיותר לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגבי יום שלישי, האם גם הוא מיותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם יום הזכרון מיותר. באשר ליום שלישי, לשאלתך, אין לי יחס מיוחד אליו. יום ככל הימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להצמיד את הגיליון ליום השואה ולגרום לו להיראות כאילו הוא 'הוזמן'? זה, לדעתי, מעט פתטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוזמן"?! כשאנשים נענים למה שקורה מסביבם ומגיבים לו זה אומר שהגליון הוזמן?! כשהאייל מפרסם מאמר לכבוד יום זה או אחר (למשל, יום הזכרון לרבין - היה מאמר, אני חושב, בכל אחד מימי הזכרון לרבין שהיו מאז נפתח), זה אומר שהמאמר "הוזמן"? שאנחנו אתר של הממסד? לא, זה אומר שאנחנו חיים בישראל, ולכן סדר היום שלנו מושפע גם מהדברים האלה שמודפסים על לוח השנה שתלוי לנו על הקיר, ולא רק מהדברים שכתבנו שם בעצמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שהתוספות על הלוגו האייל בחגים ובמועדי ישראל הם הזמנה מלפ''מ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף כתב עת לשירה לא הוציא 'גליון מיוחד ליום השואה'. מי שמוציאים גליונות כאלו הם עיתונים ארציים, המחויבים ל'אקטואליה', וכתבי עת העוסקים ב*נושאים* קרובים (האייל, למשל, עעוסק לפי הגדרתו גם ב'אקטואליה').כתבי עת לשירה לעתים רחוקות מתייחסים לאקטואליה, כי זה לא ממש הנושא שלהם. זה לא היה נראה לך מוזר עם 'שם המשחק', למשל, היה מוציא גיליון מיוחד ליום השואה? אז יכול להיות ש'אוקפי' החליט שהוא 'כתב עת לשירה ולתרבות ישראלית', בהדגשת המילה *ישראלית*. במקרה כזה, הוצאת גיליון-יום-השואה היא צעד הגיוני, אבל אני מצר על הגדרה הזו לכתב העת, שכן לדעתי היא מפילה על השירה מסגרת נושאית שאין בינה ובין שירה כהוא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם נקודת המוצר היא ש''אנחנו חיים בישראל'' או ''אקטואליה'', קורים כאן הרבה דברים (מלחמה, טרור, כיבוש, עוני, תכנית כלכלית, תקשורת...), והעורכים בוחרים לאיזה אירועים להתייחס. ''יום השואה'' הוא הגדרה ממסדית לחלוטין, וקריאה של שירים על השואה בהקשר של יום-השואה ישר מכניסה אותם למסגרת מסוימת, שלהרגשתי לפחות, שונה מקריאה שלהם בקונטקסט אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזו תדירות יוצאים כתבי עת אחרים לשירה? אוקפי הוא ירחון, ולפיכך יש לו אפשרות להתאים את עצמו יותר לתאריכים מקובלים. כתב עת שיוצא אחת לחצי שנה - קצת פחות. בכל מקרה, איש לא הזמין שירים עבור הגליון, אלא העורכים ליקטו שירים שבין כה וכה נכתבו בנושא הזה, ופרסמו אותם בזמן שנראה להם רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחושה שלי היא שבכל מקרה גיליון 3 של כתב עת חדש זה קצת מוקדם מדי לגליונות נושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שדווקא גיליון 1 צריך להיות גיליון נושא, כדי להקל על יצירת אחידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחירה להקדיש גיליון לשואה נבעה, בין היתר, מריבוי השירים שקיבלנו שהתייחסו לנושא השואה. מסתבר שכותבי השירה עדיין מוצאים את הנושא ראוי להתייחסות בכתיבה. מכיוון שנאספו במערכת הרבה שירים הקשורים בשואה שמצאנו ראויים לפרסום, בחרנו לפרסם אותם יחד ובתאריך שנראה לנו רלוונטי. באותה הזדמנות סקרנו במאמר המערכת את התפתחות כתיבת השואה בספרות הישראלית בכלל. בעיני, יש עניין רב בעובדה שכותבים צעירים רבים, רובם בני הדור השלישי, עדיין מרגישים צורך לכתוב על השואה. גליונות נוספים יוקדשו לנושאים שונים, בעוד אחרים יישארו ללא נושא. גם בגליונות הנושאיים איננו מזמינים יצירות, אלא אוספים יחד יצירות העוסקות בנושא דומה וראויות לפרסום בעיני חברי המערכת, ומנסים לנצל את העובדה כדי לבחון את הנושא בצורה מעמיקה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בענייני לאשירה: יכול אדם לבוא ולומר: את האירוע המסויים, השמדה המונית של קבוצה אתנית שאני, שלא מבחירתי, נמנה עליה, הנני בוחר לזכור או לא לזכור ביום ובשעה הנוחים לי, באפנים הנוחים לי, ולא יהא חלקי עם הפעילות השלטונית-מניפולטיבית הקרויה במקומותינו - "יום השואה". - את זה אפשר להבין, לכבד ואולי להסכים (במקרה, אינני מסכימה, אך זה איננו ממין העניין). אבל אמירה כזו - "השואה הסתיימה אי שם ב-1945. בוקר טוב מאי 2003" - היא לכל היותר התרברבות אווילית של תיכוניסט טמבל בן שש-עשרה, טמבל הרואה עצמו כגאון הדור. במקרה, גם הסגנון (בוקר טוב...) הוא תיכוניסטי למהדרין. אם מדובר לא בתיכוניסט אלא באדם בוגר שכבר עמד על דעתו - זוהי אמירה מטופשת, אטומה ובלתי אנושית. ההתרחשויות הכרונולוגיות הידועות בכינוי הקולקטיבי "שואה - -", עודן כאן עימנו יום יום ושעה שעה, גם אם כבר לא באופן כרונולוגי. ולפחות המבקר במספר מוסדות לבריאות הנפש (אבל לא רק באלו) יודע היטב למה יכוונו דברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא לומד מההיסטוריה נדון לחזור עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מי שלומד מההיסטוריה נדון לחזור עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שנכשל בהיסטוריה נדון להיבחן שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שותף לביקורתו של מר שכטר. אני קורא בעניין את אוקפי. ועם זאת, גם אני מוצא את הקדשת הגיליון לשואה צורמת משהו. ממש לא בגלל שהשואה לא רלוונטית. אבל השואה נוכסה כבר מזמן ע"י הממסד הישראלי. כל מי שגדל במערכת החינוך הישראלית קיבל "מנות שואה" יחד עם חינוכו. בכלל, עצם הבחירה במונח "השואה" לתיאור...של מה בעצם? רצף המאורעות? ההשמדה עצמה? התקופה? למה להתחבר לממסד ולהוציא את הגליון הזה דווקא בסמוך ליום השואה הממסדי? מגזין חדש אמור לאפשר לי לראות פרספקטיבה נוספת, ולא להתחבר לקיים. בנוסף, זכויות היתר של האמן נובעות מהיכולת שלו להציב מראה מול פנינו ומול התרבות שלנו (מאור, סליחה על הקיטש). אני מתכוון פשוט לכך שאני מוכן לשמוע ממשורר דברים שלא הייתי מוכן לשמוע מסתם אדם ברחוב, ואני מוכן להשקיע איזה שהוא מאמץ בלהבין את השיר גם אם הוא לא קומניקטיבי. דווקא בגלל זה הקדשת גיליון לשואה מחמיצה משהו. השואה היא בקונצנזוס (מישהו בעד?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאנו באים לחולל שינוי, ניתן לבחור באחת משתי אפשרויות - רפורמה, ומהפכה. אפשר, למשל, לבקש לעשות מהפכה ביחס להשמדת יהדות אירופה במלה"ע השניה: לשנות את השם המקובל, לקבוע זמן חדש להתייחסות אליה (או לקבוע כי אין זמן ספציפי להתייחסות אליה כלל), לקבוע כי אין לראות את ההשמדה עצמה אלא כחלק מכלל המלחמה, או כחלק מכלל מקרי הג'נוסייד בהיסטוריה. אפשר גם לבקש לעשות רפורמה - לנצל את המסגרת הקיימת (יום הזכרון לשואה ולגבורה) כדי להסתכל על המאורעות הללו באופן חדש; לארגן טקס אלטרנטיבי; לכתוב ולקרוא טקסטים חדשים בנושא. אתה מבקש לחולל מהפכה. אוקפי, יחד עם גורמים רבים אחרים, ביקשו לחולל רפורמה - אפילו רפורמה זוטא - בהתייחסות לשואה. אי אפשר להתכחש למטען שכל אחד מאיתנו נושא כתוצאה משנים של סוציאליזציה בחברה הישראלית. לכן, הדרך המהפכנית תתקשה להצליח. לעומת זאת, רפורמות, עקב בצד אגודל, עשויות להביא בסופו של דבר לשינוי אמיתי ומשמעותי בצורת ההסתכלות שלנו, ואולי גם בתהליכי הסוציאליזציה שהחברה שלנו תפעיל על חברים חדשים בתוכה. אוקפי לא יוביל את המהפכה, אבל הוא יכול להיות חלק מהרפורמה, וזה כל שניסה לעשות, לדעתי. מוזר לי שתלונות כאלו באות רק כשזה נוגע למגזין שירה, ולא, למשל, לאייל או לכלל העיתונות הישראלית. האם מי מקוראי "הארץ" יהין להתלונן על כי ביום השואה הם פרסמו מוסף בנושא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצפה מהם לחולל מהפכה, ואפילו לא רפורמה. אבל אני גם לא מצפה מהם להתחבר כל-כך מהר לממסד. שיחכו לפחות עד הגיליון הרביעי או משהו. לאמנות יש תפקיד חברתי. היא לא אמורה ליצור רק דברים יפים ואיכותיים שאני אוכל לשים בסלון, אלא להוות איזו שהיא קונטרה למצב כפי שהוא ולדרך שבה כולנו חווים את הדברים. כשאני פוגש באמנות טובה אני אמור לראות דברים אחרת, להרגיש אותם אחרת, לחשוב אחרת. אם אני רוצה להישאר איפה שאני אני לא צריך אומנות. מצטער, אבל "שואה"? בעצם הבחירה במושג הזה יש התחברות לנראטיב היהודי-ציוני. בנוסף, בבחירה של זמן הוצאת הגיליון בסמוך ליום השואה כתב-העת מצהיר על עצמו כמי שמשתף פעולה עם הממסד והופך לסוכן-חיברות שלו. אני לא מצפה מאמנים לחולל רפורמה, זה לא תפקידם. אני מצפה לפגוש פרספקטיבות אחרות. מה ההצדקה להקמה של כתב-עת חדש, על כל המאמצים הכרוכים בכך, אם הוא לא מחדש משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסות ל"שואה" זו התחברות לנרטיב היהודי-ציוני? לידיעתך- במדינות מערב שונות, לא יהודיות, החלו בשנים האחרונות לציין את יום השואה. יום השואה הבינלאומי הזה חל ב-28 לינואר, יום שחרור אוושויץ. חוצמזה, איפה כתוב שרק זריקת בוץ על הממסד יכולה להיחשב כאמנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה להתווכח על המושג "שואה". בואי רק נגיד שעבור אדם ישראלי השואה היא חלק מהנראטיב הזה (ובכל זאת, לאותה תקופה נוראה ולדברים שקרו בה אפשר להתייחס בכל מיני דרכים. אני לא מת להיכנס לדיון על זה). איפה כתבתי שרק זריקת בוץ על הממסד יכולה להיחשב כאמנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה בסדר להתייחס לשואה בתנאי שההתייחסות היא אוניברסלית, ולא קשורה לנרטיב הציוני? האם התיחסות של גליון שירה עברית לשואה הוא "התחברות לממסד" רק כשזה ביום השואה הציוני, או גם בכל תאריך אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, הפכת למגינת הנראטיב והממסד הציוני באייל? לפי הזעם הקדוש והתוקפנות של התגובה שלך נראה לי שאת מרגישה כמוני, ונלחמת בזה (החלטתי לאמץ את השיטות של ניצה. זה עובד). וברצינות, אני לא רואה טעם לפרוט את ההרגשה שלי לפרוטות. את יכולה שלא להסכים איתי, קשה לי להאמין שאת "לא מבינה" מה אני אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מה שמפריע לי- ההרגשה שהדיבור על ''נרטיב'' גם הוא נרטיב, ולכן גם הוא מלכודת. ולכן מבחינתי- אם טלי ובילי רצו להתייחס ל''שואה'', ביום השואה העברי- זה בסדר. ואם הם לא היו מתייחסים לשואה ביום הזה, או בכלל- זה גם בסדר. כלומר- בוא לא נעשה מזה עניין. (ובסוד- השיטה של ניצה לא עובדת. וההוכחה- אני. ובטח עוד כמה גם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בילי לא במערכת אוקפי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משונה. עכשיו התגובה שלך נראית פוסט-מודרניסטית. לכול יש ערך זהה, כי בסופו של דבר הכול זה רק נרטיבים, וממילא כול דרכי ההתנהגות הן ''בסדר''. אבל את צודקת בכך שלא צריך לעשות מזה עניין. לא התכוונתי לקחת את זה כל כך רחוק, ובוודאי לא לפגוע בעורכי אוקפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, ומה היה אם הם באמת היו מקדישים גליון לשואה (הבהרתי כבר שאני לא כל כך אוהב הקדשת גליונות "לפי נושאים" אבל אולי אני סתם שמאלני שונא ממסד) אבל בנהפוך הוא, ביום רגיל, שלא מקושר לא בישראל ולא בעולם לשואה? נסיון מעניין, הה?.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אוקפי מתפרסם באינטרנט ולכן הוא לא מוגבל לקוראים ישראלים, אלא לקוראי עברית. האם אתה חושב שזה משנה משהו, ביחס לטענה שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות במחשבה ראשונה אני לא רואה כיצד זה משנה. קוראי העברית ברשת הם ישראלים או אנשים שקשורים לתודעה הישראלית. אלא אם כן אתה יכול לספר לי דברים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מקבל את הטענה. אמנות יכולה גם להיות שמרנית וריאקציונרית, היא לא חייבת להיות מהפכנית ואנטי-ממסדית. זה שגורמים מסוימים החליטו לשעבד לעצמם את תחומי האמנות, ושאף אחד לא לקח אותם מספיק ברצינות עד שהיה מאוחר מדי - זה לא אומר שהם צודקים. מצד שני, בזמן שאותם מהפכנים ומשני-עולם הפכו את השירה למשהו ששייך להם בטאבו, רוב הציבור נטש את השירה ואת הציור לטובת אמנויות שהחליטו שגם לקולות שאינם מהפכניים יש מקום - הספרות, הקולנוע, התאטרון, המוזיקה. שם לא הצליחו אדורנו וחבריו להשחית את היצירה כדי שחס וחלילה לא תפנה אל ההמונים - והאמנויות הללו משגשגות, בעוד השירה מדשדשת וגוועת. מה המטרה להוציא ספר חדש, סרט חדש, אלבום חדש, אם הוא לא מחדש משהו? הוא כן מחדש - לא מהבחינה הפילוסופית העמוקה, אבל מהבחינה האסתטית, מבחינת הסיפור או אפילו סתם מבחינת הניסוח. האם "חלומות באספמיה" מחדש לך משהו בתפיסת העולם שלך? לא. למה? כי זו פרוזה, ועל הפרוזה טרם השתלטו האליטיסטים, תודה לאל, ועדיין מותר לכתוב ולפרסם סיפור סתם כי הוא יפה או מעניין. כשהשירה תחזור למצב הזה, אולי יותר אנשים יקראו שירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם העובדה שקמו יום אחד והחליטו ליצור מגזין שירה משלהם ללא תמיכה שהיא משום גורם ממסדי,על חשבונם וחשבון זמנם יש בכך משום רפורמה במקומותינו. אני מציע שכל מי שמוצא פגם במדיניותם שיקים מגזין שירה משלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה שלא לקבל את הצעתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחזק את דבריך לגבי כך שאמנות יכולה להיות חלק מהממסד, נדמה לי כי אף אחד לא יכחיש את ערכן האמנותי של יצירותיו של מיכלאנג'לו שנעשו בהזמנת הכנסיה, או של מלחין החצר י.ס. באך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדורנו והורקהיימר מתייחסים לנקודה הזו ב"תעשיית תרבות: נאורות כהונאת המונים". בוולגריות-משהו, הטענה שלהם היא ש'פעם' אנשי הרוח למיניהם הכפיפו את עצמם פורמלים לשליטים, בעוד שיצירותיהם חתרו תחת שלטונם; 'היום' תעשיית התרבות מכריזה ללא הרף על החופש האמנותי שלה, בעודה משרתת כל כולה את האינטרסים של השלטון. (סתם הערה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב יצירות המופת הגדולות של באך הן שיא השמרנות. למעשה, גם בעיני הדור שלו עצמו הוא נחשב מיושן, ולראיה הפוליפוניה העקשנית וההקפדה על קונטרפונקט 'חמוּר' ולא מה שנקרא היום 'חופשי', בזמן שמלחינים בני דורו כמו ויוואלדי כבר עברו למרקמים ההומופוניים של ההרמוניה הקלאסית עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה תחרות בין הותיקן, פירנצה ומילנו (לדוגמא) על האמנים. מכיוון שהתחרו עליהם, שאפו האמנים להצטיין במלאכתם. היום, איזה אמן נתמך מימסד שואף להצטיין במשהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמר דב"א בקללות הציירים שלו: "שתקבל דירה בחיפה, וכל חייך תצייר פורטרטים של אבא חושי" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי משפט או שניים על הרקע לקללה זו: בשנות החמישים, במטרה ליצור בחיפה מרכז אומנותי, הציע אבא חושי דירות טובות בשכירות זולה לאומנים שיעברו לשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך, למשל, הוא הקים את התיאטרון העירוני (שהיה לי מורה שנהג לכנותו ''התיאטרון האירוני''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ,מי יעלה על דעתו היום שפוליטיקאי יציע משהו כזה לסופרים ואמנים נזקקים כמו אבא חושי בזמנו. אגב אני רואה כאן נטיה לתקוף את אוקאפי בתור "הממסד האפל ". אני מציע לאנשים להירגע. זה בסך הכל אתר פרטי של כמה יחידים שהחליטו להשקיע קצת על חשבונם ובלי תמיכה מאף אחד ובלי לבקש רשות מאף אחד בטיפוח ופרסום שירים שמוצאים חן בעיניהם לפי הקריטריונים שלהם. עד כמה שאני יודע אין שום משרד ממשלתי או קרן ציבורית שמשקיעים באתר שלהם אפילו גרוש אחד,לאלה יש דברים חשובים יותר לעשות עם הכסף שלהם כמו נסיעה של הפקידים שלהם לחו"ל . אבל אני משער שתמיד ימצאו מי שרואים "קונספירציה" ו"נציגי הממסד " בכל מקום. לאלה הצעתי נשארת בעינה : לכו ותקימו עם הכסף שלכם והזמן שלכם מגזין שירה משלכם . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם אני נאלץ להסכים איתך. אוקפי אינו ''הממסד''. אכן, יסודו בחבורת אנשים שהחליטו, בוקר אחד, לייסד ירחון, במה לפרסום שירים אהובים עליהם. לו היה אוקפי ''של הממסד'' לפחות היה תירוץ מתקבל על הדעת לחוסר הטעם והתעוזה שבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לתעוזה, חלילה, לחוסר תעוזה. צר לי אם זה לא הובן מתגובתי הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כה הפגנת את סלידתך הכוללת מהטעם של עורכי ''אוקפי''. ''חוסר טעם'' אינו מוגדר היטב. ו''חוסר תעוזה'' אינו בהכרח דבר שיש להתבייש בו. (אציין רק שהן הפרוזה והן השירה המתפרסמים ב''אוקפי'' נבחרים על ידי ועדת עורכים, שלא פעם חלוקים ביניהם. החלטה זו נועדה כדי למנוע יצירות ''אחידות''.) מדוע לא תבחר שיר מתוך השירים שפורסמו ב''אוקפי'' ותנמק מדוע הוא אינו ראוי לפרסום לדעתך. אנו נפרסם בשמחה תגובה כזו, לאחר עריכת לשון, ובמידה שתעמוד בקריטריונים לפרסום שאנו מציבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה מסויימת הצדק עמך, המונח "חוסר טעם" מכוון לניגודו המוחלט של כל המתפרסם מעל במת אוקפי לאותה דמות שתיארתי בדיון זה (ואחרים) של השירה האמיתית, הפועמת, הזועקת מכל פסיק ומילה שבה "חיים" - אלימה, כעורה, קמוצת-אגרוף, אוחזת עט, שותתת דם ושופכת דם, ולמרות ובגלל כל אלו, שירה אשר נושאת עמה יופי שאין כמוהו, למרבה הצער והעצב שאותו יופי משרה על קוראה, שכן הוא חסר אשלייה, נטול-מתק מיותר. שירה המנוגדת בכל וכל לסימלי החיים של תת-תרבות שהשתלטה, היא -והבורות הנלווית אליה כרגל תותבת המרמזת על נכותה - על כל צורה של שיח המתיימר לקרוא לעצמו בשם אמנות, ובכך לא הרחיקה ממנה כל רוח חופשית, אלא חמור מכך, בייתה אותה לצרכיה. "עולם חדש מופלא". וכאן אני מגיע לחלק השני של תגובתך: חוסר תעוזה הוא אכן סיבה לבושה, ואף אחד מסוגי הבושות היצירתיות הגדולות ביותר, היות והוא מרמז על חסרונו של חזון. הוא סימן מטריד לנוחות, לשאננות, לשובע שאינו מחפש דרכי הבעה חדשות או דרכים להביע את שלו, אלא מסתפק, ביובש, בהבעת האמור כבר אינספור פעמים בדרך שתמצא חן באופן אוטומטי, מכאני כמעט, נוסחתי, על ידי הקורא הממוצע. חוסר תעוזה אינו מרחיב אופקים השכלתיים או יצירתיים, הוא נשען על בורות משותפת, על העלאת פרטי טריוויה בנאלים כתירוץ לדיון מלומד, על הנהון הסכמה קבוצתי המעמיד פנים של מחשבה מעמיקה, כשבעצם, הוא משכשך במי ביצה רדודים, ירקרקים ומעלי ריח מעורב של קפה 'לאטה' ועובש. הביקורת שלי על אוקפי ועורכיו נובעת מכך שנדמה כי כל מטרתם באותו בוקר מופלא (ומפליא) בו גמלה בלבם ההחלטה לייסד ירחון שירי היתה להשתייך לאותו מעגל מהנהנים הנהנים לבלות את ימיהם תחת השפעת האשליה המתוקה שהם אכן, בעלי עומק. מדוע כלל לייסד ירחון שירי נטול חזון או רצון להביע רעיון מנחה כלשהו, בשורה מסוג מסויים, אמירה שמביאה עמה חידוש? אוקפי, אם תשאלי אותי, הוא "במה חדשה", רק עם צנזורי-טעם (כלומר, עורכיו לא יאשרו כל "יצירה" באשר היא ולו רק שלא תעבור על חוקי מדינת ישראל, אלא יאשרו רק יצירות הקוסמות לטעמם האישי) ועיצוב כעור, לא יותר ולא פחות. בהתחשב בכל האמור מעלה, המחלוקות המערכתיות שאת מתארת באוקפי לא נשמעות אלא כמחלוקות קוסמטיות, ענייני טעם. לא כאלו הנוגעות לחזונות מנוגדים בנוגע לאופיו של הירחון, או כאלו הנוגעים לרעיונות מסוג כלשהו, אלא רק למידת העדפתם האישית של העורכים "יצירה" זו או אחרת מבין החומרים הנשלחים מדי חודש. לגיטימי, אולי, אבל בהחלט לא מספיק. זהו לא עניין של "אחידות", אלא של היעדר מוחלט, משווע. בנוגע לאתגר שהצעת, אקח אותו בשמחה ואפנה אליו בלא-דיחוי. כמה שאלות על איש אחד ברחוב / אריה בר אִישׁ אֶחָד מִתְקַשֶּׁה לִישֹׁן עַל הַסַּפְסָל בָּרְחוֹב אִישׁ אֶחָד מִתְקַשֶּׁה לִישֹׁן בָּרְחוֹב עַל הַסַּפְסָל. מַה יּוֹתֵר קָשֶׁה לוֹ לָאִישׁ לִישֹׁן עַל הַסַּפְסָל, כְּפִי שֶׁמְּרַמֵּז הַמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אוֹ לִישֹׁן בָּרְחוֹב כְּפִי שֶׁאוּלַי מְרַמֵּז הַשֵּׁנִי אוֹ שֶׁמִּתְקַשֶּׁה הוּא בַּעֲצִימַת עֵינָיו. אֵיזֶה חֲלוֹם חוֹלֵם הָאִישׁ תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם, כְּשֶׁהַבְּלוֹאִים לֹא מְכַסִּים אֶת הַתַּחַת וְהַכִּפָּה לֹא מְכַסָּה אֶת הָרֹאשׁ וְהַשָּׁמַיִם כָּל כָּךְ רְחוֹקִים, חֲלוֹם בְּצֶבַע סָדִין חֲלוֹם בְּטֶמְפֶּרָטוּרַת אִשָּׁה אוֹ חֲלוֹם בְּרֵיחַ מָרָק. מַה יֵלֵד יוֹמוֹ שֶׁל הָאִישׁ בָּרְחוֹב, יוֹם דַּל נְכָסִים וּמַרְבֶּה דְּאָגָה, אוֹ יוֹם סוּמָא כְּקוֹדְמוֹ. מָה אוֹמֶרֶת תְּנוּחָה עֻבָּרִית עַל סַפְסָל, שֶׁטּוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נוֹלַד מִשֶּׁנּוֹלַד אוֹ טוֹבִים לוֹ חַיָּיו מִמּוֹתוֹ. מַה שְּׁמוֹ שֶׁל הָאִישׁ, שֵׁם אָבִיו וְאִמּוֹ וּלְאָן נָסְעָה יַלְדוּתוֹ איש אחד מתקשה לישון על הספסל ברחוב. עמוק. אין הרבה שאפשר לומר על השיר, למען האמת, למעט העובדה שהוא, ונקודת המבט שהוא מביא עמו, מיותרים לחלוטין. לשירים כאלה, לדעתי, התכוון אלי כשדיבר על "המהפכה של זך". איש אחד מתקשה לישון על ספסל ברחוב - אולי הוא סובל מנדודי שינה? אולי כלל אינו עייף? השיר עמוס הנחות שכאלו, היוצרות רושם שהמתבונן מן הצד, קרי המחבר, מכניס לאובייקט שלו מילים לפה, חלומות לראש, תנוחה עוברית ואפילו נדודי שינה ("מה עם מטבע, קמצן?"). ואולי האיש חולם על דברים אחרים, ולא על מרק חם, על אישה אוהבת או על סדיני מיטה? המקומם בשיר הוא הנסיון להיכנס לתוך ראשו של האובייקט ולברוא לו מחשבות, חלומות ותסבוכי ילדות. לולא היו הדברים כל כך קלישאתיים, ניחא, אך הם כן. חלומות על אישה, על מרק, על סדין? ילדות קשה? נו, באמת. למה לא לפצוח בשיחה ממשית עם אותו קבצן, למה להניח כל אלו? השיר אינו שונה מפינה נצלנית בתוכניות הערב, המביאה את סיפורה הקשה של משפחה ענייה X, שכל בעיותיה ייפתרו הערב. מתוך עולם המושגים של אותן תוכניות דומה שהמחבר פנה לנושאו, וזה, איך לומר, אין באפשרותו להתחזות לאמירה אמנותית רצינית. השיר מזכיר יותר את אותן אמרות בסגנון "ראיתי היום כלבלב עם שלוש רגליים, וזה עשה אותי מאד עצוב, הלוואי שזה לא היה קורה לו", מאשר שירה אמיתית. בנוסף, שורה כ"מה אומרת תנוחה עוברית על ספסל" אולי מתחזה לבעלת עומק או משמעות, אך למעשה, היא לא. למה החובה לנתח כל פרט, שולי וחסר חשיבות ככל שיהיה, ולהפכו לסמל לאיזה תסכול נסתר? אולי אותו איש ישן כך כי כך נוח לו לישון? מסופר על בונואל שכאשר נשאל למשמעות הדוב בסרטו "המלאך המשחית" (לאלו שלא צפו בסרט, במהלך הסרט מופיע דוב - וכבשים, אבל זה סיפור אחר - פתאום, בבית העשירים, באמצע המסיבה, ללא שום סיבה, שום תפקיד עלילתי ושום אימפקט על הסרט. סתם, דוב), אמר: "מאות שנים של חינוך בורגני קלקלו את האדם כך שהוא יחפש משמעות נסתרת בכל פרט קטן ושולי", או במילים אחרות, יש דוב כי יש דוב. ודי לחכימא. את הצדקה הבורגנית הכל-כך נוגעת ללב של השיר הנ"ל מומלץ לבטא באופנים כספיים, ולא באופנים שיריים. אני מעריך את הצעתך, אך אינני מעוניין, לו היתה ניתנת לי האפשרות, לפרסם באוקפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדהים. באופן פלאי הצליחו כל המשתתפים בדיון, כולל עורכת אוקפי עצמה, לחמוק מביקורתו המנומקת של אשר שכטר שפורסמנה לבקשתה (!) של עורכת אוקפי. הדיון גולש לשטויות והופך לאותו הנהון מלא-גועל עליו דיבר אשר שכטר כמאפיין העיקרי של אוקפי. נו, עכשיו רק צריך להמתין לדובי שיפרסם את מכתב ה"אני לא מבין בשירה ואף פעם לא טענתי להבין בשירה אבל שירה צריכה להיות א' ב' ג' ד' וכל מי שטוען אחרת או שהוא לא מבין בשירה או שהוא אדיוט". אה כן, ולמכתבה של עורכת אוקפי שתתקיף בערך כך: "מדוע אתה חושב שהדיון גולש? מדוע שלא תכתוב משהו על גלישת דיונים לאוקפי? נשמח לפרסם זאת!" שוטה הכפר הגלובלי ימלמל משהו עם גלישת דיונים ותכף ומיד גם מכתב זה יהווה חוליה נוספת בגלישת הדיון לביצה הסרוחה של הבינוניות השלטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של עורכת "אוקאפי"? דרך ליצור "דיונים רציניים"? ליצור גם רושם של "התייחסות רצינית"? פתיחות? "נפרסם... אם ... " יופי שקראתי את התגובה שלך. אבל אתה יודע, כנראה יש הרבה שמוכנים להיכנס למלכודת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג גל גלי גלישת, גלישת דיונים לביצה הסרוחה של הבינוניות השלטת. מקווה שהקלתי מעט על סבלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הזה באמת מריח מבורגנות מתחסדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "... השירה האמיתית, הפועמת, הזועקת מכל פסיק ומילה שבה "חיים" - אלימה, כעורה, קמוצת-אגרוף, אוחזת עט, שותתת דם ושופכת דם, ולמרות ובגלל כל אלו, שירה אשר נושאת עמה יופי שאין כמוהו, למרבה הצער והעצב שאותו יופי משרה על קוראה, שכן הוא חסר אשלייה, נטול-מתק מיותר..." איני חושבת ששירה חייבת להיות שותתת דם או שופכת דם. היא יכולה להיות כזו, ואיני פוסלת שירה כזו כלל וכלל, אך שירה יכולה להיות גם עדינה ומרוככת יותר, ועדיין להיות - שירה. יותר מזה, איני חושבת ששירה נזקקת לכיעור כדי להיות שירה. יש בעייתיות מסויימת בתיחום של שירה לקריטריונים של כיעור ודם שותת. מתוך הרצון לברוח מהשבלוני אתה יוצר שבלונה חדשה ומבקש מהשירה להתאים את עצמה לקריטריונים הללו. בנוגע לתעוזה - הובאו כבר דוגמאות בדיון ליוצרים שנהגו בתעוזה, ומולם ליוצרים שהגיעו ליצירות מופת ללא ניפוץ מוסכמות. שניהם מקובלים בעיני. שוב, אני חושבת שיש משהו שבלוני דווקא בדרישה הטוטאלית הזו לניפוץ מוסכמות. מתישהו זה מתחיל להשמע כמו סצינה ממונטי פייטון (כולנו מיוחדים). בעידן שבו האמנות הפכה לעיתים לניסוי ובחינה של גבולות, כתיבת שירה שיש בה רעיון שלם ואסתטיקה היא נועזת לא פחות מאשר זריקת בוץ בממסד. לו הייתי צריכה לבחור אחד מהשניים, כנראה הייתי מעדיפה את הראשון. למזלי, איני צריכה לבחור, ויש מקום לשירה שהיא גם בעלת רעיון, גם אסתטית ועדיין מקורית ובוחנת גבולות. ומשהו בנוגע לטענותיך לשיר: האם אסור לו למשורר להעלות בעיה חברתית באמצעות שיר ? האם זה סותר איזשהו כלל ? ניסיתי ולא הצלחתי להבין את הביקורת על השיר הספציפי. משוררים רבים וטובים השתמשו בשירה כדי להעלות ולדון בבעיות חברתיות. נכון, כל ניתן להביא לכדי גיחוך כל שורה ושורה בשיר. מצד שני, מותר לו למשורר, בעיני, להשתמש במילים כדי להשיג משמעות שהיא מעבר לדיווח העיתונאי. לגיטימי בעיני שלא אהבת את השיר. לא חייב כל שיר למצוא חן בעיני כל אדם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |