 |
1) אכן, לא קל להבדיל בין מה שמכונה "דעת תורה" (ובמקרים רבים שייך לתחום ה"השקפה" ולא להלכה), לבין פסקי הלכה. הרטוריקה היא בחלק מהמקרים דומה, אבל מי שיודע לקרוא את נימוקי הפסקים (ולשם כך לא מספיקה שליטה בעברית) יוכל ברוב המקרים לקבוע האם הפסיקה עומדת בסטנדרטים המקובלים.
רבותיהם של תלמידי החכמים דהיום למדו, כצפוי, מרבותיהם שלהם.
2) מה שהופך אדם לבר סמכא בתחום הוא (בדרך כלל) הכרתם של ברי-סמכא אחרים בסמכותו. צבת בצבת עשויה. אני מקבל את עמדתם של המומחים, ורואה בכומר בר-סמכא לנצרות, ובקאדי בר-סמכא לדין המוסלמי. כך, רב אורתודוקסי הוא בר-סמכא ליהדות אורתודוקסית.
3) שאלה מעניינת. תלמידי חכמים הם אכן בשר ודם, ולכן עשויים לטעות. אם נצא מנקודת הנחה שמטרתם היא לפרש את מצוות ואיסורי התורה, אפשר יהיה להסיק שהם עשויים לפרש באופן לא נכון, ולכן "התורה שהם מחזיקים בה" תחטא לאמת. מצד שני, "לא בשמים היא ... כי קרוב אליך הדבר מאד". וביהדות מקובל שפסיקת החכמים (על-פי התורה) היא שקובעת את המשמעות. נראה לי שהמונח "טעות" הוא פשטני כאן.
4) לפרשנות הנוצרית הרומזת על התגלות ישו, קיימת פרשנות יהודית מנוגדת. הפרשנות היהודית במקרה הזה סבירה בהרבה, משום שבכל התורה אין זכר לאפשרות שמצוות כמו "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" הן זמניות, או שיש לאדם כלשהו (שופט, משיח או נביא) יכולת לבטל אותן.
5) ואיך קובעים מי רופא ומי סתם שרלטן? איך קובעים מי עיתונאי ומי סתם שרלטן? איך קובעים מי מדען ומי סתם שרלטן? צעד ראשון לקביעה כזו הוא היכולת לעקוב אחרי עבודתו של המועמד שלך. כדי להבחין בין תלמיד-חכם לבין מי שאינו כזה, צריך לדעת לקרוא יהודית.
|
 |