בתשובה להאייל האלמוני, 26/03/03 16:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יכולתי להגיב ב"הגדר 'מותר"', אבל נראה שהתגובות המברקיות הפכו למגיפה (אולי לא רק העורך הראשי עייף; אפשר לשלוח את האתר כולו לחופשה קצרה.) התורה כוללת הוראות לגבי פרשנות וסייגים: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִית ... וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, ... וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמאל" (דברים י"ז). עם השנים התגבשו כללים ברורים לגבי מהי פרשנות "מותרת" (למשל, "מידות שהתורה נדרשת בהם") ומה אינה פרשנות (אלא שינוי). לגבי השאלה המקורית (האם "מצוות" החדשות כגון צום גדליה מוכיחות שלרבנן מותר "לשנות את התורה"), יש הפרדה ברורה בספרות ההלכתית בין מצוות דאוריתא לבין מצוות דרבנן, ואף אחד אינו רואה בהלכות שחידשו חכמים "שינוי" (שהרי לא נטען שהן כתובות בתורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד פעם (נפתח עוד לופ) על פי מה אמורים הכוהנים הלוים והשופט לפרש את התורה? מי קובע מה עושה אדם לכהן לוי או שופט? למה מאותם אנשים לא נפלא דבר המשפט? למה ישו לא יכול להחשב כשופט ולתת את פרשנותו? וסתם איפה המקום אשר בחר אדוני אלוהיך היום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלמידי החכמים אמורים לפרש לפי מיטב שיקול דעתם, על-פי המסורת שקיבלו מרבותיהם (למה ציפית? אורקל מדלפי?). אדם הוא כהן או לוי אם אביו היה כזה. שופט - אם מונה לשופט (ההליך תלוי בתקופה). אבל אתה הרי רוצה לדעת מה הופך אדם לתלמיד-חכם (ש"מותר" לו לפרש); ובכן, זהו אותו תהליך שהופך אדם לבר-סמכא בכל תחום אחר, דהיינו, אנשים אחרים מכירים בסמכותו (למה ציפית? בת קול?). תלמידי החכמים אינם מחוסנים מחוסר ידיעה, ומצאנו בתלמוד יותר מפעם אחת שהלכה מסוימת נתעלמה מן החכמים, או שמחלוקת נשארה לא מוכרעת (למה ציפית? נבואה?). ישו לא התיימר לפרש את התורה, אלא לחדש מה שלא כתוב בה. אלו שקיבלו את דבריו נקראים "נוצרים"; אלו שדחו אותם משום שהם סותרים את התורה נקראו "יהודים" (עד שהתרבו שואלי "מה העבודה הזאת לכם"). "המקום אשר יבחר" נמצא היום היכן שהיה אז - על הר המוריה. בזמן שהיתה סנהדרין יושבת בלשכת הגזית שבירושלים, היינו מעלים את הדבר אשר "יפלא ממך למשפט" אל הסנהדרין. משחרב בית המקדש, "וקמת ועלית אל השופט אשר יהיה בימים ההם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)איך קובעים מהו שיקול דעת ומה אינו נחשב כשיקול דעתם? ואיך רבותיהם ידעו להבדיל בין מה שנחשב כשיקול דעת ומה אינו נחשב כשקול דעת? 2)אין לי מושג מה הופך אדם לבר סמכא בתחום מסוים? אנשים אחרים מכירים בסמכותם של כמרים וקאדים האם זה עושה אותם ברי סמכא ביחסים שבין אדם ואלוהים? 3)האם בשל היותם תלמידי חכמים בשר ודם שאינם נקיים מטעויות ניתן להניח שהתורה שהם מחזיקים בה גם היא לוקה בחוסרים אלו.איך הם יודעים להבדיל בכלל בין ידיעה מלאה לחלקית. 4)יש פרשנות נוצרית ענפה של הברית הישנה שמוצאת רמזים להתגלות של ישו בברית הישנה או התנ"ך. מכיון שלא ברור לי מי יכול לפרש ומי אינו מוסמך לפרש. למה לא לקבל את הפרשנות הנוצרית שישו הוא ההמשך הישיר של דבר האל עלי אדמות 5)שוב בימים האלה או ההם איך קובעים מהו שופט ומי סתם שרלטן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אכן, לא קל להבדיל בין מה שמכונה "דעת תורה" (ובמקרים רבים שייך לתחום ה"השקפה" ולא להלכה), לבין פסקי הלכה. הרטוריקה היא בחלק מהמקרים דומה, אבל מי שיודע לקרוא את נימוקי הפסקים (ולשם כך לא מספיקה שליטה בעברית) יוכל ברוב המקרים לקבוע האם הפסיקה עומדת בסטנדרטים המקובלים. רבותיהם של תלמידי החכמים דהיום למדו, כצפוי, מרבותיהם שלהם. 2) מה שהופך אדם לבר סמכא בתחום הוא (בדרך כלל) הכרתם של ברי-סמכא אחרים בסמכותו. צבת בצבת עשויה. אני מקבל את עמדתם של המומחים, ורואה בכומר בר-סמכא לנצרות, ובקאדי בר-סמכא לדין המוסלמי. כך, רב אורתודוקסי הוא בר-סמכא ליהדות אורתודוקסית. 3) שאלה מעניינת. תלמידי חכמים הם אכן בשר ודם, ולכן עשויים לטעות. אם נצא מנקודת הנחה שמטרתם היא לפרש את מצוות ואיסורי התורה, אפשר יהיה להסיק שהם עשויים לפרש באופן לא נכון, ולכן "התורה שהם מחזיקים בה" תחטא לאמת. מצד שני, "לא בשמים היא ... כי קרוב אליך הדבר מאד". וביהדות מקובל שפסיקת החכמים (על-פי התורה) היא שקובעת את המשמעות. נראה לי שהמונח "טעות" הוא פשטני כאן. 4) לפרשנות הנוצרית הרומזת על התגלות ישו, קיימת פרשנות יהודית מנוגדת. הפרשנות היהודית במקרה הזה סבירה בהרבה, משום שבכל התורה אין זכר לאפשרות שמצוות כמו "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" הן זמניות, או שיש לאדם כלשהו (שופט, משיח או נביא) יכולת לבטל אותן. 5) ואיך קובעים מי רופא ומי סתם שרלטן? איך קובעים מי עיתונאי ומי סתם שרלטן? איך קובעים מי מדען ומי סתם שרלטן? צעד ראשון לקביעה כזו הוא היכולת לעקוב אחרי עבודתו של המועמד שלך. כדי להבחין בין תלמיד-חכם לבין מי שאינו כזה, צריך לדעת לקרוא יהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4) אני די בטוח שיש פירוש לגיטימי להלכה, המאפיין את ימות המשיח ככאלה, בהן יותרו האסורים. (וראה הפנטזיות על בשר לוויתן וכן הלאה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ''סעודת שור הבר'' והלוויתן אפשר לפרש באופן אליגורי (הרמב''ם כותב ''הדברים הכתובין בעניין המשיח, משלים הם'') ולא מוכר לי פירוש הלכה (להבדיל מדברי אגדה) שלפיו עיקרי ההלכה משתנים בימות המשיח. עוד כותב הרמב''ם על הפסוק ''הנה אנוכי שולח לכם, את אליה הנביא'' - ''ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא''. ''ועל כל פנים, אין סידור הווית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מהסוף קל מאוד לדעת מיהו רופא ומהו שרלטן. אפשר לבדוק את אחוזי התמותה של אלה שטופלו על ידי מערכת רפואית אחת לעומת אלה שטופלו בשיטות אחרות. דהינו יש לנו איזה שהוא קריטריון בעל מימדים אוביקטיבים (אחוזי תמותה) שיאפשר לנו לקבל איזשהו מדד (עין ערך פופר). באשר לעיתונאים או רבנים המצב קשה הרבה יותר. בתשובותיך העלית בעיקר את ענין המסורת,הידע ביהודית והמקובל והידוע,כולם יפים וטובים אבל הנחת הבסיס שלהם היא אמונתו של האדם הבקי באותה מסורת בנכונות של מסורתו. אבל לענינו כאן ביקשנו איזה קרטיריון שהוא בעל מימדים ''אוביקטיבים'' שעל פיו יהיה אפשר לקבוע מהו רצון האל ממאמיניו משהו טען פה שהוא מצא קריטריון שכזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |