|
||||
|
||||
בעברית אין שימוש דקדוקי בשני סוגי אותיות (קטנות לעומת גדולות). מדוע יש צורך להכניס את שני הסוגים לכתב הכרמלי? מה יהיו חוקי הדקדוק הנוגעים לאותיות אלו? |
|
||||
|
||||
חן החביבה, כמובן שיש שימוש, והוא חשוב. זוהי דרך מתוחכמת להכפלת מספר אותיות האלפבית העומדות לרשות הכותב. למשל בכימיה: יש בעולמנו כיום יותר ממאה יסודות כימיים, וכתיבת שמותיהם היא מייגעת ולא נוחה, בייחוד בנוסחות. על כן קבעו לתת לכל יסוד שתי אותיות בלבד, האחת גדולה והשניה קטנה. בצורה זו אפשר לסמן בצורה קומפקטית ויעילה נוסחות כימיות עד 650 יסודות שונים. לדוגמה: המתכת Vanadium קבלה את האות V , המתכת Wolfram קיבלה את האות W . בעברית כיום כותבים את האות הראשונה של שתיהן "שתי וו"ין". בלבול בלתי נסבל. כתוצאה מכך אין כותבים נוסחות כימיות בכתב עברי, וגם לא שמות תרופות. הגז ניאון (neon ) קיבל את הסימן Ne וכך הלאה... אני משתמש באותיות גדולות לפי הנוהג האנגלי, כלומר אות גדולה בתחילת פסוק, או עבור שם עצם פרטי. בגרמנית כותבים באות גדולה גם שם עצם כללי, כל אחד לטעמו. בכותרות משתמשים באותיות גדולות להדגשה, וכך הלאה. מצוין עבור פירסומאים. כל טוב, מ. אבינור |
|
||||
|
||||
נוסחאות כימיות הן אכן סיבה טובה. גם במאמרים בהסתברות יש נטיה להשתמש באותיות גדולות כדי לסמן הבדלים בין משתנים ופונקציות שונות. אבל, כפי שציינת, באנגלית ובגרמנית ישנן מוסכמות (או חוקים?) לגבי השימוש באותיות הגדולות. אני חוששת שמכיוון שאין מוסכמות כאלו בעברית, להגיד "כל אחד לטעמו" יצור חוסר עקביות מבלבל בכתיבת טקסטים בעברית עם הכתב הכרמלי. לא הייתי רוצה לקרוא מאמר שכתוב באותיות קטנות וגדולות לסרוגין... ייתכן שיש טעם לנסח כללים ברורים לשימוש באותיות אלו (אולי פשוט הכללים הנהוגים באנגלית?). |
|
||||
|
||||
אכן זה מה שכתבתי כבר, אני נוהג לפי השיטה האנגלית בענין אותיות גדולות וקטנות, אולם אל תסיקי מזה שאני נוטה גם לצד הפונטיקה האנגלית. נדמה לי שלאנגלית יש הפונטיקה הכי גרועה מבין הלשונות הנכתבות בכתב הלטיני, ואני איני היחיד בדעה זו. הסתכלי נא באתר שלי במקום הזמני:www.stav.org.il/karmeli |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |