בתשובה לעדי סתיו, 14/02/03 20:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התשובה לשאלה האחרונה היא לא, אבל עמדה לא קשיחה אולי כן. אכן, לא נעים אם אישה מגיעה פעם שלישית למצב שבו היא בהריון לא רצוי למעבר, ושהיא לא רוצה להמשיך בו ללא תמיכת המעבר. באותה המידה גם גבר עלול להגיע פעם שלישית למצב בו הוא אחראי לילד שהוא לא רוצה בו. שניהם יכולים להיות אשמים בכך באותה המידה. הפלה שלישית היא קשה, בוודאי הרבה יותר מהראשונה; גם ילד לא-רצוי שלישי הוא קשה יותר מהראשון. לדעתי הלא קשיחה, הוא גם קשה יותר מההפלה השלישית. הסיבות לאי-רצונה של האישה לעשות הפלה אינן צריכות לשנות כאן, לדעתי. הן יכולות להיות רצון בילד, או התנגדות דתית להפלה. כשם שהסיבות לאי-רצונו של המעבר בילד לא צריכות לשנות. רק תיקון קטן יש לי להצעה: התשלום של המעבר לאישה לא צריך להיות "חצי מעלות הפלה", מכיוון שכפי שהעירו כאן ממילא מימון ההפלה הוא עניין לביטוח רפואי. התשלום הוא יותר פיצוי על עוגמת הנפש, וככזה גודלו הוא עניין די שרירותי (ואולי צריך להיות תלוי גם במצבם הכלכלי של שני הצדדים). אולי אפשר גם לראות בו קנס, עונש על רשלנותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בפסקה השנייה אתה חוזר, כמו אחרים בדיון הזה, לטענה ל-"סימטריה" בין בחירתו של האב להתנער מהתינוק לבין בחירתה של האם לעשות הפלה. למעשה ברור לכולנו שאין כאן שום סימטריה. הפלה היא עניין בעייתי ביותר, שלא כמו חתימה על מסמך. לכן, לדעתי, אין הפלה מהווה צידוק למתן זכות התנערות לאב. מה אתה אומר? את הפסקה השלישית לא הבנתי. מה כבר יכול להיות פיצוי על עוגמת נפש במקרה שההפלה תהפוך את האשה לעקרה או שהיא רואה בה רצח (לא עניין דתי דווקא)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טענתי לסימטריה? איפה? הנה עמדתי: הפלה היא ללא ספק קשה הרבה יותר מאשר סתם ויתור של האב (בחתימה על מסמך). לעומת זאת, אבהות בעל כורחך היא (עם ספק) יותר קשה מאשר הפלה. ההשואה הזו, חוץ מזה שעד כה לא נימקתי אותה יותר מדי (ולא חשבתי יותר מדי על נימוקים), אמורה להיות מין "ממוצע" של הפלות ואבהות-כפויה, או מקרים טיפוסיים. חריגות לכיוון של הפלה קשה יותר (שגורמת עקרות, שקורה פעם שלישית, שמנוגדת לעקרונות) תיתכנה; כך גם חריגות לכיוון של אבהות כפויה קשה יותר (שקורה פעם שלישית, שמביאה לעוני, שפוגעת באדם חברתית). בחוסר הסימטריה הכפול הזה אנו צריכים לתמרן. בהצעה שלי יש עוול לאישה, אני מסכים. בהצעה שלך (המצב הקיים?) יש עוול לגבר, ואם אני צודק בפסקה הקודמת, העוול לגבר גדול יותר. הפיצוי הכספי שאני מציע לא תמיד יעזור, אבל הוא המקסימום שאני יכול לחשוב עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא נחדד את הנקודה של הקשיים אבהות כפויה היא קשה לפחות כמו אמהות כפויה (למעשה אימהות כפויה היא הרבה יותר קשה כיוון שהיא כרוכה גם בהריון ולידה שהאב פטור מהם, שיעבוד לילד בשנים הראשונות, פגיעה בקריירה, קושי בניהול חיי חברה ומציאת בן זוג בעתיד). את הקושי של הפלה אנחנו לא יודעים כיוון שהוא משתנה מאישה לאישה. יש נשים עבורם הפלה היא אקט לא משמעותי ויש נשים שמבחינתן מדובר בצעד קשה כל כך שהן פשוט לא מסוגלות ולא מוכנות לעשות אותו כלומר, עבורן הקושי בהפלה הוא גדול יותר מכל הקשיים של האימהות הבלתי רצויה שציינתי קודם לכן. אז למעשה הבחירה היא לא בין לידה לאי לידה אלא בין ספיגת נזק גדול יותר מהנזק שניגרם לאב המתכחש ובין משהו שאין לנו שום מושג מהי מידת הנזק שלו. איך נוכל לדעת מה מידת הנזק של ההפלה לאישה הספציפית שבה מדובר? לפי הבחירה שהיא מבצעת. אם האישה בחרה ללדת זה סימן שהיה לה קשה יותר לבצע הפלה מאשר ללדת עם כל הכרוך בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קונה את מה שאמרת. אני לא חושב שמישהי שוקלת הפלה אבל האקט נראה לה כ"כ מאיים עד שהיא משווה אותו לחסרון הגידול של ילד לא רצוי, פשוט לא נראה לי סיפור מהעולם שלנו. יש נשים שעבורן הפלה היא כלל לא אופציה, למשל על רקע אידאולוגי, ואז אין בכלל התלבטות. אלו שרואות בהפלה אופציה, חושבות על האם הן רוצות או לא את *התינוק* לא את *ההפלה*. ואם אנחנו כבר בדיני קורבנות ומי יותר מסכן ממי, תוסיף למדורה גם את סבלו של הילד שנולד לעולם שלא רוצה בו מיומו הראשון. כאילו שלא מספיק קשה גם ככה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצב שבו האישה רוצה מראש את התינוק נכנס לקטגוריה של גניבת זרע וזה לא העניין כאן. אנחנו מדברים על מצב שבו לפני הכניסה להריון אף אחד לא רצה את זה. אני לא מדבר על מסכנות אני מדבר על מערך שיקולים שהאב לא מעורב בו במקרה שהוא נוקט בגישה של פוליטיקוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב, לא התייחסתי למצב בו האם רוצה את התינוק, אלא למצב בו הפלה היא בכלל אופציה: כן או לא? דווקא כן עושה רושם שאתה מודד את מסכנותה של זו מול מסכנותו של זה וגם מסיק כל מיני מסקנות על אי שוויון. ומה על מסכנותו של התינוק? פסחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היא לא אופציה אז היא לא אופציה. ובודאי לא ברירת מחדל כפי שמנסים לטעון כאן. אני לא מתייחס למסכנות אלא למחיר שכל אחד מהמעורבים בהחלטה צריכים לשלם. המחיר על הפלה מסתכם בהרבה מקרים בהרבה יותר מאשר איזשהו תשלום כספי סימלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המייצג הכספי לבסיס הרעיוני של ההצעה הוא תשלום חצי דמי הפלה לא פחות ולא יותר גם לאב נגרמת עגמת נפש ולכן אין טעם לשלם תשלומים הדדים על דברים שכאלו. התשלום של מחצית דמי הפלה לא נועד בכדי לממן בגדים חדשים או פגישה עם פסיכולוג התשלום מצידי יכול להתקבל על ידי הרופא שמבצע את ההפלה התשלום אינו פיצוי כספי כל שהוא שהאב צריך לשלם הוא כיסוי ההוצאות שבאחריות האב ולא יותר. הריון אינו בדרך כלל באשמת אחד מבני הזוג (למעט חירור קונדומים או שקרים בנוגע לנטילת גלולות וכדומה) ולכן אין טעם להטיל קנס על אף אחד מבני הזוג למעט כאשר מוכיחים רמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אני מצטרף לעדי: לאב יש אולי עגמת נפש על ההסתבכות, ובכך הוא שקול לאם; אבל האם גם צריכה לעבור את הפרוצדורה הפיזית, וזה לא קל, ולפעמים קשה מאוד. כשדיברתי על "עוגמת נפש" דיברתי על עוגמת הנפש של ההפלה, לא של עצם ההריון. את האחריות על ההריון מלכתחילה אני מטיל על שני הצדדים באופן שווה, ולכן אני רוצה במידת האפשר להשוות את המחיר שהם משלמים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |