 |
הפרספקטיבה שלי אכן רחבה מספיק כדי לכלול את דוקינס, כך שאני מכיר את הקונפליקט, ועליו חשבתי כשכתבתי שהגבר יכול לברוח. שים לב שצומת ההחלטות של האשה והגבר בנוגע להריון נפתחים _לא_ בהחלטה להפיל או לא להפיל, אלא פשוט במגע מיני. כאן לשניהם היתה בחירה. מבחינת הגבר, הסתיימה עבודתו. זו הבחירה הקריטית שלו, והוא צריך להיות אחראי לה. גם האשה. יותר מאוחר יכול להיות שתהיה לה עוד בחירה, אם לבצע הפלה או לא. בשום מקום אין _לגבר_ מעורבות בהפלה, ואין שום אפשרות להוסיף עוד בחירה מקבילה לגבר. הוא _לא_ יכול להחזיר את הגלגל אחורנית ולהפסיק את ההריון, לא משנה כמה הוא רוצה, בלי שום קשר למחיר האישי שאותו הוא מוכן או לא מוכן לשלם. רק האשה יכולה, והמחיר האישי הוא שלה בלבד. אתה מציע לתת צומת מקביל לגבר, אבל זו אשליה: הוא כשלעצמו יכול לברוח, אבל התינוק אכן יוולד ויצטרך חיתולים, ואוכל, ובגדים חמים, וסולר לתנור, וספרים לבית הספר, ושוקולד למרוח על הסנדביצ'ים, וטלפון סלולרי, ושרוכים ספייר לטירונות. אם האב לא נותן 50% מהמאמץ בגידולו, האשה צריכה לתת את כל ה-100%. זו לא באמת צריכה להיות בחירה של הגבר בלבד. רק מנקודת המבט של הגבר העוזב ההריון הופסק ונשלם. זה מה שכל-כך מרגיז כאן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש