|
||||
|
||||
אני בוש ונכלם. עומד אנכי נזוף, גלמוד וערירי, בפינה שכוחת-אל של החדלון, ורק קול לחש דק בוקע משפתי הצבות: "ואף על פי כן - נוע תנוע! התנצל, אויבם האכזר של עופות המים באשר הם, ולא - תשיג גם אותך ידם הארוכה של האיילים הנוקדנים!" וכן: "הוי!" ולבסוף: "איפה הכדורים שלי?" |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |