|
||||
|
||||
סליחה? ש*כל* מה שמעניין אותו יעניין גם אותה, וש*כל* מה שמעניין אותה יעניין גם אותו1? זה נראה לך סביר? אנושי? בת זוג כזו לא מוצאים. בת זוג כזו יוצרים עם פינצטה. מה לעשות שזוגיות זה גם עניין של פשרה? לא כל באג שיכנס לי לראש צריך לעניין את בת הזוג שלי, ולא כל קורס שבת הזוג שלי לוקחת צריך לעניין אותי. בשביל זה כל אחד מבני הזוג שומר גם על עולם חברתי מעבר לזוגיות - כדי שלא על כל דבר יהיו חייבים לדבר דווקא אחד עם השני. כן, צריך שיהיו נושאי עניין משותפים, כדאי מאוד שיהיה על מה לדבר ולא רק סקס. אבל התיאור של כליל הוא אוטופי, ומאוד לא ריאליסטי. וזה שמישהי שואפת להיות נשואה עד גיל 27 לא פוסל אותה אוטומטית, אפילו אם כליל לא בקטע. פשרות, כבר אמרתי? אם הקשר הוא טוב, אני בטוח שאחד מהם יצליח להתפשר על הנקודה הזו. כנ"ל לגבי הילד. 1 החלק השני, כמובן, לא היה כלול בדרישות של כליל. אני אהיה לארג' ואניח שהוא התכוון לגישה הדדית. |
|
||||
|
||||
לא הבנת אותי, ונדמה לי שגם לא את כליל. הרעיון הוא לא ליצור כפיל-ממין-נקבה. הרעיון הוא שלתקשורת אינטלקטואלית משקל גדול במערכת היחסים, גדול יותר מלרומנטיקה ויותר מלסקס. באופן טבעי, חלק מהשיחות האינטלקטואליות שאני מנהלת עם בן-זוגי סובבות סביב נושאים בהם אחד מאיתנו חזק במיוחד, בעוד השני מאמץ את תפקיד ה''לומד''. אך עם כל חוסר ההבנה שלי במחשבים, כבר פתרתי לו כמה בעיות גדולות דרך דיון, ועם כל חוסר השכלתו במדה''ח, השיחות איתו מאתגרות אותי יותר מעשרה מאמרים שנותן לי המנחה שלי לקרוא. מדובר כאן, נדמה לי, ביכולת ליהנות מלמידה, היוצרת מעין שותפות אינטלקטואלית בין בני הזוג. בלי שום קשר לחיי הזוגיות שלי או של כליל, אני מכירה הרבה יותר גברים מאשר נשים שישמחו לנהל איתי שיחה ארוכה על נושאי חברה, מדינה ופילוסופיה. וכיוון שרוב הגברים הללו עסוקים רוב הזמן, אני גולשת באייל. |
|
||||
|
||||
יפה, הנה דוגמא טובה לניסוח קלישאתי, שאפילו בני דורי נופלים בו, כאילו הם נשואים 30 שנה +4 ילדים. "זוגיות זה עניין של פשרה". מה פשרה? מה קשור פשרה עכשיו? על מה אני מתפשר אם לחברה שלי יש תחום התענינות שאינני שותף לו? אני מסכים איתך שלא *חייבים* שכל הנושאים יהיו משותפים (אם כי גם לא *חייבים* שיהיו נושאים לא משותפים), אבל אינני מבין את הרלבנטיות של המילה פשרה. בזוגיות לא חייבים, נקודה. או שרוצים, מאוהבים מעל הראש ונורא כיף ביחד או שהולכים לחפש את מזלנו במקום אחר. מי צריך פשרות בגיל 20+? |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת? כמובן שיש פשרות. לא צריך להיות נשואים 30 שנה כדי לגלות ששנינו שונאים נורא לשטוף רצפה, אבל מישהו חייב לעשות את זה, קל וחומר בנושאים יותר משמעותיים מנקיון. נדמה לי שהתפיסה שלך של מערכות יחסים קצת מושפעת יותר מדי מקומדיות רומנטיות וקצת פחות מדי מהמציאות, או לחילופין שמערכות היחסים שלך קצרות יחסית, או שבאמת אתה וזוגתך הם שני אנשים כל-כך כל-כך מתאימים שלא צריכים לעולם להתפשר על כלום. |
|
||||
|
||||
לשטוף רצפה זה משהו שעושים בלי קשר לזוגיות. כמובן שיש זוגות אשר ימצאו את הקשר בין הביאוס שבשטיפת הרצפה לבין זה שהם ביחד, אבל הבעיה היא ממש לא שטיפת רצפות. מה ההבדל בין הצורך לשטוף את הרצפה כשגרים לבד ולא אוהבים להשקיע בנקיון לבין הצורך לשטוף את הרצפה כשגרים ביחד ולא אוהבים להשקיע בנקיון? מערכת היחסים הקצרה שלי נמשכת כבר 6.5 שנים... עדיין לא יצא לי להרגיש שאני מתפשר על משהו. |
|
||||
|
||||
כשאתה גר לבד, ברור לך שאו שתשטוף את הרצפה עכשיו, או שתשטוף אותה אחר כך, או שהיא תהיה עוד יותר מלוכלכת. אם יש כאן פשרה אז היא בין רצונות סותרים של עצמך. כשאתה גר עם בן או בת זוג, אז פתאום יש עוד אפשרות: שהוא ישטוף. הפלא ופלא, גם הוא פתאום רואה אפשרות אחרת... ואז צריך פשרה *ביניכם*. יותר לעומק, האם לא קורה שאתה רוצה קצת צומי, והיא (או הוא) רוצה להיות לבד? שאתה רוצה לאיול1 עוד ועוד והיא מרגישה זנוחה זמנית? האם זה לא קרה בשש וחצי השנים האלו? ואם אצל כמה זוגות אומללים זה קורה, האם זו עילת גירושין? ואולי הפשרות שאתה יוצא נגדן הן מסדר גודל הרבה יותר גדול; אבל אז אולי רלוונטית הזונה של ג'ורג' ברנרד שו. 1הגיע הזמן לעשות אאוטינג לפועל הזה, שביני לבין חברתי הוא בשימוש אינטנסיבי כבר חודשים. הוא מבוסס, כמובן, על צורת זמן העבר שלו: "אני עייף כי איילתי עד שתיים בלילה, היה דיון מעניין על בעיית הגוף-נפש אצל איש הקש בשטחים". |
|
||||
|
||||
אני מכיר כמה זוגות אצלם הגבר היה רוצה לשטוף רצפה חמש פעמים בשבוע, אבל האשה רוצה לשטוף רצפה רק פעם בשבוע, כשהוא למעלה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |