|
||||
|
||||
<אנחה> כשהמדינה דורשת משהו ממישהו, היא חייבת לדרוש אותו מכולם. זהו ה"שיוויון בפני החוק" הידוע. גם כשזה לא נוח למדינה, היא חייבת לדאוג לשיוויון הזה. את, לעומת זאת, דורשת שיוויון כלכלי, שהוא משהו שונה לגמרי, שאינו נתמך על ידי האידיאולוגיה הליברלית. אבל כבר הסכמנו שאת לא ליברלית ושאין לנו על מה לדבר. לא הייתי כותב את זה אלמלא ההאשמה שאני "מדבר מהבטן", שמנסה לעלוב בי במקום להתמודד עם הטענות שלי. הידד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
המדינה דורשת מסים מכולם, למעט אלו שידם אינה משגת. זה השוויון. אתה דורש- מסים מכולם, כולל אלו העניים שלדעתי עניים באשמתם. זהו אי שוויון. |
|
||||
|
||||
לא זכור לי שביקשתי מס מהעניים. ביקשתי מהם שיואילו בטובם לא להתסמך על טוב ליבי כשהם מניחים על הכף את חייו של מישהו שהוא לא הם עצמם. |
|
||||
|
||||
כלומר, אתה אומר שמי שמביא ילדים בעודו עני אינו שווה למי שהביא ילדים בעודו עשיר ואיבד את כספו. ואני אומרת- שניהם עניים, שניהם שווים. אתה ממשיך להניח שכולם מסתמכים על טוב ליבך. אתה *יודע* שהם לא הסתמכו על העבודה שימצאו וכולי. |
|
||||
|
||||
מי שמביא ילדים לעולם בעודו עני, גם אם בא משושלת עוני בת 1500 שנה, אבל עושה כל מה שביכולתו על מנת לממן את ילדיו, עפ"י יכולתו המצומצמת, יקבל עזרה מהמדינה. מי שמביא ילדים לעולם בעודו עני, גם אם פעם היה תואם-ביל-גייטס-מולטי-ביליונר ונפל מנכסיו, אבל לא עושה שום דבר (למרות שהוא יכול) על מנת להאכיל את ילדיו, כי לא מתחשמק לו לעבוד, לא יקבל עזרה מהמדינה, המדינה תשקול אם להעביר את הילד מרשותו (למשפחה שכן תעבוד ותשקיע בילד) ואף במקרים קיצוניים המדינה תשקול לשלול את רשיון ההורות מאדם זה (הוא רק עני או שהוא גם מכבה על ילדיו סיגריות ומרעיב אותם גם כשאפשר לקנות קצת אוכל?). את מתעלמת שה*ידיעה* עליה את מדברת היא כבר חלק מן החוק הקיים (בענייני זכאות לדמי אבטלה למשל). לא מדובר בקריאה בקלפים וכדורי בדולח. יש דרכים לבדוק אם אדם לא עובד כי "אין עבודה" או כי לא מתחשמק לו ו/או כי זה ממש מפריע לו עם סדר היום של השתיה ומשחקי השש-בש. |
|
||||
|
||||
מה זה "לא עושה שומדבר למרות שהוא יכול"? השיטה היחידה לקבוע את זה היא, לראות איך הוא מתנהג *כשיש לו ילדים*. זו השיטה כיום, והיא מקובלת עלי, והיא לא אומרת שום דבר על לידת ילד אלא על ילד קיים. "רשיון הורות" אנא ראה תגובתי הקודמת, מעבר להיותו מוטל בספק מוסרי יעלה למדינה כספים מיותרים ולא ימנע שום אב מלהיות ילד- אב מכה מועד למאסר גם כך. למה זה לא מרתיע אותו? אב עני שרוצה ילדים יוליד אותם גם כך, ושום מאסר לא ירתיע אותו. הזנחת ילד היא עבירה שכבר יש עליה עונשים קבועים בחוק, ומשפחה מתעללת לרוב לא תחשוק בעוד ילדים וייעוץ קונבנציאנלי יספק אותה ואותך. |
|
||||
|
||||
הם הסתמכו על כך שאם לא ימצאו עבודה, המדינה תדאג להם. זה במקרה הטוב. במקרה הרע, הם אפילו לא חשבו לחפש עבודה. מכל מקרה, הם הסתמכו (גם) עלי. לפיכך, אני רוצה לדאוג שלא יסמכו עלי. אדם שיש לו עבודה לא סמך עלי, הוא סמך על העבודה שלו. והיה ואיבד אותה, מן הראוי לסייע לו. אני אפילו מוכן, ופה זה באמת "דובי מוכן לתת כסף למי שמתאים להשקפותיו", לסייע למי שיש לו עבודה אבל אינו מרוויח מספיק כדי לתמוך בילד. מצד שני, מי שנזקק לסיוע המדינה כדי לתמוך בילדו הראשון, ובוחר להביא לעולם ילד נוסף - מאבד את זכותו לסיוע, לטעמי. או! רגע! הנה הכלל: מי שכבר כיום זקוק לסיוע המדינה כדי להתקיים, אין זה הגיוני שיביא למשפחתו עוד אדם. המדינה צריכה לסייע לאדם אחד במשפחה, לכל היותר (לצורך העניין בני הזוג יחשבו "אדם אחד"). זו המשמעות של "המדינה עוזרת למי שעוזר לעצמו" - מסייעים למי שלא התסמך על הסיוע. המטרה היא לחסל את ה"נישה הביולוגית" של הסתמכות בלעדית על המדינה. |
|
||||
|
||||
גם אני מסתמכת על כך שאם לא אמצא עבודה המדינה תעזור לי. וגם אתה. איזו עוד סיבה יש לי לשלם מיסים? הכלל לגבי "סיוע לילד אחד" ישלל לפי אותו הגיון בו נשלל "סיוע רק למי שיש לו כסף". בד"כ אפשר לכלכל ילד אחד, הבעיות מתחילות מהשני. אז תגביל כל ילד שלישי מסיוע? גם אדם שיש לו תינוק והוא עומד להקים מפעל רשאי להניח שיילך לו, ולהביא לעולם עוד ילד. וגם משפחה עם שלושה ילדים יכולה לרדת מנכסיה, ואז שוב תפלה אותה לטובה לעומת המשפחה עם שלושת הילדים שלא הצליחה להקים את העסק המשפחתי. |
|
||||
|
||||
כמו שנאמר: החוק שווה לכולם, גם למליונר וגם לדלפון אסור לקבץ נדבות. |
|
||||
|
||||
כמו שאמר הקבצן: לו הייתי רוטשילד, הייתי עשיר מרוטשילד. הכיצד? הייתי ממשיך לקבץ נדבות. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |