|
||||
|
||||
בקשר לנקודה א': גם אם השם לא כתוב (וזה לא תמיד כך), מספר תעודת הזהות רשום ותהליך האחזור של השם הוא פשוט ביותר ואני מניח שגם מתבצע במקרים רבים (לא מתוך כוונת זדון או נקמנות אלא פשוט מתוך סקרנות "מי הגאון שפתר את שאלה 3?" או לחילופין "מי זה כתב את השטויות האלה?"). |
|
||||
|
||||
בתור מי שבדק פעם בחינות, אני יכול להרגיע אותך שכאשר יש לך ערימה של מאה בחינות לבדוק אתה לא תבזבז שנייה מיותרת על חיפוש השם לפי תעודת זהות. |
|
||||
|
||||
עד שגיליתי שיש בודק מסוים שיודע איזה קורסים אני לומדת ואת הציונים שלי בקורסים קודמים. חשבתי שיש לו אובססיה לגבי, אבל אז הסתבר שהוא יודע זאת גם לגבי רוב חברותי. גם אין לו בעיה לבוא למישהי בקפיטריה ולהגיד לה משהו כמו ''לא נורא, יש מועד ב''', עוד לפני שתוצאות הבחינה פורסמו. (הבודק הנ''ל מציק באופן שווה לנשים ולגברים, השימוש בלשון נקבה הוא מקרי). בקיצור, יש אנשים מוזרים באוניברסיטה, ואנונימיות דווקא לא. |
|
||||
|
||||
באוני' חיפה גם מס' הזהות לא כתוב על מחברת הבחינה. מה שרשום עליה הוא מספר מזהה של מחברת הבחינה (יחודי באותה כיתה), והרשימה ובה המיפוי מס' מחברת <-> מס' זהות לא נגישה לבודקים. אז מה? אם בודק המבחן גם בדק תרגילי בית במשך הסמסטר, סיכויים טובים שהוא יזהה כל מבחן ומבחן, גם בלי כוונה (עפ"י עדות החברה שלי, שתרגלה סטטיסטיקה לסוצילוגים): פשוט לפי כתב היד, וגם ניסוחים אופייניים, שגיאות אופייניות2, וכו'. 2 שגיאות כתיב ודקדוק, וגם, אבוי, שגיאות בחומר. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |