בתשובה למשה דורון, 25/10/00 17:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הבנתי את תשובה מס' 2 של משה, הרי שהן המאמין והן הלא-מאמין פועלים באופן הבא: א. קובעים מטרה (מצב רצוי). ב. משתמשים בהגיון ואולי בכלים נוספים על מנת להשיגה. אם כן, תפקידו של ההגיון הינו בשלב ב' בלבד. אינני מבין מדוע לא כדאי להשתמש בהגיון גם בשלב א', על מנת לוודא שאין סתירות פנימיות בהגדרת המטרה. למשל, האם המאמין יכול לשאוף לעולם אידאלי שבו שתיים ועוד שתיים הם חמש? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר להשתמש בהגיון בבחירת המטרות שלי? אני יכול, בשלב ב', להשתמש בהגיון כדי להבין שהמטרה שלי היא בלתי מושגת, ולוותר. לדוגמא: שלב א': יו, אני מת לשכב עם (דוגמנית העל ו/או השחקנית המועדפת עליך, וסליחה עם הבנות). שלב ב': (מסתכל במראה) אה. טוב, לא חשוב. אהם. כן, טוב. המטרות שלנו נובעות מתוכנו, לפני שעברו סינון כלשהו - החלומות שלנו, אם תרצה. הסינון הוא חלק משלב ב', בו יכול לפעול גם ההגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים להצגה הזו של הדברים, אבל אז שוב לא תוכל לטעון שמטרתך היא לשכב עם דוגמנית על. זו אינה מטרה יותר - עכשיו זה חלום. ההבדל בין מטרה לחלום הוא שאת מטרותיך תנסה להגשים במעשים לאור היום בעוד שאת החלומות תממש מדי לילה בעודך במצב מאוזן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הייתה מטרה, אבל, לאור המציאות האכזרית (שלא לדבר על המראה), היא נעזבה. גם ויתור זו פעולה שאפשר לעשות לגבי מטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה הצער אני נאלץ להסכים איתך לגבי המציאות האכזרית לאין שיעור. אבל האם דינם של השלום המושלם באזורנו ושל בית המקדש השלישי להיות גם הם מטרות שההגיון מחייב לוותר עליהן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מצויינת. לגבי בית המקדש השלישי אני אתקשה לענות, כי מעולם לא ראיתי בו מטרה, ואינני מבין מדוע מישהו יחפוץ בו. לגבי השלום המושלם באזורינו - דומני שכדאי להמשיך ולכוון אליו (ולא רובים, אם אפשר. גם לא טנקים), אם כי אכן אני מתקשה לראות באיזה אופן ניתן להשיגו. בכל מקרה - מאיפה הבאת את השאלות הללו, ואיך הן קשורות במשהו למה שדיברנו עליו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תסתכל כמה תגובות למעלה תראה את הדוגמא שנתן משה לגבי תפקידו של ההגיון בחיי המאמין ובחיי הלא-מאמין. לכאורה, כל אחד מהם בוחר לו מטרה (מטרות טיפוסיות: בניין בית המקדש מצד אחד, והשלום הנצחי או התאחדות עם בתולת ז'ורנלים כלשהי מצד שני), ולאחר מכן נכנס ההגיון לתמונה כמין משרת פסיבי המסייע להשגת המטרה. הטענה שהבאתי היתה שההגיון יכול להסיק שמטרה מסוימת אינה ברת השגה ולפסול אותה מכל וכל, שאז היא חדלה להיות מטרה והופכת, כפי שהדגמת בצער, להיות חלום. בעניין בית המקדש (מטרה או חלום?) עדיין חסר לי הסבר של משה שיפרט אם הכוונה לפרוייקט ארכיטקטוני מרהיב ותו לא, או שמא יש כאן עניין במשהו מעבר לזה, כפי שמרמז השורש ק.ד.ש. אולי זה מפני שהמושגים הגיון וקדושה (או לחליפין, טומאה) נראים לי מנותקים לחלוטין זה מזה ואינני מבין כיצד ניתן להשתמש בתכנונים הגיוניים על מנת ליצור או לבטל קדושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן כי ההגיון יכריע ששאיפה כלשהי איננה ברת השגה, ברת השגה אולם: בסבירות נמוכה, אחר כך, במידה ויתקיימו תנאים מסויימים וכו'. בהתאם לכל אילוץ יכתיב ההגיון התנהגות שונה החל מוויתור דרך השגה חלקית וכלה בהשגה מדורגת, הצד השווה לכל התכתיבים הם שהם "ביצוע המשימה לאור המטרה". התנהגות אנושית שעובדת שונה, כלומר מעצבת את השאיפות בהתאם למציאות (כמובן שזו מראית עין בלבד. למעשה קיים רצון בסיסי המכתיב גם דרך התנהגות שכזו) נקראת פרגמטיזים ולצערנו היא שולטת בקרב מנהיגי מדינתנו מימין ומשמאל. הדוגמא שנתת היא גרועה שכן בהחלט יתכן שבכפוף לתנאי היסק נאותים תתקבל התוצאה 5 מצירוף 2+2. כלומר הן המספרים 5 ו2 והן פעולת החיבור הם סמלים גרידא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהדוגמה שלי בעייתית, שכן היא מתייחסת למטרה שמורכבת אך ורק מסמלים, כלומר ישויות שכל קיומן בתוך ראשי בני האדם. חסר כאן היזון חוזר שיבוא ממציאות אובייקטיבית כלשהי. באותה מידה, אם כן, נאלץ לפסול מטרות שכרוכות בהקמת מבנים קדושים כגון בית המקדש, מפני שגם המושגים קודש וחול מקויימים אך ורק על ידי בני אדם. ולחליפין, האם ניתן להסביר באופן הגיוני כיצד עצם רגיל הופך לקדוש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לא הבנתי את ההקבלה שבאה לידי ביטוי בצמד המילים "באותה מידה". אני מתעלם מההקבלה ומנסה להסביר כיצד הבנתי את שאלתך: "מכיוון שהמושג קודש הוא מושג מופשט לא קשור למציאות, ממילא שאיפה לממש אותו במציאות היא שאיפה חסרת תכלית וממילא ההגיון יפסול אותה." אז ככה: לכאורה יש לעשות הבחנה בין מה שהוא סובייקטיבי ולכן יש מקום לחשוב שאין לו קיום מלבד במוחות בני האדם (נניח מחשבה), לבין מה שיש לו קיום אולם קיום מופשט בלבד (מלאך לצורך הדיון). בפועל שני ה"דברים" יחד עם מה שהוא אובייקטיבי (לכאורה) לחלוטין כגון מסך המחשב ממנו אתה קורא את התגובה, הם חלק ממכלול אחד של מציאות שקיימים קשרי גומלין ענפים בין חלקיה. ניתן לחשוב על מציאות זאת כעל מימדים, לא במובנם הפיזי, שתודעתנו מסוגלת לתפוס מספר מוגבל מהם בעת ובעונה אחת, אולם מכיוון שסופרי המד"ב הפכו את המושג על ראשו אני מעדיף לנסות לחפש את ההקבלות במקומות שיהיה קל להבחין בין משל לנמשל. כלומר למושג "קודש" בהיותו חלק מאותה מציאות כללית יש קשר גם למציאות הפיזית. רק אסייג את דברי באבחנה שהכושר לחיות במציאות "אחדותית" כזו, כלומר לתפוס את המציאות מצידה הכולל את כל חלקיה, הוא כושר שבגלל כל מיני סיבות נעשה נדיר בזמננו ועל כן לעיתים העניין מופקר ביד נוכלים מסוגים שונים אולם עדיין שאיפתנו היא כמובן לחזור למצב בו הנבואה תהיה חזון נפרץ יחד עם תיקון מוסרי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |