|
הריצה של פייגלין בתוך הליכוד, מועילה בכך שהאלטרנטיבה שהוא מייצג מובאת כאלטרנטיבה שילטונית. זה אולי רק פסיכולוגיה, כי כמו שאתה אומר, אין מניעה חוקתית שראש ש''ס או ראש המפד''ל יהיו ראש הממשלה. אולם ה''ראש'' שלהם, ושל הציבור, לא עובד כך. הם, פסיכולוגית דואגים רק לסקטור שלהם תוך התחברות חלקית לאחת ממפלגות השילטון. מפלגות הימין ''קיצוני'' כגון האיחוד הלאומי, הן בעצם תואמות החלק הימני של הליכוד מבחינה אידאולוגית. לא רואה הבדל עקרוני ביניהם, מלבד ה''פסיכולוגיה'' של המוכנות לקחת אחריות מעשית על ביצוע האידאולוגיה הזו, ואת זה בדיוק משה פייגלין רוצה לשנות. האמירה שלו, בכך שהוא מוכן להתמודד על ראשות הליכוד, היא שהוא מוכן להעמיד את האידאולוגיה שלו למבחן מעשי. בכך הוא מקדם אותה לדרגת אלטרנטיבה ממשית. כמובן שהתהליך עוד יקח זמן, אולם עצם הריצה בתוך הליכוד, מתחילה להצעיד את האלטרנטיבה הזו בדרך להיות תחליף לגישת ''אוסלו'' הקיימת.
|
|