 |
בעיה? לא יודע. כ"ץ ומאייר, שני חוקרים, תיארו מהלך של אבולוציה של המפלגות - ממפלגות אליטה (בתקופה של לפני זכות ההצבעה הכוללת), למפלגות המון (עם מוסדות ושירותים לחברים, כמו קופ"ח), למפלגות תופסות-מרובה (Catch-all - כאלו שמוסדותיהן מאוד מצומצמים ומשמשות כמתווך בין המדינה לבין החברה, מבלי להיות שותפות בחברה האזרחית), ולבסוף למפלגות קרטל (כאלו שנטמעו לחלוטין בממסד ועסוקות בשימור עצמי בלבד, תוך חסימת כוחות חדשים). כ"ץ ומאייר לא הציעו המשך לתהליך הזה, אבל היו נסיונות.
נסיון אחד להציע מודל הוא המודל של פיזורנו (שלא בא בתגובה לכ"ץ ומאייר אלא קדם להם), שטען כי מדובר למעשה בתהליך של תנועה חד-מימדית של הידמות בין המפלגות הגדולות, ואז בידול ביניהן, בניסיון להתגבר על כוחות עולים חדשים (וחוזר חלילה). קל לראות כיצד ניתן להלביש את המודל הזה על האבולוציה שהוצעה לעיל.
מודל אחר הוא המודל מפלגת פוסט-קרטל שהציעה יעל ישי. זהו מודל שאני שולל מכל וכל ואני חושב שהשגיאה הקריטית שלו בולטת לעין מתוך המאמר שלה עצמה. היא טוענת שהשלב הבא באבולוציה של המפלגות עושה שימוש בחברה האזרחית הקיימת (קרי עמותות וארגונים בלתי-מפלגתיים), כאשר המפלגות פורשות את חסותן על הארגונים הללו ובכך מתקיים סיוע הדדי - המפלגה מאפשרות לארגונים האזרחיים להתקיים, והארגונים האזרחיים משמשים למוביליזציה של קולות עבור המפלגה.
הבעיה הקריטית במודל הזה היא הדוגמא העיקרית שמביאה ישי - ש"ס. ראשית כל, ש"ס לא ניצלה קבוצות קיימות של חברה אזרחית אלא הקימה אותן בעצמה, ולכן היא עונה יותר למודל של מפלגת המון. אבל הרבה יותר חשובה היא העובדה שש"ס *אינה* שלב באבולוציה של המפלגות. היא מפלגה חדשה לחלוטין. האבולוציה של כ"ץ ומאייר היא בפירוש שינויים שעוברים על מפלגה אחת, ולא החלפה של מפלגה מסוג אחד על-ידי מפלגה מסוג אחר.
הגישה שלי מתבססת במקצת על פיזורנו, אבל לא בדיוק. לדעתי, השלב הבא באבולוציה של המפלגות הוא, בהכרח, מוות. המפלגה לא יכולה, באופן סביר, לחזור בה מהמהלכים שעשתה כדי לנתק עצמה מהחברה האזרחית. הציבור נעשה ציני וקשה להאמין להם. לכן, המפלגות המסתאבות דינן אחד - מוות. המוות הזה יבוא ע"י עלייתם של כוחות אחרים בפוליטיקה - כוחות דוגמת ש"ס ושינוי, שתכף אעסוק בהן. תהליך הגסיסה, אני מעריך, יארוך זמן רב - עשור או שניים - אך מרגע שהכוחות החדשים נטלו את מקומן של המפלגות הגדולות, תהליך ההסתאבות יעבור עליהן במהירות כפולה ומכופלת. למעשה, מה שאני טוען כאן הוא ההפך הגמור מ"קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה - אני חושב שההיסטוריה האנושית עומדת, בחמישים השנים הקרובות, לעבור תהפוכות שישאירו את המשטר הדמוקרטי תלוי על בלימה, לאחר תקופה של חוסר יציבות שיתאפיין, לפחות במדינות האירופאיות, אם לא גם בארה"ב, בשינויים דרסטיים במפה המפלגתית.
רציתי להגיד מילה על אופיין של המפלגות החדשות שיחליפו את הישנות: יחודן של המפלגות הללו הוא בשינוי הדגש הנושאי שלהן. שתי המפלגות הקיימות הולכות ונעשות דומות זו לזו יותר ויותר, וגוררות את הציבור יחד איתן. יש כיום, לדעתי, קונצנזוס גדול למדי בחלק גדול מהנושאים על סדר היום - ובעיקר דברים אמורים לגבי הנושאים המרכזיים של שתי המפלגות הגדולות. המפלגות החדשות ידעו לזהות זאת, ולכן שתיהן תעמודנה, לכאורה, במרכז המפה הפוליטית. אבל אם נשנה את זווית ההסתכלות שלנו, נראה ששתי המפלגות הן קיצוניות - אבל על מימד אחר. במקרה של ש"ס ושינוי (בהנחה שההימור שלי הוא נכון), המימד הזה, כמובן, הוא המימד הדתי-חילוני.
עוד דבר אחד אחרון - קשה לי להאמין שש"ס היא שתוביל את המחנה החדש. ש"ס היא מפלגה בעייתית מדי. אני מאמין שאל מול שינוי מתחזקת תקום מפלגה דתית/מסורתית חדשה, שתאחד כוחות בין ש"ס, המפד"ל, האיחוד הלאומי (בחלקו), חלקים מהליכוד, ואולי (אבל סביר שלא) מיהדות התורה.
זהו. מעבר למהפך (המאוד מהותי) הזה, אני לא חושב שצפויות לנו תהפוכות פוליטיות נוספות, וישראל תשמור על יציבות יחסית. למעשה - עם השלמת המהלך, מספר המפלגות האפקטיבי1 ירד חזרה לרמות שהיו בתקופת התיקו שבין השנים 84-96.
1 זהו מדד שמודד לא רק כמה מפלגות יש בפרלמנט, אלא גם את גודלן היחסי. בפרלמנט הבריטי יש למעלה כ-10 סיעות, אבל מספר המפלגות האפקטיבי הוא פחות או יותר 2, משום שרוב הסיעות הן מיניטאוריות. ישראל כיום שוברת שיאים עם מספר מפלגות אפקטיבי של כ-8.6, לעומת 4-5 לפני שיטת הבחירה הישירה. מקום שני אחרינו (אינני זוכר איזו מדינה זו) עומד על 5 נקודה משהו מפלגות).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש