בתשובה לאדון חרדון, 01/12/02 19:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
והאביר הנוצרי העובר בדרך ונכנס לכנסייה כורע ברך ומתפלל מול הצלוב חושב שדמות העץ הזו בראה את העולם? וכשהוא ממשיך בדרכו ועוצר בכנסייה בכפר אחר ושב ומתפלל שישוב לביתו בשלום, הוא מתבלבל וחושב הפעם שזה פסלון העץ הזה ולא הפסלון הקודם שברא את העולם? אל תעשה ממנו אימבציל, הצלוב שמולו מסייע לו לחבר התכוונות מחשבה עם רגש, הרגש נענה ומתעורר במפגש עם אמנות, זו מטרתן של יצירות האמנות הדתיות, זו מטרת המוזיקה הדתית של באך שנכתבה לעוגב, לסייע לאדם להתרומם מהיום יום גם בספירה הרגשית. היהדות באיסורה ליצור דמות אלוה הפכה לדת אינטלקטואלית למדנית וקפואה, הנוברת בגווילים עתיקים. האל נהיה כה מופשט ומרוחק, ומאמיניו למדו למצוא את סיפוקם הרגשי בהתפלפלות ההולכת ומתרחקת מן חיים הממשיים. (לבחירה חד צדדית כזו יש כמובן תוצאות מעניינות ומרשימות). המרד החסידי לא צמח בחלל ריק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לשתי השורות הראשונות: ראה את תגובתי לע"ב. המוסיקה הדתית היפה ביותר של באך, אגב, לא נכתבה לעוגב, לא לעוגב לבדו בכל אופן (ראה תגובה 110410). אגב, אפשר לומר שמה שהמרד החסידי עשה בסה"כ הוא להחזיר את היהדות לנישה השורשית שלה, שממנה צמחה הנצרות (גם המסרים של ישוע ושל השליחים לא צמחו בחלל ריק - קריאה בברית החדשה מגלה בעצם עיבודים ואף העתקות של רעיונות ומסרים יהודיים, שמהווים למעשה את בסיסה המקורי של התיאולוגיה שלה, שעליו נוסף נדבך משיחיות השקר). הנישה הזאת היא עבודה של האל דרך הרגש, והתמקדות ביופי ובשמחה ולא בקיפאון וברוע. התמקדות ביופי שבדת (כפי שהחסידות מגדירה אותו), ולא באיסורים (כפי שהדת בכללותה מגדירה אותם). באך, מה לעשות, היה עובד אלילים, אבל לא במושגים שלו, כמו כל הנוצרים. קצת צבוע, קצת לא מודע, אבל בהרבה מקרים גם מאוד אפקטיבי. כשאני מאזין לבאך, אני שומע שירה ופיוט אוניברסליים והעברה נפלאה של תחושות דתיות שחודרות את הלב וחוצות הגדרות, אמונה, פלפולים, דת וכל גבול אחר. כי התחושות שהמוסיקה שלו מעבירה מדברות לכולם (לכל מי שאוהב ומעריך מוסיקה), בלי קשר לדת, אמונה, היעדרה, דעה על דת ספציפית ודעה על דת בכלל. זה טבעה של אמונה, היא יכולה להיות הרסנית (ע"ע האיסלאם הרדיקלי של ימינו, מסעות הצלב והאינקוויזיציה, או הפנאטיות של המתנחלים הקיצוניים), פרודוקטיבית ומפרה בצורה אדירה (באך, מונומנטים ארכיטקטוניים, מפעלי צדקה וחסד), וכמובן גם מדכאת בכל המובנים. הדבר תלוי הרבה פעמים במאמין עצמו ולא רק באופיה של האמונה או הדת. המונותאיזם, מה לעשות, גרם הרבה יותר נזק מתועלת. אמונה לפי לדעתי היא במיטבה כאשר היא דבר אינדיבידואלי, פרטי, עד כדי אינטימיות (אם במהותה ואם בתור נדבך אישי נוסף על אמונה סדורה וממוסדת כמו היהדות או הנצרות על גרורותיהן השונות). זו הנקודה שממנה נוצרת וצומחת האמת שבדבריך, ועל כך אנו מסכימים בכל פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה האחרונה מבטאת ממש דברים שגם אני אומר. אני עוד חייב לך תשובה בקשר לנושא שענית לי בו, ואני עוד אענה. אך כרגע, אני חייב לזוז. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |