|
||||
|
||||
הבעיה נובעת מרגשי הנחיתות של ה"פרחים" שנותנים ל"איסטניסים" בעיני עצמם, לנהל את העסק. הפרחים צודקים בהרגשתם כלפי הפסודו-אומנים וטועים בהרגשתם כלפי עצמם כ"לא מבינים את עומק השפה הנשגבת של האומנים". הטענה שלי היא שדובי יצליח לרדת לשורש עומק התאוריה הקוונטית אם הוא ישקיע בכך מספיק זמן (עם כל הקושי שבעניין) ושהוא לא יצליח באמת להבין את "הדיאלקט של אניני הטעם" של היום, גם אם הוא ישקיע בכך 30 שנה (הוא יוכל ללמוד על קיום הדיאלקט אבל לא את הדיאלקט). לא מדובר במגבלה פרחית של דובי, אלא להיפך. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |