 |
1. בעניין האקסזיטנציאליזם
העובדות פשוטות-אנחנו נמות.הסוף הוא סופי במובן הסופני של המילה או כלשונו של שטראוס 'האדם הוא יישות סופית הוא אינו מסוגל להגיע לידיעה מוחלטת-עצם ידיעתו את סופיותו היא סופית'.עובדה זאת מולידה את חווית 'החרדה הקיומית' וכלשונו של מרטין היידגר [ויקיפדיה] - 'החוויה הבסיסית ביותר של ההכרה האנושית'. חוויה/חרדה זאת גורמת לנו לברוח אל המימד המטפיזי. המימד הזה מפוצל לשני מנהרות ויבחר לו האדם לאיזו מנהרה הוא מעדיף להכנס ; התרצה אדוני להכנס למנהרת האידאות של אפלטון,שם תוכל לפנטז כאוות נפשך על אפרודיטה או שמה תרצי גבירתי להכנס למנהרת האלוהים המונותאיסטי,שם תמצאי אמונה ונאמנות עד מוות - אתונה או ירושלים.וזה עובד יפה איך שהוא.למרות שכל מי שנוסע במנהרות,נוסע כשערפל כבד עומד הכביש. לא נעים-אבל נוסעים.
במאה ה19 ,היו כאלו שאמרו - למה לנו לנסוע במנהרות ועוד עם ערפילים שאין להם סוף, בואו ונוריד את ההר,נפזר את הערפל.הרי המדע הבטיח לנו שהכל אפשרי,הוא הבטיח לנו לגלות מהו טיבו האמיתי של הייקום,הוא נשבע לנו שהוא יספר לנו את האמת על האדם,הוא הבטיח לנו יונה בפיתה - אנחנו הרי הילדים של המאה ה19. אבל האמת היא ש'אנחנו יודעים יותר ויותר על פחות ופחות'. ואז התחילה לה הבריחה הגדולה מהתבונה המדעית - 'הבריחה מהתבונה המדעית היא תוצאת בריחתו של המדע מהתבונה' . עד כמה זה ישמע מוזר הבחירה במדע אינה רציונלית . שטראוס רואה את המדען שבחר במדע כדרך חיים כאחד ההולך על פני תהום . הוא עצמו הודה שהוא מחפש שנים רבות את 'הפילוסופיה הרציונלית הזאת שמסוגלת להמשיך מהנקודה שבו המדע מגיע לסוף דרכו. פילוסופיה מיוחדת כזאת שהאקסזיטנציאליזם הפואטי והרגשי ירים את ידיו כשהוא יראה אותה . -'היכן אמצא היום פילוסוף שיעז לאמר שהוא מחזיק במטפיזיקה האמיתית ובאתיקה האמיתית' . שטראוס רוצה לאכול את כל העוגה. בעצם מי לא ?
היידגר הציע משהו אחר לגמרי. במקום לברוח לכביש המנהרות,או לשטח את ההר, נקיש Delete על מסורת המחשבה המערבית ונתמודד עם החוויה הזאת בחקירה נוקבת - האקסזיטנציאליזם המודרני .
איך מתמודדים ? ראשית - חותמים על תעודת הפטירה של אלוהים שניטשה הדפיס. לאחר מכן - מוחקים את האתיקה. אין אמת - משום שלכל אחד יש את האמת שלו. אין חוק - משום שלכל אחד יש את החוק שהוא חוקק לעצמו.לא חוזרים למטאפיזיקה כי אין אפשרות כזאת .הורגים את היצור החברתי והפוליטי שאריסטו קבע והופכים את האדם ליצור א-פוליטי. ואם האדם הוא יצור א-פוליטי הרי שאין לו צורך במוסר מכל סוג שהוא - בין אם הוא המוסר האלוהי או המוסר האוניברסלי (שיונק מהמוסר האלוהי) . התוצאה : נאציזם. היידגר היה נאמן לנאציזם עד יום מותו.
האקסזיטנציאליזם משתייך לדמוקרטיה הליברלית הספקנית יתומת האמונה,לשקיעה העצובה של אירופה/המערב.שטראוס לוקח אותנו לאחור. תחילת המסע: משקפיו של הגל.
הפילוסופיה שייכת למדינה הפוסט-מהפכנית. נפוליון כובש את אירופה,הברקזיט חוסל,הגלובליסטים צוהלים בכיכרות,סוף סוף אירופה מאוחדת.כולם שווים,יוזמות חופשיות,זכויות אדם,כבוד האדם וחירותו.המנהיגים מקסימים. אבל אז ההיסטוריה מגיעה לקיצה לאחר שהפילוסופיה נעשתה אפשרית.מנקודה זאת רק יורדים,וזאת תחילת שקיעתה של אירופה.המערב שוקע יחד עם כוכביו. הואיל וכל התרבויות התאחדו ושקעו יחדיו הרי שהמין האנושי הולך ונמס - אין למין האנושי עתיד. זהו הגל.
כולם התהפכו עליו - מה/למה/איך וכו'. הכי קיצוני היה מארקס,הוא יושב ומשרטט את החזון הקומוניסטי שלו. איש החברה העולמית שלו קם בבוקר וצד לו איזו איילה או ארנבת . בצהריים כחום היום הוא יושב ומצייר בחורות ערומות,אחר הצהרים מפלסף לו כאוות נפשו ולאחר השקיעה עובד בגינתו וקוטף אשכוליות.רב אומן,איש אשכולות.
ניטשה לא קונה את זה. לדידו האיש הזה שמתעמק בציץ שבעציץ הוא ה'אדם האחרון' - התגלמות האדם המנוון עלי אדמות. הוא רואה את הקומוניזם כ'חירות ממשהו ולא חירות למשהו'. ניטשה מסביר כי השמרנות גוססת ובמאה העשרים הוא חוזה מלחמות עולם אשר יובילו לשלטון כלל עולמי,ולכן גם הוא מציע אירופה מאוחדת. ממשל חזק ויצוק מפלדת קרופ ולא חלשלוש כמו המדינות הדמוקרטיות שתלויות בדעת הקהל .המצב מחייב לירות במלכה ולחנוק את הדמוקרטיה.להצמיח אריסטוקרטיה חדשה, אצולה חדשה.אצולה זאת תוליד לנו מנהיגים חדשים. ניטשה רואה בחזונו את המנהיג הבא - הפילוסוף. הוא היורש המקראי שנרצח. זהו פילוסוף שמתעסק בקדושה,היא דתית בפנימיותה ,אבל זה לא אומר שהוא מאמין באלוהים המקראי והישן (זה שמת).האלוהים המקראי לשיטתו לא נמצא כאן.הוא רחוק מאיתנו אלפי שנות אור ואין סיכוי שהוא יבוא לבקר אותנו. האמונה המקראית מובילה בהכרח לכך שהאדם יצא אף הוא מעולם הזה- ויש שטוענים מדעתו- האיש החדש או איש-העל לא מעניין אותו מה שנמצא מחוץ לעולם ,בין אם זה אלוהים או אידיאות או אטומים שהבטחון בהם נובע מידיעה או אמונה. מבחינתו כל מי שמתעסק עם מה שלא שייך לעולם שבו האדם חי גורמת לו לניכור ומצמצמת את המציאות שקיימת בעולם הזה. זהו הפילוסוף -המנהיג של ניטשה. מנהיג פילוסופי אתאיסטי,אתיאסט מסוג מיוחד - אתאיסט שמחכה לאלוהים שעדיין לא התגלה. ניטשה מת.אלוהים עדיין חי.
ואז פרצה מלחמת העולם הראשונה . מליונים מתו, אין יותר למחט במצפן כוח מגנטי. האמונה בקדמה קרסה והתנפצה. היחידים שהחזירו את הקדמה המנותצת לבמת מחשבתם היו הקומוניסטים. כאן היידגר נכנס לתמונה ומשם הוא קידם את שנת 1933 בברכה ונאומים מרסקי הרים מתוך תקווה שזה אפשרי. בין לבין הנאצי חיסל כמה קומוניסטים והרבה יהודים ובתוך כך חיסל גם את עצמו וירה לעצמו כדור אחד בראש ויחד איתו מתה גם התקווה לאירופה מאוחדת וגם את מחשבתו של ניטשה. את היידגר לא עניין אם הרוסים שולטים או האמריקאים.מבחינתו זה טרפה וזו נבלה. מה שכן הטריד אותו לאור לקחי העבר (וכלשונו - הטעויות תוקנו,אם כי הוא לא חזר בו מתמיכתו בנאצים) הוא - החברה העולמית. עבורו זה סיוט - 'הלילה של העולם'. אחדות הגזע האנושי לדידו היא 'הרמה הנמוכה ביותר,ריקנות מוחלטת של החיים. שגרה אשר מנציחה את עצמה בלא תכלית.בלא פנאי בלא ריכוז,בלא התעלות,בלא מנוח - רק עבודה ושעשועים.בלא יחידים ובלא עמים - רק קהלים בודדים'.
היכן אם כן היא התקווה ,שואל שטראוס - חברה עולמית לא יכלה לספק -'תשוקה לדבר האמיתי.לאצילי,הגדול'. נכון שהוא שהאידיאל הישן לא יוכל לגבור על הטכנולוגיה. אבל החברה העולמית יכולה להיות אנושית רק אם קיימת במקביל גם תרבות עולמית, תרבות שמאחדת באמת ובתמים את בני האדם. אבל שטראוס מבהיר שמעולם לא הייתה תרבות גבוהה שאין לה בסיס דתי,ומכאן - 'החברה העולמית יכולה להיות אנושית רק אם את כל בני האדם תאחד באמת ובמתים דת עולמית' . בימים אלו זה נשמע הזוי.
הטכנולוגיה יכולה להשמיד את האנושות;הטכנולוגיה היא פרי הרציונליזם;הרציונליזם הוא פרי הפילוסופיה היוונית. האחרונה היא התנאי לראשונה. יש לנו אם כן בעיה. כדי לפתור את זה צריך להגביל את הפילוסופיה היוונית,שכן הטכנולגיה היא בלתי מנוצחת.שטראוס טוען ובמידה של היגיון רב שאם נוכל להפגש עם המזרח ובמיוחד סין ( להזכיר שטראוס נפטר ב73') יש סיכוי שפגישה בין המזרח למערב (אתונה) תנסה לפתור את הלופ הבלתי סופי הזה. אבל שוב עולה בעיה - סין נכנעה למערב ולטכנולוגיה , היא נכנעה לרציונליזם של המערב. מיהו אם כן ה'מזרח' ?
'המחשבה המקראית היא דרך אחת של מחשבה מזרחית.ההתייחסות לתנ"ך כאל מוחלט חוסמת את הגישה לדרכים אחרות של חשיבה מזרחית.אבל התנ"ך הוא המזרח שבתוכנו.המזרח שבתוך האדם המערבי. לא התנ"ך כתנ"ך, אלא התנ"ך כמזרח יכול לעזור לנו לגבור על הרציונליזם היווני' . אם אני מבין נכון ,הרי ששטראוס בעצם אומר שיש לחבר את המערב ( אתונה ) עם המזרח ( ירושלים - 'אני במערב וליבי במזרח' - וזאת כדי ליצור דת עולמית. סוג של מיזוג אידיאות אפלטוניות עם האלוהים המקראי. וכלשונו - 'הוא לא אישי כמו האידיאות האפלטוניות והוא חמקמק כמו האלוהים המקראי'. 1
זאת המנהרה של שטראוס. מנהרת החלומות מן הסתם.
2. בעניין אתיאזם -
רציונליסט לא חייב להיות אתאיסט. ליתר דיוק - מי שמצהיר שהוא אתאיסט רציולניסט, לא מן הנמנע שסופו יהיה אי רציולני. האתאיסט של ימינו הוא אתאיסט דור 3.מה שאומר שהוא יותר חכם.
---------------------
1
ליאו שטראוס 'אקסזיטנציאליזם' מתוך ' ליברליזם ישן וחדש' -'הליברליזם ומשבר ההגות היהודית המודרנית' בהוצאת מוסד ביאליק ומכון ליאו בק - עמ' 82-97
אהוד לוז/יפתח אופק - ' שטראוס והאקסזיטנציאליזם' - שם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש