בתשובה לרון בן-יעקב, 09/06/17 17:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין כזאת חיה 'זהות חילונית עצמית'. והפעם האחרונה שהפרידו דת מהלאום התוצאה הייתה - ww2 והשמדת יהדות אירופה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים לי לאמר לך, אבל בכמה ממדינות אירופה היותר-נאורות, הדת מופרדת מהמדינה. עדיין. ואני מתקשה להבין איך האחד קשור לשניים האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נעים לספר לך שנעים מת .אישית הייתי בהלוויתו ואף ירקתי על קיברו. - מיהן המדינות הללו שבהן הדת היא מחוץ למסגרת? 2. מאבקי התאולוגיה-הפילוסופיה לא תמו אך העלו תובנות חשובות וזאת כאשר הבולטות ואשר ראויות לדיון במסגרת התקשותך להבין את שכתבתי,הינן : א. הפילוסופיה לא יכולה להפריך את התאולוגיה,גם אם שפינוזה יקום לתחייה וקלאוזנר יחבוש שטריימל. ב. הפילוסופיה הפנימה שהתאולוגיה היא גורם אשר מלכד ואף מייצב את המוסר בחברה. ג. הפילוסופיה והתאולוגיה הסתדרו בניהם למרות המאבקים עד לעת החדשה. ד. המאבק ימשך לנצח בעזרת השם. אם נעיף מבט לעבר רפובליקת ויימאר [ויקיפדיה] אשר הייתה בנויה מהמסד ועד הטפחות על הדמוקרטיה הליברלית (בעזרת יהודי גרמניה) ,דמוקרטיה ליברלית זאת שחטה את התאולוגיה בחוצות העיר ולאור יום והשוותה אותה ל'מלכות החושך' ,ביזתה אותה והשפילה אותה בלי טיפת בושה וזאת בניגוד ל'בני האור' אשר החזיקו בליברליזם עד הקצה האפשרי. והנה דור חדש אשר לא הכיר את יוסף קם ואמר 'מה לנו ולבני החושך' ? ' מה לנו העבודה הזאת' ? אפשר להבין שהאופציה הויימארית הייתה כנגד האופציה הביסמרקית ,אבל קשה להבין איך אפשר להעדיף את 1789 ואת הצרפתים אשר כבשו את הגרמנים על פני ביסמרק שחיבר אותם. מכל מקום אם בועטים בעבר אז בועטים גם בתאולוגיה. אבל לפני שבועטים היה עליהם לזכור שהדת היא זאת שחיברה את החלקים בעוד ש-1789 פירקה את הכל. ונכון - התאולוגיה היא זאת שחיברה את החברה הקודמת על בסיס המוסר האלוהי בעוד שמה שקושר את החברה בדמוקרטיה הליברלית הינו המוסר האנושי האוניברסלי. מוסר זה יכול לגלות תובנות מוזרות כאשר הוא מוצמד לקיר ואין לו 'אלוהים'. הבסיס העליון של האדם החילוני המודרני הוא - עצמו ורק עצמו,ואם נשאר עוד משהו ,אז גם לעצמו. לא צריך לראות את כל העונות של סיינפלד כדי להבין זאת. הדמוקרטיה הליברלית ורוח הליברליזם לא יכולים לעולם להוות תחליף לדת ואם בכל זאת הם יאנסו את המציאות הרי שגורלם נחרץ ומשם הדרך להיטלר וסטאלין ומאו אויבי התיאולוגיה הנצחיים - ברורה ועצובה. גם היהודים בגרמניה אשר נהנו מזכויות מלאות ברפובליקת ויימאר נשרפו מהעיקרון הליברלי. עיקרון זה אשר הגן על זכויות הפרט ואשר אפשר ליהודים את החירות המיוחלת מאז מ.מנדלסון נכנס בשערי ברלין יחף ורעב , דהיינו : הפרדת הדת מהמדינה - עיקרון זה לא יכול למנוע אפליה על רקע דתי 1 . איך המדינה הליברלית יכולה למנוע אפליה על רקע דתי כאשר היא עצמה רואה את הדת כבן מאוס וחשוך ? הרי היא זאת שמכריזה בקולי קולות שהדת היא מפגרת והיא פועלת בעצמה ובאמצעות אנשי החינוך שההמונים והטיפשים הם אלו שרוצים את הדת ( למשל כאן בישראל - הימין הנבער הדתי והחשוך לעומת השמאל הנאור והחילוני) . החשוכים והנבערים מדעת הם-הם האוחזים בדת לשיטתה. וזאת הסתירה הפנימית אשר טמונה בליברליזם ואשר חסידיה המושבעים לא יכולים להבין אותה . ומכאן - האנטישמיות בעידן החדש היא מחלה כרונית שאין לה מרפא ומן הסתם גם לא יהיה לה. בעניין היהודים - ליאו שטראוס [ויקיפדיה] 2 שואל את השאלות הקשות ביותר שאפשר לשאול : רוב יהודי העולם - למעט האורתודוקסים - רואים בליברליזם את המשיח החדש,שכן ברור הוא שהמשיח אשר היה מתוכנן לבוא על חמור לבן, נהרג בתאונת דרכים אי שם בתחילת המאה 18 ולכן זהו המשיח החדש לדידם. הם לא מסוגלים לאמץ עמדות ביקורתיות כלפי הליברליזם . ושטראוס טוען ש'ביקורת זאת היא הכרחית אם רוצים להתגבר על המשבר ועל אובדן הדרך של היהדות בזמן החדש' . השאלות - האם הליברליזם ידידותי בהכרח ליהודים וליהדות ? באיזו מידה היהדות היא אחד משורשי הליברליזם ? באיזו מידה פתרה המדינה הליברלית את הבעיה היהודית ? מותר לשאול ו'יהיה זה בלתי ראוי עבורנו בתור יצורים חושבים שלא להקשיב למבקרי הדמוקרטיה' .בעניין זה הוא מסתמך על הרמב"ם בנימוק 'קבל את האמת ממי שאמרה' והאמת היא - המשטר הדמוקרטי אינו טלית שכולה תכלת ומשכך חייבים להיות מודעים לחולשותיו . לדידו של שטראוס - שורש המשבר של מדע החברה בימינו אלו נעוץ בכך שתרבות המערב ומלכתה - הדמוקרטיה הליברלית- בעטה בראשה של המסורת המקראית (התאולוגיה ) וירקה על המסורת היוונית הקלאסית. איך שהוא ירושלים ואתונה יכלו לשרוד מעל אלפיים שנים חרף המתח בניהם. אך לא בעידן החדש. בימים אלו שבהם בארצנו נושבות סופות חרדה מפני ה'הדתה' ו-י.ל מ-י.ע נעד ההדתה. מן הראוי לציין את שטראוס -אשר דחה לחלוטין את הפלורליזם האתני תרבותי- שאסור בתכלית האיסור להוציא את התאולוגיה מתוך החינוך הליברלי החילוני, שכן לדת יש תפקיד חינוכי ורב חשיבות ובעיקר לאלו שלא מסוגלים/יכולים או לאלו שאינם יכולים מטבעם להתעמק בעיון הפילוסופי. תוציא מהם את זה - ויש לך ילדים עמי ארצות במקרה הטוב או ילדים ללא אלוהים במקרה הפחות טוב. במילים אחרות - אין אפשרות ליצור חברה הוגנת על בסיס חילוני טהור . בעניין זה שטראוס היה חותם על מה שכתב טוקוויל 'רק העריצות יכולה לוותר על הדת ,אבל לא החירות' . המדינה הדמוקרטית חייבת את הדת הרבה יותר ממשטרים אפלים וחשוכים. לסיכום - חברי את את הקצוות ותרככי את הקושי להבין איך האחד קשור לשניים האחרים. לעיון נוסף ומומלץ - ליאו שטראוס - ירושלים ואתונה ,מבחר כתבים ; א. הקדמה לתרגום האנגלי של ' ביקורת הדת של שפינוזה' - עמ' 336 ב. מבוא ל'ירושלים ואתונה'- אהוד לוז ; ליאו שטראוס כהוגה יהודי ; ביקורת הליברליזם עמ' 39 ליאו שטראוס - 'הליברליזם ומשבר ההגות היהודית המודרנית' א. 'חינוך ליברלי ואחריות' - עמ' 39 ב. הקדמה לספר 'ליברליזם עתיק ומודרני' 1962 - עמ' 55 ג. אקזיסטנציאליזם 1955 - עמ' 82 ד. מדוע אנו נשארים יהודים ?- נקודות מבט על החברה הטובה 1963 - עמ' 175 ה. מבוא מאת אהוד לוז - שטראוס והליברליזם 1 'להבין שהבעיה היהודית אינה ניתנת לפתרון פירושו לא לשכוח לעולם את האמת שעליה מכריזה הציונות ביחס למגבלות הליברליזם. הליברליזם עומד ונופל בעקבות האבחנה בין מדינה לחברה או בעקבות ההכרה בתחום הפרטי,תחום שמוגן על ידי החוק. כשם שוודאי הוא שהמדינה הליברלית לא 'תפלה' את אזרחיה היהודים , כן וודאי הוא שאין היא מסוגלת מבחינה חוקתית ואף אין היא מוכנה למנוע 'אפליה' נגד יהודים מצד יחידים או קבוצות" - ליאו שטראוס ,ירושלים ואתונה, עמ' 342 2 לחובבי פילוסופיית הרמב"ם - 'אני סבור שמאמריו של שטראוס על הרמב"ם הם מן הדברים המעניינים ביותר שנכתבו בדור האחרון' י'. ליבוביץ - שיחות על תורת הנבואה של הרמב"ם . ---------------------------------------------------------------------------------- 'אי אפשר שלא להישאר יהודי. אדם אינו יכול לברוח ממקורותיו. אדם אינו יכול להיפטר מעברו מתוך משאלה שייעלם (...) אדם מוכרח לקבל את עברו. פירוש הדבר שאת ההכרח הזה, שאין להכחישו, צריך לעשות למעלה. המעלה שבה מדובר היא נאמנות, שמירת אמונים, חסידות (piety) במובן הלטיני הקדום של המילה (pietas)' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...שכן לדת יש תפקיד חינוכי ורב חשיבות ובעיקר לאלו שלא מסוגלים/יכולים או לאלו שאינם יכולים מטבעם להתעמק בעיון הפילוסופי...", היינו לרוב האנשים, להדיוטות, לעמך. ליאו שטראוס עצמו, שכן "התעמק בעיון הפילוסופי" לא זקוק לדת והוא ושכמותו מהווים מין הסתם את האידיאל אליו יש לשאוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בעניין החינוך - לשיטתו של שטראוס - הרציונליזם המודרני דוחה את התאולוגיה המקראית אבל מסרב לנטוש את המוסר המקראי. כלומר יש אפשרות ללכת עם ולהרגיש בלי - לוקחים ערכים ליברליים כגון - שוויון, צדק והומניות ומפרידים אותם מן התאולוגיה המקראית. ניטשה לא רואה זאת בעין יפה ,והוא טוען שהפרדה זאת לא אפשרית בכלל. אם דוחים את האמונה המקראית, הכרחי לדחות גם את המוסר המקראי, משום שזה אינו מוסר רציונלי או מובן מאליו. מהו המוסר הזה 'צדק' שהליברליזם אוחז בו. מה נכון בלתת 'שיווין' לכל , ומהי ה'הומניות' הזאת .אין למוסר המקראי שום בסיס אם אין לו את האל המקראי ולכן ניטשה צודק שצריך לאמץ מוסר אחר במקומו, מוסר ששונה ממנו באופן רדיקלי. הוא מכנה אותו בשם - מוסר "האדם העליון". ולכן : רחמים, שוויון ואחווה חייבים לפנות את מקומם לאכזריות נחושה. ראה ערך 'נאציזם'. קשה להסביר את הפרדוקס שטמון באתאיזם המודרני. 'מאמיני' האתאיזם תובעים רדיקליות וכנות ויושרה אשר מקורן במוסר המקראי כאשר המוסר הזה הינו בנו של האל והאמונה בו. איך ניתן לעקור שורשים ולבקש את הפרי.זאת סתירה פנימית מהותית ואין לליברליזם המודרני תשובה. אם המוסר לא מבוסס - הרי שהחינוך הליברלי שמבקש להנחיל אותו שגוי. לשיטתו של שטראוס החינוך הליברלי המודרני בורח הן מן המסורת הקלסית והן מן המסורת המקראית בשל הדרישות המוסריות הקפדניות שהן דורשות מן הפרט וקשה לחלוק על העובדה ש'החינוך המודרני נמצא כיום במשבר החמור ביותר בתולדותיו' ( וזה עוד נכתב לפני כ50 שנה ). זהו 'משבר של אבדן דרך ומבוכה רוחנית שלא היתה כמוה עד כה' - זהו סימפטום מובהק של משבר הדמוקרטיה הליברלית. הדמוקרטיה הליברלית המודרנית ברוב ארצות המערב, ואף במדינת ישראל, סובלת כיום ממשבר חמור בהנהגה. במילים קצרות וברורות : אם אין לך אלוהים-אין לך מוסר. אם אין לך מוסר-אין לך חינוך. אם אין לך חינוך- אין לך מנהיגים. קשה להבין למה הליברליזם זועק על תופעות כמו טראמפ ,כאשר הוא בעצמו יצר אותם. בעניין ליאו שטראוס והאידיאל לשיטתך - שטראוס היטיב להגדיר את האדם היהודי שאינו דתי - "זה אדם שיודע שהוא יהודי, שהוא שייך לעם היהודי וששורש בעייתו בכך שהוא אינו מסוגל להאמין במה שאבות אבותיו האמינו. מכאן הוא מגיע לידי התעניינות כנה -concern dedicated - באמת של המסורת היהודית" . יהודי שאינו דתי צריך לשאול את עצמו ברגעים של כנות אם הוא מסוגל לכך - מדוע הוא לא יכול לקבל את אמונת אבותיו. ואם הוא רוצה באמת לענות לעצמו באופן כנה,צריך שיהיה לו עניין רציני באמת של המסורת. אי אפשר לגלות עניין רציני באמת של המסורת אם האדם מבטל מראש את ערכו של החיפוש אחר האמת בתוך המסורת הדתית. אהוד לוז מביא בהערת שוליים את שכתב הנס יונס אשר היה מיודד שנים רבות עם שטראוס, ובאוטוביוגרפיה שכתב הוא מאפשר הצצה לנבכי נפשו המתייסרת של שטראוס כיהודי: "משפחתו היתה אורתודוקסית, והוא שילם בכאב רוחני נוקב על הקריעה שקרע את עצמו מן החינוך המסורתי. לא היה זה קל בעבורו לעשות את הפילוסופיה למורת דרך שלו, כלומר לשחרר את עצמו מכל ההנחות הדוגמיות הקודמות, כאשר הדבר נגע בשאלות האחרונות שקובעות לגבי אלוהים והעולם. שחרור זה הכרחי בעבור הפילוסוף והוא אינו עולה בקנה אחד עם דבקות בדת מסוימת, או בהתגלות או באלוהים. הכורח האינטלקטואלי להיעשות אתאיסט כדי להיות פילוסוף, גרם לו עינוי כל ימי חייו. הוא עשה את 'הקפיצה', אבל לא היה יכול להתנער מן התחושה שהוא נקט צעד שלעולם אין להוכיח את נכונותו אחת ולתמיד. עקב כך נקלע שוב ושוב למצב בסיסי של ספק, אם אכן ההליכה בנתיב הנאורות הרציונלית – שדורשת הכחשה של עיקרי אמונה מקובלים – מתיישבת עם האמת ועם מה שמיטיב עם האדם. הוא סבל מן הכורח של היותו אתאיסט. כאשר הגעתי לאנגליה ב1933,הוא כבר היה שם וראינו איש את רעהו לעיתים קרובות. ליאו שטראוס חי בלונדון עם אשתו הצעירה ובנה הקטן מנישואיה הראשונים. ביום סתיו, מן הסתם ב1934, טיילנו בהייד פארק. צעדנו לאורכו דוממים שעה ארוכה. לפתע פנה אלי ואמר: "אני מרגיש נורא", ואני השבתי לו: "גם אני". ומדוע? כי היה זה יום כיפור ושנינו לא היינו בבית הכנסת, אלא טיילנו בהייד פארק... בעבור שטראוס זה היה מקור של עינוי. 'ביצעתי משהו שדומה לרצח, להפרת שבועת נאמנות או חטא כלפי משהו'. 'אני מרגיש נורא' – אמירה זו באה מעומק נשמתו" 1 קשה מאוד להיות אתאיסט,אם זה אפשרי בכלל. ---------------------------- 1 ליאו שטראוס - 'הליברליזם ומשבר ההגות היהודית המודרנית' - מבוא מאת אהוד לוז - שטראוס והליברליזם. עמודים: כה'-מב' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד. תודה על שתי התגובות הללו. בתגובה הקודמת שלך הסברת לי איך יכולה להתקיים האנטישמיות המודרנית דווקא בקרב השמאלנים באירופה (קורבין ואחרים). איך ליברלים הופכים לגזענים מרוב ליברליות. זו שאלה שהתחבטתי בה בפתילון מתגובה 688180 ולא מצאתי תשובה. בתגובה הנוכחית עולה השאלה של תכלית. לאדם המאמין יש תכלית ברורה. ומהי תכליתו של האתאיסט? הוא נידון לחיים חסרי תכלית אלא אם יעסוק ממש בפילוסופיה ויתענה בספק. התכלית הניטשית (ניטשאית?), כפי שאמרת, היא תחליף מסוכן. נותרנו עם הקפיטליזם כדת (באמריקה, ספיחים בישראל ובמקומות נוספים בעולם) והמרדף חסר התוחלת אחר האושר. דת ש"כיצד תרכוש ידידים והשפעה" ו"חשוב והתעשר [ויקיפדיה]" הם התנ"ך שלה, והכהנים שלה היום הם אופרה וינפרי ואנתוני רובינס [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוב המאמינים אין תכלית ברורה, ודאי שלא הלכה למעשה. דתיים רבים מהזן המתון בארץ מכלכלים את צעדיהם הכלכליים, המשפחתיים, הקרייריסטים והחברתיים משיקולים מאד דומים לחבריהם החילוניים, ומעט מאד ממשאביהם מוקדשים לאותה 'תכלית ברורה' לשיטתך. קל וחומר לגבי מאמינים של דתות עם מערכת מצוות פחות אובססיבית-קומפולסיבית מהיהדות. ומהי תכליתו של האתאיסט? כבר הנקודה הקודמת מרמזת שאולי הנחת הבסיס שלך, לפיה אדם חייב שתהיה לו איזה תכלית-על ברורה מראשית ועד אחרית, מוטעית מיסודה. כמו שאדם לא בהכרח זקוק לדת, הוא גם לא בהכרח זקוק לתכלית-על שכזו. על הדרך ניתן למצוא הרבה מטרות ביניים, כמו להצליח בלימודים, לגדל היטב את הילדים, ליהנות על הדרך מספרים, סרטים ודיונים פילוסופיים, ואולי למצוא פעם בכמה שנים מטרות חדשות לעקוב אחריהן. אפילו 'המרדף אחר האושר' שנראה לך תפל יכול להראות לאחרים ראוי בתקופות מסוימות. כולל האירוניה שבלקרוא לו 'חסר תוחלת' לעומת מרדפים אחרים אחרי העולם הבא, תגמול אלוהי וגאולה משיחית. בקיצור, מי צריך את התכלית הזאת, ברגע שתחליט שהיא חסרת משמעות היא תפסיק להטריד אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהעדר תכלית האדם נופל לבדידות וניכור מתוך אקזיסטנציאליזם [ויקיפדיה] האקזיסטנציאליזם עוסק בקיום האנושי בעידן המודרני שבו נחלשות האמונות הדתיות המסורתיות ומתערער תוקפן של האמיתות האבסולוטיות, דבר שמוביל רבים לתחושות של בדידות וניכור. הבדידות מקורה בהנחה שאין האדם יכול לתקשר באמת עם אדם אחר. תחושת הקיום היא כה ייחודית ומוזרה עד כי לא ניתן לשתף בה אחר... האימה היא תגובה טבעית לחיים בעולם ללא משמעות וללא תכלית, שאליו הוטל האדם מבלי שבחר בכך ובו "נגזר עליו לחיות". מעולם זה הוא עתיד להיפרד בצורה אלימה, במוות, מבלי שיבין על מה היה כל זה. הניכור הקיים בחברה המודרנית מעצים את התגובות הללו בקרב אלו החיים בה. על פי האקזיסטנציאליזם, האדם משול לבורג במכונה, אפוף ייאוש ובהלה מול עוצמתה של המכונה מחד, ומול חולשתו שלו מאידך. למה, למה, למה מכרת לי אשליות? למה למה למה נגזר עלי לחיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה שמשהו נגמר ב''איזם'' לא אומר שכל מילה שלו היא תורה מסיני (הה הה). ב. אם היית ממשיך לקרוא, היית רואה שהאקזיסטנציאליזם מנסה למצוא תשובות לבעיות שהוא מעלה. ג. זה שבלילה חשוך ושבעולם יש בדידות אלה עובדות החיים, אבל לספר לעצמך סיפורים דמיוניים על אלילים, שדים וחיים אחרי המוות הן הן האשליות שמכרו לך אלפי שנים. לא נראה לי שזה מצדיק אותן. לילדים יש סנטה קלאוס, בסוף מתבגרים. ד. ההיסטוריה מראה שכל הסיפורים הדמיוניים האלה גרמו סבל, ניכור ואימה לא פחות ואולי יותר מהמצוקות הקיומיות שהם ככל הנראה באו לפתור, אי אז בעידנים העתיקים והבורים ההם. אז אם באת להציע אותם כתרופה, אני מעדיף תרופות עם תופעות לוואי קטלניות פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תמיד חשבתי שזאת עובדה שהלילה חשוך, אבל השבוע וחצי האחרונים שבהם גם בחצות יש עדיין אור (ועוד כמה דברים ששונים מאוד ממה שהכרתי עד לאחרונה) גורמים לי לחשוד שאולי באמת יש עובדות אלטרנטיביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהנה בפינלנד, אמרו לי שיפה שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש, דווקא איסלנד: הארץ שבה לפעמים הקרחונים שחורים, כבישים ראשיים הם דרכי עפר ולמים החמים בברז יש ריח של גופרית. | |
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
'זה שמשהו נגמר ב"איזם" לא אומר שכל מילה שלו היא תורה מסיני (הה הה' ---- 'אקזיסטנציאליזם הוא לא כמו ליברליזם או סוציאליזם. זה לא עוד 'איזם' שמקדש את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הליברליזם רוצה להציל את עצמו, הוא צריך לשקול התאבדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאת התגובות לכתבה שקישרת חוויתי לרגע בלבול אקזיסטנציאליסטי, שנפתר רק כשהבנתי שהכתבה (והתגובות) נכתבו לפני יותר משלוש שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. זה מ19'. מצטער על אי תשומת הלב. לקרוא מאמר/כתבה מבלי לבדוק את התאריך,רק כי תמונתו של ביבי היא האינדיקציה לאקטואליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בעניין האקסזיטנציאליזם העובדות פשוטות-אנחנו נמות.הסוף הוא סופי במובן הסופני של המילה או כלשונו של שטראוס 'האדם הוא יישות סופית הוא אינו מסוגל להגיע לידיעה מוחלטת-עצם ידיעתו את סופיותו היא סופית'.עובדה זאת מולידה את חווית 'החרדה הקיומית' וכלשונו של מרטין היידגר [ויקיפדיה] - 'החוויה הבסיסית ביותר של ההכרה האנושית'. חוויה/חרדה זאת גורמת לנו לברוח אל המימד המטפיזי. המימד הזה מפוצל לשני מנהרות ויבחר לו האדם לאיזו מנהרה הוא מעדיף להכנס ; התרצה אדוני להכנס למנהרת האידאות של אפלטון,שם תוכל לפנטז כאוות נפשך על אפרודיטה או שמה תרצי גבירתי להכנס למנהרת האלוהים המונותאיסטי,שם תמצאי אמונה ונאמנות עד מוות - אתונה או ירושלים.וזה עובד יפה איך שהוא.למרות שכל מי שנוסע במנהרות,נוסע כשערפל כבד עומד הכביש. לא נעים-אבל נוסעים. במאה ה19 ,היו כאלו שאמרו - למה לנו לנסוע במנהרות ועוד עם ערפילים שאין להם סוף, בואו ונוריד את ההר,נפזר את הערפל.הרי המדע הבטיח לנו שהכל אפשרי,הוא הבטיח לנו לגלות מהו טיבו האמיתי של הייקום,הוא נשבע לנו שהוא יספר לנו את האמת על האדם,הוא הבטיח לנו יונה בפיתה - אנחנו הרי הילדים של המאה ה19. אבל האמת היא ש'אנחנו יודעים יותר ויותר על פחות ופחות'. ואז התחילה לה הבריחה הגדולה מהתבונה המדעית - 'הבריחה מהתבונה המדעית היא תוצאת בריחתו של המדע מהתבונה' . עד כמה זה ישמע מוזר הבחירה במדע אינה רציונלית . שטראוס רואה את המדען שבחר במדע כדרך חיים כאחד ההולך על פני תהום . הוא עצמו הודה שהוא מחפש שנים רבות את 'הפילוסופיה הרציונלית הזאת שמסוגלת להמשיך מהנקודה שבו המדע מגיע לסוף דרכו. פילוסופיה מיוחדת כזאת שהאקסזיטנציאליזם הפואטי והרגשי ירים את ידיו כשהוא יראה אותה . -'היכן אמצא היום פילוסוף שיעז לאמר שהוא מחזיק במטפיזיקה האמיתית ובאתיקה האמיתית' . שטראוס רוצה לאכול את כל העוגה. בעצם מי לא ? היידגר הציע משהו אחר לגמרי. במקום לברוח לכביש המנהרות,או לשטח את ההר, נקיש Delete על מסורת המחשבה המערבית ונתמודד עם החוויה הזאת בחקירה נוקבת - האקסזיטנציאליזם המודרני . איך מתמודדים ? ראשית - חותמים על תעודת הפטירה של אלוהים שניטשה הדפיס. לאחר מכן - מוחקים את האתיקה. אין אמת - משום שלכל אחד יש את האמת שלו. אין חוק - משום שלכל אחד יש את החוק שהוא חוקק לעצמו.לא חוזרים למטאפיזיקה כי אין אפשרות כזאת .הורגים את היצור החברתי והפוליטי שאריסטו קבע והופכים את האדם ליצור א-פוליטי. ואם האדם הוא יצור א-פוליטי הרי שאין לו צורך במוסר מכל סוג שהוא - בין אם הוא המוסר האלוהי או המוסר האוניברסלי (שיונק מהמוסר האלוהי) . התוצאה : נאציזם. היידגר היה נאמן לנאציזם עד יום מותו. האקסזיטנציאליזם משתייך לדמוקרטיה הליברלית הספקנית יתומת האמונה,לשקיעה העצובה של אירופה/המערב.שטראוס לוקח אותנו לאחור. תחילת המסע: משקפיו של הגל. הפילוסופיה שייכת למדינה הפוסט-מהפכנית. נפוליון כובש את אירופה,הברקזיט חוסל,הגלובליסטים צוהלים בכיכרות,סוף סוף אירופה מאוחדת.כולם שווים,יוזמות חופשיות,זכויות אדם,כבוד האדם וחירותו.המנהיגים מקסימים. אבל אז ההיסטוריה מגיעה לקיצה לאחר שהפילוסופיה נעשתה אפשרית.מנקודה זאת רק יורדים,וזאת תחילת שקיעתה של אירופה.המערב שוקע יחד עם כוכביו. הואיל וכל התרבויות התאחדו ושקעו יחדיו הרי שהמין האנושי הולך ונמס - אין למין האנושי עתיד. זהו הגל. כולם התהפכו עליו - מה/למה/איך וכו'. הכי קיצוני היה מארקס,הוא יושב ומשרטט את החזון הקומוניסטי שלו. איש החברה העולמית שלו קם בבוקר וצד לו איזו איילה או ארנבת . בצהריים כחום היום הוא יושב ומצייר בחורות ערומות,אחר הצהרים מפלסף לו כאוות נפשו ולאחר השקיעה עובד בגינתו וקוטף אשכוליות.רב אומן,איש אשכולות. ניטשה לא קונה את זה. לדידו האיש הזה שמתעמק בציץ שבעציץ הוא ה'אדם האחרון' - התגלמות האדם המנוון עלי אדמות. הוא רואה את הקומוניזם כ'חירות ממשהו ולא חירות למשהו'. ניטשה מסביר כי השמרנות גוססת ובמאה העשרים הוא חוזה מלחמות עולם אשר יובילו לשלטון כלל עולמי,ולכן גם הוא מציע אירופה מאוחדת. ממשל חזק ויצוק מפלדת קרופ ולא חלשלוש כמו המדינות הדמוקרטיות שתלויות בדעת הקהל .המצב מחייב לירות במלכה ולחנוק את הדמוקרטיה.להצמיח אריסטוקרטיה חדשה, אצולה חדשה.אצולה זאת תוליד לנו מנהיגים חדשים. ניטשה רואה בחזונו את המנהיג הבא - הפילוסוף. הוא היורש המקראי שנרצח. זהו פילוסוף שמתעסק בקדושה,היא דתית בפנימיותה ,אבל זה לא אומר שהוא מאמין באלוהים המקראי והישן (זה שמת).האלוהים המקראי לשיטתו לא נמצא כאן.הוא רחוק מאיתנו אלפי שנות אור ואין סיכוי שהוא יבוא לבקר אותנו. האמונה המקראית מובילה בהכרח לכך שהאדם יצא אף הוא מעולם הזה- ויש שטוענים מדעתו- האיש החדש או איש-העל לא מעניין אותו מה שנמצא מחוץ לעולם ,בין אם זה אלוהים או אידיאות או אטומים שהבטחון בהם נובע מידיעה או אמונה. מבחינתו כל מי שמתעסק עם מה שלא שייך לעולם שבו האדם חי גורמת לו לניכור ומצמצמת את המציאות שקיימת בעולם הזה. זהו הפילוסוף -המנהיג של ניטשה. מנהיג פילוסופי אתאיסטי,אתיאסט מסוג מיוחד - אתאיסט שמחכה לאלוהים שעדיין לא התגלה. ניטשה מת.אלוהים עדיין חי. ואז פרצה מלחמת העולם הראשונה . מליונים מתו, אין יותר למחט במצפן כוח מגנטי. האמונה בקדמה קרסה והתנפצה. היחידים שהחזירו את הקדמה המנותצת לבמת מחשבתם היו הקומוניסטים. כאן היידגר נכנס לתמונה ומשם הוא קידם את שנת 1933 בברכה ונאומים מרסקי הרים מתוך תקווה שזה אפשרי. בין לבין הנאצי חיסל כמה קומוניסטים והרבה יהודים ובתוך כך חיסל גם את עצמו וירה לעצמו כדור אחד בראש ויחד איתו מתה גם התקווה לאירופה מאוחדת וגם את מחשבתו של ניטשה. את היידגר לא עניין אם הרוסים שולטים או האמריקאים.מבחינתו זה טרפה וזו נבלה. מה שכן הטריד אותו לאור לקחי העבר (וכלשונו - הטעויות תוקנו,אם כי הוא לא חזר בו מתמיכתו בנאצים) הוא - החברה העולמית. עבורו זה סיוט - 'הלילה של העולם'. אחדות הגזע האנושי לדידו היא 'הרמה הנמוכה ביותר,ריקנות מוחלטת של החיים. שגרה אשר מנציחה את עצמה בלא תכלית.בלא פנאי בלא ריכוז,בלא התעלות,בלא מנוח - רק עבודה ושעשועים.בלא יחידים ובלא עמים - רק קהלים בודדים'. היכן אם כן היא התקווה ,שואל שטראוס - חברה עולמית לא יכלה לספק -'תשוקה לדבר האמיתי.לאצילי,הגדול'. נכון שהוא שהאידיאל הישן לא יוכל לגבור על הטכנולוגיה. אבל החברה העולמית יכולה להיות אנושית רק אם קיימת במקביל גם תרבות עולמית, תרבות שמאחדת באמת ובתמים את בני האדם. אבל שטראוס מבהיר שמעולם לא הייתה תרבות גבוהה שאין לה בסיס דתי,ומכאן - 'החברה העולמית יכולה להיות אנושית רק אם את כל בני האדם תאחד באמת ובמתים דת עולמית' . בימים אלו זה נשמע הזוי. הטכנולוגיה יכולה להשמיד את האנושות;הטכנולוגיה היא פרי הרציונליזם;הרציונליזם הוא פרי הפילוסופיה היוונית. האחרונה היא התנאי לראשונה. יש לנו אם כן בעיה. כדי לפתור את זה צריך להגביל את הפילוסופיה היוונית,שכן הטכנולגיה היא בלתי מנוצחת.שטראוס טוען ובמידה של היגיון רב שאם נוכל להפגש עם המזרח ובמיוחד סין ( להזכיר שטראוס נפטר ב73') יש סיכוי שפגישה בין המזרח למערב (אתונה) תנסה לפתור את הלופ הבלתי סופי הזה. אבל שוב עולה בעיה - סין נכנעה למערב ולטכנולוגיה , היא נכנעה לרציונליזם של המערב. מיהו אם כן ה'מזרח' ? 'המחשבה המקראית היא דרך אחת של מחשבה מזרחית.ההתייחסות לתנ"ך כאל מוחלט חוסמת את הגישה לדרכים אחרות של חשיבה מזרחית.אבל התנ"ך הוא המזרח שבתוכנו.המזרח שבתוך האדם המערבי. לא התנ"ך כתנ"ך, אלא התנ"ך כמזרח יכול לעזור לנו לגבור על הרציונליזם היווני' . אם אני מבין נכון ,הרי ששטראוס בעצם אומר שיש לחבר את המערב ( אתונה ) עם המזרח ( ירושלים - 'אני במערב וליבי במזרח' - וזאת כדי ליצור דת עולמית. סוג של מיזוג אידיאות אפלטוניות עם האלוהים המקראי. וכלשונו - 'הוא לא אישי כמו האידיאות האפלטוניות והוא חמקמק כמו האלוהים המקראי'. 1 זאת המנהרה של שטראוס. מנהרת החלומות מן הסתם. 2. בעניין אתיאזם - רציונליסט לא חייב להיות אתאיסט. ליתר דיוק - מי שמצהיר שהוא אתאיסט רציולניסט, לא מן הנמנע שסופו יהיה אי רציולני. האתאיסט של ימינו הוא אתאיסט דור 3.מה שאומר שהוא יותר חכם. --------------------- 1 ליאו שטראוס 'אקסזיטנציאליזם' מתוך ' ליברליזם ישן וחדש' -'הליברליזם ומשבר ההגות היהודית המודרנית' בהוצאת מוסד ביאליק ומכון ליאו בק - עמ' 82-97 אהוד לוז/יפתח אופק - ' שטראוס והאקסזיטנציאליזם' - שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוצא מהכלל. "שגרה אשר מנציחה את עצמה בלא תכלית...רק עבודה ושעשועים" היא בדיוק הבור האפל שהעולם הקפיטליסטי מושך אליו. הביקורת הגדולה על הדמוקרטיה הקפיטליסטית היא שאינה מייצרת עבור האדם משמעות (=תכלית). הפאשיזם אכן נתן משמעות. הביקורת של לוי שטראוס מאירה באור חדש עבורי את המאבק של האיסלאם הפונדמנטלי בשטן הגדול אמריקה. זה לא המשך המאבק בין האיסלאם לנצרות מימי הביניים אלא מאבק חדש בין ה"מזרח" ליוצאי חלציו של הרציונליזם. לאמריקאים אמנם כתוב על הכסף שבאלוהים מבטחם, אבל איזה אלהים כתוב על כסף? זה בדיוק האלהים המת של ניטשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נזכר בבדיחה על ההבדל בין מתימטיקאי לפילוסוף. כל שמתימטיקאי צריך לשם עבודתו זה עיפרון, נייר ופח. הפילוסוף כנ''ל, בלי הפח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להסיק מהתגובות של קוסמו לגבי פילוסופיה זה בערך כמו להסיק מהתגובות של שדמי לגבי מתמטיקה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזה אד הומינם מזמן לא נראה באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיחה נאה, שהזכירה לי כמה פעמים אמר ההוא מדיון 581 "תשכחו כל מה שאמרתי עד עכשיו". אבל זה שהאדם זקוק לתכלית נראה לי שלא נמצא במחלוקת. השאלה היא רק איזו תכלית הוא מבקש- שירות של משהו גדול ממנו (הדוגמאות הפופולריות- אלהים, המדינה) או שירות עצמי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטינה שאדם זקוק לתכלית דווקא במחלוקת. לדעתי רוב האנשים היו מוכנים לקבל בתור עיסקה לחיים: "הנאה מהחיים" במחיר נמוך (למשל לא לשלם בעתיד מחיר גבוה עבור ההנאה עכשיו), אין צורך במטרות נעלות. המטרה שמספקת היא "חוויה חזקה" (לכל אדם יש הנאה מחוויות אחרות). משום כך אני לא מקבל את ההגדרה של אושר במאמר למעלה "האושר מתחיל במוחנו". ניטען שם (במילים אחרות) שאושר זה מצב של _העדר סבל ותו לא_. מצב של "העדר סבל ותו לא" הוא מצב של שיעמום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין משהו בין 'אושר' לבין 'אי-סבל'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה את שני הדברים ''אי סבל'' ו''אושר'' כאילו הם נימצאים על סקלה אחת לכן אין משהו ביניהם. ברור שסבל רב אינו מאפשר אושר כי הוא מפריע לחיות ולהנות מהחיים, כמו שאבנים בנעליים מקשות על הליכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ידוע שהמתמטיקאי מהבדיחה עיין באובייקטים מתמטיים ומרוב התעמקות שכח את הייקום ודימה את עצמו למשולש נטול צלעות. ראה ערך תיאודורוס בדיאלוג 'תאיטיטוס'. כשהאדם לא יודע על עצמו ושריטותיו ועל הסובבים אותו כשהוא צובר זכרונות - הדי שהפח הירוק והענק בצ'כונה יותר שימושי ממנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |