 |
לכ’
כבוד השרה גילה גמליאל
כבוד השר אופיר אקוניס
נכבדיי,
עפ"י הפרסום באתרי האינטרנט של משרדיכם, בנוסף לתפקידיכם האחרים, יש לשניכם גם אחריות על הטיפול באזרחים ותיקים – ציבור שמונה כמיליון איש. עם התקרב מועד סיום תפקידיכם כשרה לשוויון חברתי ושר העבודה והרווחה, בהתאם, רציתי להודות לכם על פעילותכם הברוכה למען האוכלוסייה שחלקים גדולים ממנה נמנים עם הציבור החלש ביותר במדינה.
אני בטוח שמר אקוניס שותף לגישתה של הגב’ גמליאל שכותבת באתר המשרד לשוויון חברתי שהיא רואה במישרתה "שליחות אליה אני ניגשת מידי יום בחרדת קודש". למען האמת אין כל צורך בהצהרות כאלה מאחר ומעשיכם מדברים בעד עצמם בקול רם וברור גם בימים רגילים, ושבעתיים בחודשי המגיפה שכידוע קרבנותיה העיקריים הם הקשישים. איחוד הכוחות ביניכם, הפלת כל המחיצות והתעלמות מוחלטת מכל שיקול שאינו אך ורק שיקול ענייני לטובת בני הגיל המבוגר, הם שאיפשרו את הצלחת פעולותיכם במהירות וביעילות, ועל כך תבורכו.
בהיותי אזרח ותיק בעצמי, התפעמתי מכך שהייתם הראשונים לזהות את הסכנה הנשקפת לגילאים המתקדמים, ובעיקר לשוהים במוסדות גריאטריים למיניהם. כבר בימים הראשונים של ההיערכות למגיפה קולכם הברור והנישא נשמע ברדיו ובטלוויזיה, שם לא פסקתם מלהעלות את הנושא אל ראש החדשות והבטחתם להגן ככל יכולתכם על רווחת הציבור עליו אתם מופקדים. הדבקות הבלתי מתפשרת במטרה אותה גיליתם בעמידתכם כחומה בצורה מול משרד הבריאות ומשרדים אחרים בדרישתכם לתת לאוכלוסיה המבוגרת עדיפות בהקצאת המשאבים, המהירות בה דאגתם לקביעת סדרי עבודה וביקורים שיפחיתו את הסיכון לזקנים, העמידה על ריבוי בדיקות במוסדות גריאטריים, המאבק הנחרץ על ציוד מגן שיאפשר ביקורים אצל אותם זקנים בודדים והגנה על הצוות המטפל, הרחקת כל חולה וכל חשוד כחולה למוסדות נפרדים עם ליווי רפואי יומיומי, כל אלה יחד עם פעולות רבות אחרות שקצר המצע מלתארן היו חיוניות לא פחות ממכונות הנשמה.
ידוע ברבים שנוכחותכם בתדריכים התכופים שהעבירו ראש הממשלה ומנכ"ל משרד הבריאות לציבור לא היתה מובנת מאליה, אלא שדרשתם אותה בכל התקיפות המתבקשת, עד כדי עימות ישיר עם מר נתניהו בעניין, ואפילו נאלצתם לאיים בקיום תדריכים נפרדים משלכם אם יהיה בכך צורך. ואכן, המציאות הוכיחה כמה צודקת היתה דרישתכם, וכמה נכון היה להתעקש על קיומה. המלים החמות שהשמעתם בסיום כל תדריך כזה עם פניה מיוחדת לנפגעים העיקריים של המגפה, בני גיל הזהב, תוך פירוט הצעדים הננקטים במיוחד עבורם, התוכניות לצעדים הבאים, ולא פחות חשוב מילות העידוד לאלה שנפגעו ולאלה שעלולים להיפגע – כל אלה לא יסולאו בפז.
זכורה לי ההצהרה התקיפה של כבוד השר, או אולי הייתה זאת כבוד השרה, כאשר כבר בימים הראשונים לפרוץ המגפה הודעתם באחד התדריכים שבשעת חירום כזאת לא תיתנו לעניינים פרוצדורליים לרפות את ידיכם. “בימים כאלה" אמרתם "אין לנו כוונה להיכנס לשאלות של תחומי אחריות פורמליים. הקשישים כולם זכאים להגנתנו, בין אם הם במוסדות פרטיים, ממשלתיים או תחת כל בעלות שהיא, ואת הגנתנו הם יקבלו. אנחנו גאים על שנפל בחלקנו לעמוד בראש המשרדים המטפלים בגיל הזהב דווקא בתקופה קשה זו, ואנחנו נהיה כיפת הברזל של הקשישים". המשפט "כגודל הסיכון כך גודל המשאבים" איתו נהגתם לסיים כל תדריך כזה, עד כמה שהוא נראה מובן מאליו, העניק לכם את תמיכת הציבור, ובעקבותיה, אמנם לא בקלות, גם את תמיכתם של מקבלי ההחלטות כולם.
גם אני, למרות שאיני זקוק לדיור מוגן זכיתי תודות לכם בעדיפות בהזמנת משלוחי מזון, במסכות מגן מסובסדות ובעיקר לכך שהתרופות להן נזקקתי הובאו לפתח ביתי ע"י בני נוער שארגנתם, ומנעו ממני ביקור מסוכן בבית המרקחת. קשה להגזים בחשיבות פתיחת הקו הטלפוני החם במשך 24 שעות שעות ביממה כולל שבתות וחגים (מי היה מאמין!), עם עשרות המוקדנים שידעו לתת מענה מהיר כמעט לכל בעיה שהובאה לידיעתם. גם סבסוד ערוצי טלוויזיה מסחריים לקשישים מעוטי הכנסות , אותה הצלחתם להשיג אצל חברות הלוויין והכבלים בעזרתו של שר התקשורת, אינה עניין של מה בכך ואני מוקיר אותה מאד למרות שאיני עומד בקריטריונים ליהנות ממנו.
י
כרבים אחרים, גם אני מלא הערכה למאבק שניהלתם עד שראש שממשלה ומשרד הבריאות קיבלו את עמדותיכם. בלי שום מחשבה על עתידכם הפוליטי לא נמנעתם מלעמוד על עקרונותיכם אלה גם בפומבי, אפילו אם מדי פעם זה נעשה למורת רוחו של ראש הממשלה. "שלוחי מצווה אינן ניזוקין" אמרו חז"ל, ועל אחת כמה וכמה כשעל הפרק אחת המצוות החשובות ביותר, "כבד את אביך ואת אמך" שעל קיומה נלחמתם כנגד כל המכשולים. אני בטוח שבמבט לאחור מר נתניהו יודה לכם על היושרה והאומץ שגיליתם, ולנוכח התוצאות הברוכות של מעשיכם שמתבטאת גם בנסיקת הפופולריות שלו, הוא יידע להעניק לכם את הגמול הראוי בשיבוציכם לתפקידים הבאים. בני הגיל השלישי אמנם יחסרו אתכם, אבל עם ישראל כולו ירויח.
מצמרר לחשוב מה היה עלול לקרות אלמלא הייתם נרתמים למשימה. אם לשפוט לפי המתרחש באותן ארצות שאין בהן אפילו שר אחד שממונה על אוכלוסיית הזקנים, וודאי שלא שניים כאלה, ייתכן ששליש ואולי אפילו מחצית הנפטרים מהמגיפה היו מגיעים מאותם מוסדות גריאטריים, חלקם בבדידות נוראה, בלי לזכות אפילו בביקור אחרון של בני משפחתם. חודשים ארוכים היו עלולים לעבור עד שמישהו היה מתעשת, אם בכלל, ומי יודע אילו אסונות שוברי לב היו מתרחשים עד אז, וכמה סבל נמנע בזכותכם מאותם אומללים. עשרות, ואולי מאות, אנשים חייבים לכם את חייהם, רבבות רבות חייבים לכם תודה על הפחתת הקשיים, ואומה שלמה חייבת לכם תודה מקרב ליבה. זמנים קשים הם אבן הבוחן המפרידה בין פוליטיקאים למנהיגים אמיתיים, ואתם, גבירתי ואדוני, עמדתם במבחן בצורה מעוררת התפעלות.
שמותיכם ייכתבו באותיות זהב בספר דברי הימים של מדינת ישראל ולא יישכחו לעד. אשרי העם שאלה שריו!
בכבוד רב,
בועז שדיאור
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש