 |
לפני כמה ימים נתקלתי בסרט התיעודי Cry Baby: The Pedal That Rocks The World, שסוקר יפה את ההיסטוריה של אפקט ה"ואה-ואה" (Wah Wah, ידוע גם בשם Cry Baby). למי שלא מכיר, מדובר בדוושת אפקט שמפעילים עם הרגל, ושמשנה את גוון הצליל של הכלי (כמעט תמיד גיטרה) בהתאם לזווית הדוושה. הצליל שמתקבל מזכיר את האפקט של עמעם (mute) על חצוצרה, וגם קצת דיבור אנושי.
הדוגמא ההכי מפורסמת, אולי, של גיטרה עם ואה-ואה היא הפתיחה של Voodoo Child של הנדריקס. מאזיני רדיו ישראלים יכירו גם את אות התוכנית "בילוי היום" של מולי שפירא (שהוא חידוש, כבר די ישן, של סטילי דן לקטע East St. Louis Toodle-Oo של דיוק אלינגטון), ואת המנגינה של הסרט "שאפט" שמתנגנת ברקע של דיווחי התנועה בגל"ץ, כמדומני. השיר העברי היחידי שעולה לי לראש עם ואה-ואה ברור הוא "חשמל זורם בכפות ידיך" של רותי נבון: יש גיטרת ואה-ואה לאורך כל השיר, אבל האפקט בולט במיוחד בסולו השני, ב-2:23; לא הצלחתי לברר מי ניגן, אבל אני מהמר שזה חיים רומנו. בשנות השבעים שודרה בטלוויזיה הישראלית תוכנית לחינוך לזהירות בדרכים שבמנגינה שלה היה ואה-ואה; המנגינה עומדת לי על קצה הלשון, אבל אני לא מצליח להיזכר בה.
כאמור, ואה-ואה מחברים כמעט רק לגיטרה, אבל סטיווי וונדר, למשל, חיבר ואה-ואה (או ביתר דיוק, אפקט Auto Wah) לקלווינט שלו ב-Higher Ground.
למדתי מהסרט שההיסטוריה של הוואה-ואה מזכירה את זו של הפנדר רודס: האפקט הומצא באמצע שנות השישים, תור הזהב שלו היה בסוף שנות השישים ובשנות השבעים, הוא נזנח בשנות השמונים אבל זכה לפריחה מחודשת בשנות התשעים והאלפיים. הסרט עשוי יפה מאד (הרבה יותר טוב מסרט דומה על אפקט ה-fuzz, שראיתי פעם), אז למי שמתעניין בנושאים האלה ויש לו 57 דקות פנויות - מומלץ.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש