|
||||
|
||||
אז אתה פוסל את ההצעה לנסות ולכונן פדרציה כי לדעתך זה נדון לכשלון משיקולים מטאפיזיים בנוגע לאטומיות של אדמות ישראל, ובו בזמן מקבל בזרועות פתוחות את הפיכת ישראל לחצי-טורקיה-חצי-איראן? זה עדיף בעיניך מקנטוניזציה שנוסתה ונכשלה? אני מבין אותך נכון? |
|
||||
|
||||
ממש לא. נראה לך שאני חושב שלהיות אזרח באיראן זה יופי? הרי ברור שזה חלום בלהות. את עצתי למי שיכול להימנע מזה לא הסתרתי. אתה שוכח שאני מלאתי חובתי והצבעתי ללפיד. אתה רוצה להאשים אותי במה שעשו המצביעים שנתנו קולם לנתנ', לוין, סמוטריץ, אב"ג, רוטמן? נראה לי שאתה גם מתעלם מכך שאני תומך בהתנגדות לא אלימה אבל מוחלטת למשטר עריצות הרוב ולא כמכבסת מילים לחידלון ממעש. במחשבה שנייה, אני גם לא כל כך מתנגד להצעה שלך אבל באופן יותר אורגני. יתכן שיהיה זה פיתרון ללכת על אוטונומיה תרבותית רחבה יותר לרשויות המקומיות. למשל רשות מקומית תוכל להכריז על עצמה כחילונית או דתית. רשות דתית תספק בתחומה אך ורק חינוך דתי ותוכל לסרב לקבל תושבים חילוניים חדשים. ברשות חילונית יהיה רק חינוך חילוני ותהיה תחבורה ציבורית בשבת. חלוקת המסים תשתנה לטובת נתח גדול יותר של מיסים מקומיים. רשויות חילוניות יוכלו לקיים טקסי נישואין חילוניים. אני חושב שמשטר כזה יספק את צרכיך בנוגע לחופש דת, בלי ליצור קשיים בלתי היגיוניים בקיום בצוותא של הקנטונים. א. אני באמת ממליץ על קריאת הספר של מירון בנבנישטי. גם אם אתה לא מסכים לכל התזות שלו, זוהי מסה מעניינת על איך משתלבים שיקולים גאוגרפיים, אקולוגיים, חינוכיים ואפילו ארכיאולוגיים בפוליטיקה של א"י. ב. אני מקווה שאתה שם לב שאני מתייחס ברצינות הגדולה ביותר להצעה שלך. אני רק שם לב לבעיות מאד קשות הכרוכות בה. ג. אני מוחה על כך שאתה מתאר את הספקות שלי בנוגע לבעיות הקיום של קנטונים עצמאיים כמטאפיזיים. נהפוך הוא. הם פיזיים לגמרי. ד הקושי העיקרי הוא: לצורך קיום בצוותא ובשלום צריכים להתקיים בין הקנטונים הללו הבנות ברוח טובה, כאשר סיבת ההקמה של הקנטונים היא היחסים הקשים ביניהם. ה הזכרתי את הערבים הפלשתינאים המתעקשים להתגורר בקנטון היהודי. עלה בדעתי שהזכרת אותם יהודים המתעקשים להתגורר דוקא בתוך ה"קנטון" הפלשתינאי חיונית לא פחות להדגמת הספקות שלי. ו. יש נקודה שהעליתי על הכתב, מספר רב של פעמים ומשום מה אפאחד לא הסכים להתיחס אליה עד עכשיו. מעבר לכל המכשלות בחוקים החדשים של ההפיכה המשפטית, עניין מרכזי במצב המשברי אליו נקלענו הוא העובדה שמדובר כאן בניסיון של הקרונות לפטר את המגזר הקטר. מעבר לאיוולת של המהלך הזה, הצד השני חייב להכיר בכך שהוא לא יכול לאלץ אותנו לאמץ את ערכיו גם אם יחוקק 1000 חוקים חדשים. אפשר לשעבד אנשים חופשיים, אבל אי אפשר לחנך אותם מחדש ולהפוך אותם לעבדים מרצונם של אידאות ארכאיות. זה משמעותי מפני שאנו חייבים להפנים את האחריות שלנו. אם לא נדע לנהוג נכון באחדות, נהיה אחראים לתוצאות לא פחות ממנהיגי הצד השני. המפתחות לניצחון בידנו. אין שיוויון אין גיוס |
|
||||
|
||||
״אפשר לשעבד אנשים חופשיים, אבל אי אפשר לחנך אותם מחדש ולהפוך אותם לעבדים מרצונם של אידאות ארכאיות.״ הביטחון הזה ברוח האנושית הוא מסוכן יותר מאשר שהוא מועיל. מי שדרקון הדיקטטורה לא גורם לו להיבי ג׳יביז עד לשד העצמות בגלל איזו תמונה רומנטית בראש של אביר עטור שריון שמעז להכנס למערת הדרקון, לא באמת הפנים (ממש ברמה הרגשית) דיקטטורה מהי. האופי הבסיסי של הרוב המוחלט של בני האדם, רוב הזמן ובכל מקום, הוא לא להיות מישהו שנראה כמו מל גיבסון עם חרב ביד אחת, מגן ביד השניה ואיפור תכלת לבן על הפנים, בזמן שהם צועקים Freeeeeeedom! האנשים האלה והאירועים האלה של התנגדות בהיסטוריה הם נדירים והיוצאים מן הכלל. הרבה יותר קל לשקוע בביצה של משטר כלאיים מאשר להצליח לצאת מהביצה הזאת ורוב האנשים, שבסה״כ רוצים לחיות חיים שקטים עם מינימום סיכונים, מינימום הרפתקאות ומינימום הסתבכויות עם קבוצות הכוח, אכן יכולים להתרגל עם הזמן כמעט לכל סיטואציה ולכל צורת משטר. כולל שינויים בצורת החשיבה ולא רק ברמה הביהביוריסטית. לא צריך עינויים או חינוך מחדש בחדר 101 כדי לדכא את האוכלוסיה ואף להשפיע על תפיסת המציאות שלה. אחת התובנות הכי קולעות בול לפוני, לדעתי, בספרות של המאה ה-20 הוא הסוד הכמוס והאכזרי שהרב הגדול בתורה גו׳רג׳ אורוול לימד אותנו על טבען של דיקטטורות ועל שבריריותה/קטנותה של רוח החופש של הפרט תחת משטר מדכא. הדיקטטורה לא מפחידה רק או אפילו בעיקר בגלל המשקל הכבד של מגף העור המונח על פני הנתינים. הדבר הכי מפחיד בדיקטטורה הוא שאנשים לא צריכים יותר מכמה דחיפות קלות כדי לקבל אותה בלב שלם ואולי אפילו בנפש חפצה. *זו* הסכנה הכל כך מבעיתה שבדיקטטורה - היא *לא* מנוגדת לרוח האדם והיא *לא* צריכה להעביר את רוב האנשים חינוך מחדש כדי שיקבלו אותה מרצונם, ברמה זו או אחרת, בסופו של דבר. לדעתי האישית, כולנו גיבורי מקלדת מפונקים שחיו כל חייהם בדמוקרטיה (עם ליקויים, אבל בכל זאת דמוקרטיה), שמקבלים אותה כמובן מאליו ואין לנו באמת שמץ של מושג ואיך זה יהיה באמת לחיות במשטר כלאיים. עד שלא נהיה בסיטואציה בה נצטרך (רק לדוגמה) לבחור בין היכולת לפרנס את המשפחה שלנו לבין להלחם על שיטת המשטר במדינה אנו חיים, לא באמת נדע איך ננהג ומה נבחר לעשות. עד שידפוק לכם שוטר בדלת הבית וישאל אתכם שאלות (או יאיים לגבי השלכות של מעשיכם מול המעסיק שלכם) בגלל שבחרתם להצטרף לאיזו מחאה, לא תדעו על בשרכם איך זה מרגיש ומה זה יעשה לפסיכולוגיה שלכם או לרציונליציה שאתם מפעילים כשאתם מסבירים לעצמכם את האידיאלים שלכם. משטר דורסני מספיק יכול לקחת לנו את המפתחות ואז הניצחון יכול להיות *לא* בידנו. מי שמניח מראש שרוח החופש האנושית זה איזה חוק טבע שתמיד מתגבר על הכל, לא ממש הפנים (לדעתי ואם אני הבנתי אותו נכון גם לדעת אורוול) את הסכנות האמיתיות שיש במשטרים הדיקטטוריים. המשטרים האלה מפחידים בגלל השכן שלכם עם קשרים במפלגה והגישה שלו לטלפון או בגלל האחיין שחזר מהפעילות בתנועת הנוער, לא פחות משהם מפחידים בגלל השוטר עם האלה ששם עליכם עין בדרך למכולת. ____________________ She hated the Party, and said so in the crudest words, but she made no general criticism of it. Except where it touched upon her own life she had no interest in Party doctrine [...]. Any kind of organized revolt against the Party, which was bound to be a failure, struck her as stupid. The clever thing was to break the rules and stay alive all the same. He wondered vaguely how many others like her there might be in the younger generation people who had grown up in the world of the Revolution, knowing nothing else, accepting the Party as something unalterable, like the sky, not rebelling against its authority but simply evading it, as a rabbit dodges a dog. (2.3.15)
|
|
||||
|
||||
נ.ב. לאחר בחינה מוחדשת של דעותי ולאחר תגובותיו של הפונז ועומר, השתכנעתי ושיניתי את דעתי. פאק דיס שיט - עלינו לצאת להפגין ולעשות כמה שיותר רעש עכשיו, *לפני* שהשמש שוקעת. השיקולים לגבי האם זה יצליח להזיז משהו או לא הם אולי מעניינים ברמה האינטלקטואלית (נשארתי פסימי), אבל הם לא רלבנטיים לגבי מה ראוי *עכשיו* לעשות. |
|
||||
|
||||
הידד! ועכשיו תורך לשכנע עוד אנשים. כוחנו במספרנו. |
|
||||
|
||||
תרשום גם אותי במומרים. בבחירות הבאות אני אצביע מרץ. לא סובל אותם, לא מסכים איתם, אבל הם צריכים להיות בפנים. הגוש, אתה יודע. |
|
||||
|
||||
זה לא קשה להיות חופשי. קשה לוותר על דברים שיש לך. |
|
||||
|
||||
אדפיס את זה על T-Shirt עם ציורי ניו אייג׳ לקישוט. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |