 |
בראייה עניינית, יתכן שאתה צודק. השאלה היא אם מה שמתרחש כעת קשור באיזה אופן לראייה עניינית.
איני מסכים כלל למבנה הרעיוני-היסטורי שטווה כאן הלוקארד. האם המשבר החוקתי שנקלענו אליו נובע מטעויות העבר וחידלון האישים של השלטון הקודם (ע"פ טענותיו) או מכך שבשלטון החדש, הקרונות החליטו לפטר את הקטר?
בכל מקרה, אם לעשות פרפראזה על שמעון פרס, הזעם אינו פרוגרמה.
על אף זאת, בפרק המסקנות, אני נוטה יותר לפסימיות שלו מאשר לאופטימיות שלך. האם אתה באמת קונה תזה לפיה המשבר הוא ניסיון לחוקק חוקה אלטרנטיבית ולא כאוס הנובע מחיבור של מגזרים הרוצים לעגן בחוק את מצעם הפוליטי עם הנהגה מושחתת שאינה מסוגלת לוותר על סיגרים ושמפניה ורודה? אתה חושב שחוקה היא פרס מספיק ששווה לשלם עבורו בחנינה להנהגה מושחתת ובלגיטימציה משפטית של הפרזיטיות החרדית וההזיות התאולוגיות של המתנחלים?
שים לב, שהיחידים שחושבים על הרפורמה הריאקציונית במונחים של חוקה אלטרנטיבית הם לוין, רוטמן וחוג קוהלת.
אבחנה אולי מעט מרחיקת לכת שלי, אומרת שאין שום סיכוי לדיון פרודוקטיבי על חוקה מוסכמת, כל עוד שני החברה האלו מובילים אותו. להערכתי מדובר באוטיסטים הסבורים שההיסטוריה המשפטית עשתה טעות נוראה כאשר בחרה באהרון ברק לדמות מופת, במקום בהם. המושגים שלהם של דיון מועיל הם הצגה בכיכובם, בה כל העולם משמש סטאטיסט. כל עוד שני החברים הללו, במקום לקבל טיפול פסיכולוגי בנרקיסיזם ובהפרעות התקשורת שלהם, מובילים את החקיקה, אין שום סיכוי לחוקה מוסכמת.
להערכתי, אין באמת קשר בין הבעיות הקריטיות של מדינת ישראל (מבנה תעסוקה, קנאות דתית, חוק וסדר, איראן ופלשתינאים) לבין שינויים במערכת החוקתית שלה. המוטיבציה לשינויים המוצעים היא האנוכיות של מגזרים סקטוריאליים והשחיתות של בית נתניהו ולא איזושהן הצעות מועילות שיטפלו בסחבת הכרונית של בתי המשפט או בנטייה הכרונית של בג"ץ לשחק את המבוגר האחראי במערכת הפוליטית של ישראל. אלמלא העניק בג"ץ לכנסת אינסוף הארכות לחוקק חוק גיוס מתקבל על הדעת, והיה מבטל את חוק הגיוס, יתכן שכלל לא היינו נקלעים למשבר החוקתי המלאכותי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש