 |
אין לך מושג כמה הכינוי מרכז מבאס אותי.
אני חושב שהשפעת השמאל הישן פחותה אפילו מכוחו האלקטורלי, מפני שאין לו שום פרוגרמה להציע. במאבק כל כך דו-קוטבי, מרכז של מה הם בדיוק?
גרוע מזה, המילה מרכז כל כך מתאימה למאוויהם של לפיד, גנץ וכן הלאה, וכל כך לא תואמים את המצוי והרצוי במציאות הנתונה. בעיני ההנהגה, הם יוציאו אותנו להפגנות, יעבירו מנדט או שניים לצד שלהם ויחזרו למקומם הטבעי: ליד שולחן הממשלה.
לענ"ד, הם הולכים לבלות באופוזיציה הרבה יותר זמן ממה שהם מעלים על דעתם. נתנ' ושלוחיו הצליחו לחשל ברית טבעית שהיא הרבה יותר מברית של פוליטיקאים. כוחה של הברית אינו בהסכמים הפוליטיים בין המנהיגים שאינם מאמינים לאף מילה אחד של השני. כוחה של הברית הוא ב"קרבת הלבבות" שנוצרה בין האלקטורטים השונים. ההנהגה החרדית אולי זרה ללאומנות של הימין, אבל מצביעיהם כבר אימצו אותה. מצביעי הליכוד כבר אינם הליברלים הלאומיים והרויזיוניסטים, אלא מזרחים מסורתיים שאינם נבדלים ממצביעי ש"ס. נניח שהמנהיגים הפוליטיים ירצו לשנות את הקונסטלציה הפוליטית שלהם. המצביעים שלהם לא יתנו להם לעשות זאת. ראינו מה קרה לבנט שעבר צד. מפלגות הימין, תקועות זו עם זו ללא אלטרנטיבה.
צו השעה לאופוזיציה הראשית, למפלגות הכחול-לבן הוא לגבש את מצביעיהן הישראלים (להבדיל מיהודים) לשבט ולמגזר גדול, אולי הגדול ביותר. קודם כל יש להגדיר ולהטביע מושג של אנחנו ושל ייעוד. רק אח"כ אפשר להתחיל לחפש בני ברית ישנים ו/או חדשים.
אני חושב שאקרא להם האופוזיציה, או בשמה הצלא האופוזיציה הראשית (שכן יש כמה אופוזיציות).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש