בתשובה לשייקה לנדאו, 14/04/03 21:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''ששיטות המחקר בתחום מחקר האישיות, טרם סיפקו כלים מדעיים נאותים לתחום המורכב של האישיות'' בסופו של דבר ברוב המקרים, הגרפולוג מקבל כסף ע''מ להחליט אם מועמד מתאים לעבודה או לא. הצלחה בעבודה היא לא דבר כל כך אמורפי , ואפשר לבדוק אותה (למשל, לפי חוות דעת ממונה). במיוחד מצפים מהגרפולוג להבחין בין מקרים קיצוניים של אדם כושל ואדם מצליח באותו תחום. לו הייתי מנהל כוח אדם, אז ללא שראיתי (או לפחות שמעתי על קיום) מחקר שבו גרפולוגים מצליחים במשימה המינימלית של להפריד בין אנשים כושלים במיוחד למוכשרים במיוחד יותר טוב מאשר סתם אדם מהרחוב, לא הייתי משלם עבור שירותיך. (למזלך, ולמזלי, אני לא מנהל כח-אדם...) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אסור שאותם מנהלי כוח אדם ידעו מה חוות הדעת הגרפולוגית שהייתה על אותם עובדים, שהרי אחרת עלול להיווצר "אפקט פיגמליון" - כלומר, מנהל כ"א יחשוב ש-X אמור להיות עובד מצוין (לפי הגרפולוג), ולכן יתייחס אליו מראש כאל עובד מצוין, יהיה יותר סלחן כלפי התנהגות קלוקלת ובאופן כללי יצור עבור העובד אווירה נוחה יותר לעבודה, בעוד ש-Y, שקיבל חוו"ד גרועה, יתקל מראש ביחס עויין מצד איש כ"א (או המעסיק, או מי שלא יהיה). לכן, צריך ליצור שתי קבוצות ביקורת: אחת שבה איש כ"א לא ידע כלל מה חוות הדעת של הגרפולוג אודות העובדים (הם יועסקו ע"פ ראיון בלבד), וקבוצה שניה שבה איש כ"א יקבל חוו"ד רנדומליות אודות העובדים (אך לא ידע זאת). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |