בתשובה למאיה, 16/11/15 16:52
667518
נדב • בתשובה למאיה יום ג', 17/11/2015, 0:19
זה קצת מזכיר לי חבר שלי שהתלונן בפני פעם על ביטוח לאומי. הוא טען שכל מה שהם שולחים לו זה רק הוצאות לפועל, דרישות חוב ועיקולי חשבון, ובאמת, למה הם אף פעם לא מתקשרים אליו סתם כדי לשאול מה נשמע? מה המצב, מה העניינים, אולי הוא צריך שהם יעזרו לו במשהו? למה הם מתייחסים אליו כאל חפץ שכל תכלית קיומו זה לשלם להם בזמן, למה הם לא מתעניינים בו מעבר?

האם אני מחפיץ את המוסכניק שלי? אודה על האמת, כשניגשתי אליו הבוקר לצורך טיפול 10,000, לא ייחסתי חשיבות רבה לחלומותיו, לזהותו כאדם ולמכלול השלם שהוא. בשפה שלך, ניתן לומר שהתייחסתי אליו כאל כלי שנועד לספק את המאווים התעבורתיים שלי. זה לא שאני אדם רע, זה פשוט שאין לי את היכולת להתייחס לכל ההיבטים ולכל מרכיבי האישיות של כל אדם שאיתו אני מקיים אינטרקציה כלשהי. כך גם אני מחפיץ את שליח הפיצה - אני לא מתייחס אליו כאדם עם מכלול של רצונות ושאיפות אלא הוא בשבילי על תקן "משהו שמביא לי אוכל". וכנ"ל לגבי כל נותן שירות שאיתו אני בא במגע. כי בסיטואציה מסויימת - זה מה שהם עבורי. אז על הרקע הזה אני מתנצל - אבל עדיין לא הבנתי מה זאת החפצה.
667522
אריק • בתשובה לנדב יום ג', 17/11/2015, 1:00
נכון מאוד.
עד המהפכה האורבנית לפני 6000 שנה בני האדם חיו מאות אלפי שנים בשבטים בני עשרות בודדות של פרטים. בשבט הכרת את כולם באופן אישי, על מכלול האישיות שלהם, וכך קשה להחפיץ.
אבל העיור הביא את האנונימיות, וזו הביאה את ההחפצה שאתה מתאר. ההתמחות הכלכלית עוד הוסיפה לחד ממדיות של ההתייחסות שלנו לעמיתינו- מיכאל הסנדלר, יוסף הנגר ורחב הזונה. היום נותרנו באנונימיות מלאה- השליח של הפיצה, הקופאית בסופר, השומר בכניסה לקניון, כולם חפצים חסרי שם בשעות העבודה.
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות