בתשובה לדב אנשלוביץ, 26/12/15 21:59
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670340
האייל האלמוני • בתשובה לדב אנשלוביץ שבת, 26/12/2015, 22:35
"... אתייחס תחילה לפסק הדין בעניין מצגורה. בפסק דין זה עמד השופט הנדל על שורת קשיים הגלומים בהסתמכות על ראיה של טביעת נעל. אקדים ואומר כי איני סבור שיש צורך להיכנס בשלב זה לעובי הקורה במשמעויותיו והשלכותיו של פסק הדין דנן. זאת, היות שאני מקבל את טענת ההגנה כי פסק הדין אינו משפיע על שלוש העקבות הזרות שבענייננו. בעניין מצגורה היתה מחלוקת בין ההגנה לבין התביעה בשאלה אם טביעות הנעליים שנמצאו בזירה תואמות את נעלי הנאשם, בעוד שבמקרה שלפנינו – בכל הקשור בשלוש העקבות הזרות – יש תמימות דעים בין הצדדים כי עקבות הנעליים שנמצאו אינן שייכות למערער. לשון אחר, יש הסכמה לקיומו של ממצא עובדתי, שלפיו אין התאמה בין העקבות דנן לבין נעליו של המערער. אדרבא, המשיבה עצמה מציינת כי שלוש העקבות "מייצרות 'מסלול יציאה' מהתא ואיננו יודעים של מי הן" [עמ' 37 לעיקרי הטיעון מטעמה]. הלכה למעשה, גדר המחלוקת במקרה דנן מוגבל אך ורק למסקנה המשפטית שיש להסיק מראיה זו – האם מדובר במסלול יציאה שבו פסע הרוצח האמיתי, כטענת ההגנה, או האם מדובר בראיה שאין בה כדי לשנות מאשמתו המוכחת של המערער, כטענת המשיבה. מעבר לכך, אחד הקשיים שעליהם עמד השופט הנדל בעניין מצגורה, הוא החשש שמא טעויות העלולות לנבוע מעצם השימוש בראיה מדעית שמהימנותה מוטלת בספק, תפעלנה לחובת הנאשם (קושי אותו כינה "מיקום הראיה המדעית במשפט הפלילי"). בנסיבות המקרה, החשש כי תתרחש טעות כתוצאה מהסתמכות על ראיה של טביעת נעל שתפעל לחובת הנאשם הוסר במידה רבה, שכן ההגנה מסכימה לממצא הנדון, שהרי טמון בו פוטנציאל מזכה ולא מפליל...

...במצב דברים זה מסקנתו של בית המשפט כי אין להוציא מכלל אפשרות שאחד מהנוכחים הרבים בזירה הוא זה שהותיר את העקבות, אינה משוללת יסוד. ברם, גם בנסיבות אלה, סבורני כי לא ניתן להתעלם מכך ששאלה זו נותרה פתוחה ולא עלה בידי המשיבה לספק לה מענה ברור, חרף המאמצים שהשקיעה בניסיון לברר למי שייכות עקבות אלה. נותרנו אפוא עם ראיה אובייקטיבית, שאינה שנויה במחלוקת, הקושרת אדם אחר, אלמוני, לזירת הרצח. כידוע, אין בהודאותיו של המערער התייחסות שעשויה להסביר קיומה של ראיה זו. אני סבור אפוא כי בראיה זו יש כדי לגרוע ממשקל ההודאות..." (ועוד הרבה כאן).

והסקר המדובר כאן.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670349
אריק • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 27/12/2015, 1:11
קראתי את פסק הדין, תודה על הקישור. התמונה באמת סבוכה מאוד. המון דברים עומדים לחובתו של זדורוב, אבל יש גם ספקות מסוימים שלא ניתן להתעלם מהם. והשאלה אם הספקות הללו עולים לדרגת ספק סביר הצליחה לחצות בין שופטים בערכאה העליונה.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670352
דב אנשלוביץ • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 27/12/2015, 7:35
יש בפסקי הדין משהו תמוה בעיניי. ישנן שתי עדויות מומחים סותרות בעניין טביעת הנעל על המכנסיים (וגם משהו אחר. העקבות שנתקלו בתא השרותים), והשופטים הן של המחוזי והן של בית המשפט העליון מנסים להכריע ביניהם ע"י גיוס המומחיות האישית שלהם באותו נושא. איני חושב שתפקידם לעשות זאת. במקרה של סתירה עליהם לפסוק לטובת המומחה הרציני יותר, או להוציא את הראיה הזאת ממערכת השיקולים לחלוטין.
לפי מה שהתרשמתי ישנה איזו מחלוקת בין שופטי העליון. אחד פוסל את דעתו של מומחה התביעה שור, ואחר נוטה יותר לקבל אותה אבל גם הוא רואה בה ראיה חלשה. ניכר מעיון בפסק הדין שההכרעה נובעת מההודאה, ואליה מכוונים עיקר דברי השופטים. "מלכת הראיות" הביאה להרשעה. אין כל ספק בכך.
יש עוד פרט לא כל כך מובן לי. הנאשם יצא דובר אמת במבחן הפוליגרף. האם היה איזה משקל לעובדה זו ? חיפשתי בכל פסק הדין את המילה "פוליגרף", והסתבר לי שההתייחסות היחידה לעניין זה הוא השפעת השקר של החוקרים שספרו לזדורוב שהפוליגרף מצא אותו לא דובר אמת, על הודעתו.
אבל האם אין שום משקל לעצם המבחן ? בתוך כל מבול המלים היפות לא נראה לי שמחפשים את האמת.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670353
צפריר כהן  (אתר) • בתשובה לדב אנשלוביץ יום א', 27/12/2015, 8:27
מהו המומחה הרציני יותר? זוהי כבר הכרעה סובייקטיבית. לפי פסק הדין ההתרשמות של השופטים מהמומחה האמריקאי שהוא מתנהג כמומחה מטעם.

פוליגרף אינו ראיה שקבילה במשפט (יותר מדי קל לשטות בו). כמוכן, אם זה לא הוזכר, הרי שצוות ההגנה לא הזכיר את זה, ולזדורוב היה צוות הגנה טוב.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670386
דב אנשלוביץ • בתשובה לצפריר כהן יום א', 27/12/2015, 17:21
הרציני יותר הוא זה שהוא כה נחשב עד שהמומחה השני הסתמך על ספרו בחוות דעתו. במשפטים כל המומחים הם מטעם. או מטעם התביעה או מטעם ההגנה. אם הכוונה היא שהמומחה הזה עוות את חוות דעתו המקצועית כדי לקבל כסף, משהו שדומה לשוחד, קשה לי להאמין שמישהו ברמה שלו היה מסתכן באי שמירה כה בולטת על שמו.
איני חושב שיכול מי מדיני הראיות לאסור על ספק להיכנס ללבו של שופט ששומע על מבחן הפוליגרף. הערתך אף היא מראה על כיוון של מילוי טפסים במקום חיפוש האמת.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670388
דב אנשלוביץ • בתשובה לדב אנשלוביץ יום א', 27/12/2015, 17:22
אגב השב''כ כן מסתמך על פוליגרף כאשר הוא בודק את אמינותם של עובדים בסביבה של סודות מדינה. זה נעשה שנים רבות ולא ידוע לי שמישהו ערער על כך.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670389
צפריר כהן  (אתר) • בתשובה לדב אנשלוביץ יום א', 27/12/2015, 17:24
השופט לא צריך למלא את תפקידה של ההגנה. אם ההגנה לא העלתה את הטיעון הזה, הייתה להם כנראה סיבה טובה (הסיבה הסברה, כאמור: פוליגרף אינו מבחן מספיק אמין. הוא אולי טוב כדי לספק רמזים בחקירה, אבל לא מעבר לכך).
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670366
אריק  (אתר) • בתשובה לדב אנשלוביץ יום א', 27/12/2015, 11:43
בית המשפט רשאי לחפש את האמת רק במסגרת דיני הראיות. כיוון שבדיקת פוליגרף אינה מהווה ראיה בדין הישראלי לא ניתן להתייחס אליה כלל. היתה גם תמיהה של השופטים על העדר ראיות פורנזיות בזירת הרצח הקושרות את הנאשם לזירה, אבל בדין הישראלי הכלל הוא שראיות פורנזיות משפיעות רק בהימצאן ולא בהעדרן.

המחלוקת בין שופטי העליון היתה על משקלן של כל אחת מן הראיות העיקריות. "אכן, תמימי דעים אנו כי נגד המערער נאספה תשתית ראייתית מפלילה ביותר, הקושרת אותו בקשר הדוק לביצוע הרצח. המחלוקת בינינו נעוצה, בעיקרו של דבר, בניתוח הקשיים והתמיהות העולים בכל זאת מחומר הראיות, ובמשקל "השלילי" שיש לייחס להם, אם בכלל."

בראש ובראשונה ההודאה- מבין ההודאות וההכחשות של זדורוב ההודאה כבדת המשקל ביותר בעיני כל השופטים היתה זו שהתוודה בפני המדובב, והשופטים נחלקו אודות עוצמתה ועוצמת הפרטים המוכמנים שהיו בה.
סעיף 300. לפס"ד מסכם את דעתו של השופט במיעוט
" הודאותיו של המערער, על הפרטים שנמסרו בהן, וניתוח התאמתן לממצאים האובייקטיביים בתיק, מעלים תמונה ראייתית מורכבת ובעלת פנים שונים. בעוד שההודאות מותירות על פניהן רושם אמין וטומנות בחובן מידע מוכמן, הרי שבה בעת כוללות הן פרטים מוכמנים שליליים ואינן תואמות ממצאים אובייקטיביים משמעותיים בתיק. כזכור, פתחתי את הפרק הנוכחי בבחינת הודאתו של המערער למדובב ארתור, שהובילה אותי למסקנה בדבר משקלה הפנימי הגבוה. התרשמתי כי אין לפנינו תיאור סתמי ו"רזה" של הדברים, אלא שמדובר בהודאה משופעת פרטים, קוהרנטית, בעלת היגיון פנימי ועקבית בעיקרה. הדגשתי כי נסיבות מתן ההודאה – באווירת "סוד" תוך שהמערער לוחש ומרים את קולו לסירוגין – מצביעות במובהק על האותנטיות שלה. עוד קבעתי כי התחקות אחר הדינמיקה שהובילה למסירת ההודאה, מלמדת כי בחירתו של המערער להודות לפני ארתור מקורה בנקודת מפנה שחלה ביחסי האמון בין השניים. בתוך כך, דחיתי את ההסברים שמסר המערער בחקירה ובעדות ביחס להודאה זו, משמצאתי כי הם אינם משכנעים, בלשון המעטה, ואינם מתיישבים עם טענתו כי הודה מאחר שהשתכנע כי רצח את המנוחה וכדי לקבל הקלה בעונשו. עוד ראיתי לציין כי ההגנה לא התמודדה בטיעוניה עם השאלות והתמיהות המתעוררות ביחס להודאה דנן, אשר מטילות צל כבד ביותר על שאלת חפותו ועל מהימנותו של המערער. סיכמתי את התרשמותי בנוגע להודאה זו בכך שהלכה למעשה, אין לפנינו כל גרסה אשר בכוחה להסביר מדוע התוודה המערער לפני המדובב."

שנית המשקל של הראיות המסייעות והמחלישות - החתך בסכין משוננת או לא, השחזור שבחלקו חיזק את האשמה ובחלקו החליש, טביעות הרגל המיוחסות לזדורוב וטביעות הרגל החידתיות שאינן של זדורוב, עדות התלמידים שראו את המנוחה עולה במדרגות לשירותים לבדה, כאן המחלוקת היתה עד כמה הראיות המסייעות מחזקות ועד כמה הראיות הסותרות מחלישות.

לדוגמה עניין הלהב המשונן-
השופט עמית, בדעת הרוב, מקבל בדוחק את חוות דעתה של ד"ר פורמן (סכין משונן) אבל לדעתו זה לא משפיע על האשמה:
" לסיכום, בהינתן העובדה שהמערער השליך את הלהב וזה לא נמצא עד היום; בהינתן העובדה שהמערער אפילו לא נשאל על ידי ההגנה בעדותו בבית המשפט אודות להב הסכין; בהינתן שד"ר קוגל מטעם ההגנה מצא לחוות דעתו בנושא אחר הקשור בסכין ולא נתן כלל דעתו לשאלת השינון, על אף שהטענה כבר הועלתה על ידי ההגנה במסגרת חוות דעתו של פלג; בהינתן כי קבלת חוות דעתה של ד"ר פורמן בנושא זה, בניגוד לדחייה החד-משמעית של מסקנותיה בערכאה הדיונית, מהווה חריג בולט לכלל אי התערבות ערכאת הערעור; בהינתן האפשרות כי ברשות המערער אכן היה גם להב משונן (כאמור, ההגנה חדלה מלשאול את המערער על אפשרות זו); בהינתן שהמערער עצמו סיפר כי השחיז את הלהב; בהינתן האפשרות כי להב לא משונן קיבל צורת שינון, ולו בחלקו הקטן ביותר, במהלך השימוש הרגיל בו – בהינתן כל אלה, אני סבור כי משקלו של הנושא "משונן או לא משונן" הוא זעיר, כמו הנקודות הזעירות ליד החתך בסנטר, ששימשו בסיס למסקנה כי בלהב משונן עסקינן (וככל הנראה של סכין קטן).

ממילא, איני סבור כי בשל נושא הסכין יש להפחית "הפחתה של ממש", כדברי חברי (בפסקה 278), ממשקל ההודאות."
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות