 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני תמיד הבנתי את מטאפורה ב-"ארנק" כיכולת להקצות משאבים, ואת זו של "חרב" כיכולת לממש מדיניות (לא דווקא אלימה). אני מודה שזו פרשנות קצת רחוקה מזו המילולית, אבל זו הייתה ההבנה האינטואטיבית שלי. ולדעתי תחת הפרשנות הזו, הטענה המקורית מחזיקה מים. ההשפעה של הרשות השופטת על המדיניות הציבורית ועל הקואורדינציה ברמת המדינה היא אכן זניחה. בסמכות הרשות המחוקקת להזרים או לייבש תקציבים של פרוייקטים, רשויות, ארגונים ומשרדים, ובסמכות הרשות המבצעת נמצאת האופרציה בפועל (למשל איוש תפקידים, תעדוף משימות, ריכוז מאמץ, התקשרויות חוזיות, אכיפה או או-אכיפה של החוק וכו') של כל רשויות השלטון1. בהשוואה לכך, הסנקציות (קנס או מאסר) שבתי-משפט מוסמכים להטיל (וגם זאת, רק בתנאים מאד מסויימים) הם חסרי חשיבות. 1 שהן מיוחדות לעומת גופים אחרים, בכך שלהן מונופול על הפעלת אלימות (ולכן המטונימיה "חרב"). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רואה זאת כך. השופטים מנותקים ממקורות הכח השלטוני. אפילו להתראיין בתקשורת אסור להם. הם לא קובעים ולא מבצעים מדיניות. האחריות שלהם היא לשפוט מי פעל בניגוד לחוק וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעל הדרך גם אומר שכל הקשקוש של ''בית המשפט שולט במדינה'' ש''כוחה של הרשות השופטת לא מוגבל כיום'' הוא אכן קשקוש מקושקש שכל מטרתו תירוצים לפאשיסטים להשתלט על המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר טוב. ומי שנתן לבית המשפט את הכח לבטל חוקים הוא לא אהרון ברק אלא הכנסת. אתה ואני יודעים את הסודות הכמוסים האלה. הרוב לא יודעים וגם לא ידעו. אבל כולם רואים שהדולר עולה, והבטחון האישי לא השתפר, ותיכף כולם יראו שהריבית ממשיכה לעלות, והמשכנתא לוחצת, והצריכה נעצרת, ופיטורים בהייטק, וקריסה בנדל''ן, וכו' וכו'. ויחשבו אם שווה לשלם את המחיר הזה בשביל ''לגוון'' את בית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחלק מתפקידנו זה לחזור ולספר את זה לכל מי שאפשר. שלפחות חלק מ'הרוב' יבינו שיש מציאות מאחורי קמפיין השקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכרגע ייצוג היתר העיקרי בבית המשפט העליון הוא של מתנחלים ודתיים, אם אתה כבר שואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אבל אתה שוכח את ההקשר, שדווקא במסגרתו הסתייגתי מהסיסמה. עכשיו זה כבר ארכאי לחלוטין, אבל בוא נחזור עשר שנים אחורה, לויכוח סכמטי שבו אשים טענות סכמטיות (שאנחנו מכירים לעייפה את פירוטיהן) בפי איילים שלמיטב זכרוני היו השופרות הבולטים של אותן טענות. דב: בית המשפט נטל לעצמו סמכות לא לו. הוא היה אמור רק להחליט מי אשם ומי לא, ופתאום הוא מחליט איזה חוק תקף ואיזה לא, איזו החלטה ממשלתית תקפה ואיזו לא. האייל האלמוני: זה בסדר, כי לבית המשפט אין ארנק ואין חרב. אם הוא יחליט החלטות לא סבירות, אנשי הרשות המבצעת פשוט לא יצייתו. ירדן: רגע רגע. זו טענה מסוכנת. אי-ציות אנשי הרשות המבצעת לבית המשפט הוא כבר שבירת כלים. כדי לבחון סבירות של מתן סמכויות ולקיחת סמכויות, נכון לדעתי להניח שהמערכת עדיין מתפקדת, ובפרט שאנשי הרשות המבצעת מצייתים להוראות הרשות השופטת, ככל שזו נותנת להם הוראות. (האלמוני: לא חשוב, כי בית המשפט לא נטל לעצמו, אלא הכנסת נתנה לו את הסמכות. ירדן: נכון. אני לא מתווכח עם זה. אני מתווכח עם הרלוונטיות של "אין ארנק ואין חרב" לשאלה האם זה תקין שבית המשפט פוסל חוקים והחלטות ממשלתיות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. ה''אין ארנק ואין חרב'' לא רלבנטי לויכוח הזה. הוא רלבנטי לשאלת אי התלות של השופטים ועליונות המשפט. לויכוח הזה התשובה הרלבנטית היא שהכנסת נתנה לו את הסמכות. השאלה המעניינת הנובעת מכך היא אם היא גם יכולה ליטול ממנו את הסמכות. לדעתי כן, אבל גם זו, אם לא נעשית כהלכה, היא שבירת כלים מאוד רצינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיוני, תודה. אבל בהקשר של סמכותו של בית המשפט לפסול חוקים והחלטות ממשלתיות אני לא חושב שנכון לטעון שבית המשפט חסר שיניים, ור' תגובה 757245. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה טועה בעניין היחסים בין הרשות המשפטית לסוכנויות של הרשות המבצעת בשלושה מעגלים. במעגל הכי חיצוני, עניין השיניים הוא עניין של הגדרה. הטענה איננה שלהחלטות הרשות המשפטית אין השפעה על ההחלטות והמעשים של הרשויות האחרות. הטענה היא שאם הרשויות האחרות מחליטות להתעלם מהנחיות הרשות המשפטית, אין שום דבר שהיא יכולה לעשות בנידון. המקרה הידוע ביותר הוא החלטת נשיא ארה"ב אנדרו ג'קסון לגרש שבטים אמריקאים-ילידיים מדרום-מזרח ארה"ב לשמורות באוקלהומה. ב-1862 פסק השופט ג'ון מרשל, נשיא ביה"מ העליון של ארה"ב כי למדינת ג'ורג'יה אין סמכות לאכוף את חוקיה על האינדיאנים. הממשל התעלם מן הפסיקה והאינדיאנים גורשו מתחומי המדינה. במעגל האמצעי, שים לב למנגנון האוכף את החוק על הסוכנויות. מי שעושה זאת הם היועמ"שים שגם הם עובדי הסוכנות. מדוע צריך יועמ"שים? מדוע עובדי המדינה לא יכולים לפנות ישירות לביה"מ ולקבל הנחיות? במעגל הפנימי, המשמעות של ארנק וחרב היא לא רק מי מאשר את התקציבים ולמי כפופים מנהלית ארגוני הביטחון המדינתיים. ברמה הפנימית ביותר מי שממנה ומשלם את המשכורת של גורמי הביצוע הם הרשויות המחוקקת והמבצעת. באופן זמני, עובד מדינה, בפרט בכיר, יכול לפעול בניגוד להנחיות הממונים עליו. בטווח הארוך זה לא עובד. אתה יכול לשאול את מנדלבליט ואלשייך. אני חושב שמציאות פרברטית שתפסה לה חזקה בישראל מבלבלת את הדעת בנושא זה. אני מדבר על המציאות ששרים עובדים תקופה ממושכת מול יועמ"שים שאין להם אמון בהם. אני חושב שזה נובע מתהליך ממושך ומסורבל מדי של מינוי יועמ"ש חדש ואני חושד ששרים כושלים מנצלים את המצב כדי להשתמש ביועמ"שים כשעירים לעזאזל. אם מישהו מחפש רפורמות, כנראה שיש מקום להחליק ולפשט את התהליך של מינוי יועמ"שים, אבל תהליך מנהלי כזה שלא יעורר עניין ציבורי רב, לא ישביע את תאוות הנקם של ה-D9iners המוסתים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |