בתשובה להאייל האלמוני, 12/11/18 3:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התגובה שלך היא מאד בעייתית גם מהצד שלנו של הויכוח הפוליטי-חברתי. 1. אתה יכול להביא ראיות מפורטות יותר מן הספרות המשפטית לעניין זה. שבועות טקסיות מטבען שהן מכילות ביטויים גדולים שהבעייה היא בפרשנות שלהם. השאלה אינה רטורית או קנטרנית. זה נשמע לי מאד בעייתי לדבר על "משפט צדק". מי בדיוק קובע מה הוא הצדק? הרב הראשי? היועמ"ש? הייתי מצפה שהשפיטה תסתמך על לשון החוק ולכל היותר על תקדימים משפטיים. אם המחוקק הסתבך בחוקים הסותרים אהדדי, ביה"מ יתיר את הסבך ואולי יפסול את החוק, אבל עדיין בהסתמך על חוק כלשהו. שופט הפוסק בניגוד ללשון החוק נראה בעיניי במצב בעייתי ביותר ומוטב לו אולי להתפטר ממשרתו. 2. כנ"ל. המערכת המשפטית באה לספק חוק וסדר ולא צדק או סעד. 3-4. בינתיים חה"כ התחלפו ויתכן שהחדשים חושבים אחרת מאלו שחוקקו את חוק היסוד הנ"ל. 5. עניין הצבעת ערביי השטחים המוחזקים אינו רלאבנטי. עניין האוניברסליות של ההצבעה אינו מנדטורי ואבסולוטי. ארה"ב היתה דמוקרטיה גם כאשר השחורים לא הצביעו. גם תושבי המדינה מתחת לגיל 18 אינם זכאים להצביע ובישראל זה משהו כמו שליש מהאוכלוסיה. הפלשתינאים של 67 גם הם מקרה קצה. הם אינם אזרחי המדינה וכרגע אינם רוצים להיות כאלו (ע"ע ההצבעה של ערביי מז' ירושליים). ממילא החוק אינו חל עליהם (אלא חוק השלטון הצבאי או משהו כזה). להבנתי החוק חל רק על אלו שהסכימו באופן כזה או אחר (למשל ע"י בקשת אזרחות או תושבות) לקבל אותו עליהם. אם במדינה (גם דמוקרטית), ציבורים שונים משתייכים לאוטונומיות בעלות חוק משלהן או למשטר כיבוש מסוג כלשהו, דבר זה אינו סותר את עקרון הדמוקרטיה. (כפי שאומר רון בן-יעקב יתכן שהוא סותר עקרונות ליברליים). 6. "אם הפרוצדורה שבחנו על מנת לשמור על חירותינו גוררת את הפרת חירותינו הרי שהפרוצדורה הזאת כשלה" - להבנתי עצם קבלת הדמוקרטיה היא קבלה של הפרת חרויות מסויימות של הרוב והמיעוט כאחד. היא (הדמו') מעבירה את כוח ההחלטה למיעוט של נבחרי העם שמחליטים פעם בניגוד לרצונו של זה ופעם בניגוד לרצונו של אחר ולפעמים אפילו בניגוד לרצון הרוב. מבחינה זו הפרוצדורה חשובה לא פחות מעניין החירות. אם ה"דמוקרטיה" שלנו מבוססת על הסכמה חברתית שאינה כוללת חוק המגן על זכויות האדם והמיעוט, הרי שכלל אינה דמוקרטיה. זכויות המיעוט חייבות להישען על קונסטיטוציה או חוק מפורשים ולא רק על עצם עיקרון הדמוקרטיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעייתית למה? בגלל שהיא כנה ושמה את הקלפים על השולחן? לא ברור לי מה זה "הצד שלנו" אבל אם אתה באמת חושב את מה שמשתמע מהתגובה שלך אז אתה לא באמת "בצד שלי", אולי יש לנו הסכמות על נקודות מסוימות, אבל עקרונית אנחנו חלוקים לגמרי. 1. ראיות מפורטות? אתה מתלוצץ? איזה ראיות יעזרו לשכנע אותך בדיוק? השבוע שנשבע כל שופט היא לא סוד, אתה יכול למצוא אותה ברשת בחמש שניות של חיפש. "מי בדיוק קובע מה הוא הצדק?" השופט. זה לא ברור?! הרי בשביל זה אנחנו ממנים אותו ולא שמים בתפקיד פקיד של הממשלה. זה התפקיד שלו. "שופט הפוסק בניגוד ללשון החוק נראה בעיניי במצב בעייתי ביותר ומוטב לו אולי להתפטר ממשרתו." שופט הפוסק בניגוד לצדק הוא מצב בעייתי בעיני, וכמו שאתה רואה, כגם בעיני המחוקק. אחרי הכל, מה הטעם בהפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת אם כל התפקיד של הרשות השופטת הוא לציית לרשות המחוקקת. 2. "המערכת המשפטית באה לספק חוק וסדר ולא צדק או סעד." ובגלל זה אף אחד לא קורא לה "מערכת הצדק"? אולי היית רוצה, מסיבות שלא ברורות לי לחלוטין, לחיות במדינה בה מערכת המשפט איננה מערכת צודקת, אני מוותר, תודה. בשביל חוק וסדר מספיק משטרה חזקה שתשליך את כל העבריינים (והחשודים בעבריינות) לכלא ללא משפט. 3. חברי הכנסת שחוקקו את חוק היסוד הצהירו בפומבי בזמן החקיקה איך הם מפרשים את החוק. אם אתה טוען שהתפקיד של השופטים הוא רק לפרש את מה שכתבו מחוקקי החוק, וזה מה שאמרו מחוקיי החוק בזמן שהם כתבו את החוק, אז איזה ברירה יש לשופטים? אתה מצפה מהם שילכו לרשות המחוקקת ויקבלו הוראות לגבי כל מקרה בנפרד?! זה בפרוש מנוגד לעקרון הפרדת הרשויות, לעקרון השוויון בפני החוק (אחרי הכל, אם השופט צריך לשאול את ראש הממשלה לגבי הפרשנות של כל חוק, אז המשמעות של החוק תשתנה בכל פעם בהתאם למי שעומד בפני השופט) ולכל מערכת חוקית בכל מדינה מתוקנת שקיימת. רוצים חברי הכנסת לשנות את משמעותו של החוק, שיתכבדו ויחוקקו חוק חדש, עד אז, השופטים אינם קוראים מחשבות וכל מה שיש להם הוא החוק וחוש הצדק הטבעי. 5. ז"א גם צפון קוריאה היא דמוקרטיה (עם אזרח בודד בעל זכות הצבעה)? דמוקרטיה בה זכות ההצבעה אינה אוניברסלית אינה באמת דמוקרטיה. זה היה נכון לארה"ב לפני שהנשים קיבלו זכות הצבעה (אחרי השחורים כזכור) וזה נכון גם לישראל. 40% מאוכלוסיה הבוגרת הם לא "מקרה קצה". בוודאי שהחוק חל עליהם, אמנם לא *אותו* חוק (עוד עיקרון דמוקרטי), אבל עדיין, הכרעות בית המשפט והכנסת משפיעות על כל חלק בחייהם, ולכן העובדה שאין להם זכות הצבעה מראה שהכנסת לא באמת מייצגת את "הרוב" ולכן גם מי שמאמין בשלטון הרוב לא יכול לטעון בכנות שיש לכנסת עדיפות מוסרית על פני בית המשפט. 6. הפרה של זכויות מסוימות, בהסכמה של הכלל, באופן אוניברסלי צודק ושקוף, באופן המינימלי שיאפשר את קיומן של שאר הזכויות. אם זכויות האדם נשמרות אז לא באמת צריך חוק בשביל זה, אם יש חוקה יפה עם הרבה זכויות אדם והממשל משתין עליה בקשת, אז מה המטרה של החוקה היפה? זכויות האדם חייבות להישען על ההכרה של הרוב בחיוניות של שמירת זכויות האדם, השאר זה סתם פרוצדורה, אם הרוב לא יכיר הזה שום חוקה לא תעזור לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נכנסת בי חזק" וכרגע באמת נראה שהמחלוקת בינינו עמוקה ויסודית. אסתפק לכן בתגובה על סעיף 6 שלך: "אם יש חוקה יפה עם הרבה זכויות אדם והממשל משתין עליה בקשת, אז מה המטרה של החוקה היפה?" - המטרה היא שאז יבואו השופטים הנכבדים ויפסקו שהממשלה/הכנסת מפרות את החוק. "זכויות האדם חייבות להישען על ההכרה של הרוב בחיוניות של שמירת זכויות האדם" - נראה לי שאתה מטיל על הרוב חובה שהוא לא יוכל לעמוד בה. מסיבה זו, זכויות המיעוט וזכויות האדם בכלל צריכות להיות מעוגנות בחוק ולא להסתמך על שלטון הרוב. "השאר זה סתם פרוצדורה, אם הרוב לא יכיר הזה שום חוקה לא תעזור לו"- החוקה אכן לא נועדה להציל לאורך זמן את בני האדם מעצמם. היא באה למנוע קבלת החלטות גרועות על סמך גחמות והיסטריה זמנית של שלטון ההמון (העם והכנסת). המחיר הוא שלפעמים היא בעצמה "מנציחה" חוקים גרועים בעלי ותק (כמו התיקון השני בחוקת ארה"ב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... המטרה היא שאז יבואו השופטים הנכבדים ויפסקו שהממשלה/הכנסת מפרות את החוק" נגיד שזה יקרה (וספק אם זה יקרה), אז מה? איך הפסיקה של השפוטים הנכבדים תשפיע על המציאות? הממשלה שולטת על הצבא והמשטרה, הציבור (כולל החיילים והשוטרים) תומך בממשלה, איך בדיוק תשפיע הפסיקה הזאת על המציאות? ההיסטוריה מלאה בחוקות מרשימות ומכובדות שלא היו שוות את הנייר עליהן הן נכתבו (צרפת, פולין, מקסיקו, ספרד, ברזיל, גרמניה, רומניה...). אפילו החוקה האמריקאית (שלפעמים נראה לי שהיא היחידה שמוכרת לישראלי הממוצע) כשלה כמה וכמה פעמים במבחן המציאות. "... נראה לי שאתה מטיל על הרוב חובה שהוא לא יוכל לעמוד בה." אם הרוב לא יעמוד בה היא אף אחד לא יעמוד בה והיא לא תתקיים (זה לא רק הגיוני, זה גם מה שהתרחש במציאות פעם אחרי פעם). "... זכיות המיעוט וזכויות האדם בכלל צריכות להיות מעוגנות בחוק ולא להסתמך על שלטון הרוב." דמוקרטיה שלא מקובלת על מרבית הציבור לא יכולה להתקיים לאורך זמן. חוק בלי תמיכה ציבורית הוא טקסט ריק, תמיכה ציבורית ללא חוק היא מציאות. אני בהחלט מסכים שעדיף שזכויות המיעוט יוצנחו במפורש בחוקה בנוסף לתמיכה הציבורית. אבל אם תיתן לי לבחור בין מדינה עם חוקה מפוארת שמצניחה את זכויותיי וממשלה וציבור שלא מכבד את החוקה ואו את זכויותיי לבין לחיות במדינה שבה זכויותיי נשמרות כתוצאה מתמיכה ציבורית נרחבת ויציבה ללא חוקה ברור שהייתי מעדיף לחיות במדינה השנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשפט הראשון אנו אומרים את אותו הדבר, רק המסקנה שלנו שונה. העובדה שאם הממשלה/הכנסת יחליטו להמרות את פי הבג"ץ, אין בידו לעשות דבר כנגד כך (מלבד להתפטר), היא עובדה. ודוקא עובדה זו היא שמאירה את הרמאות/כסילות של המנופפים ב"עריצות הבג"ץ" וב"איזון שלושת הרשויות". (באופן מוזר לא ידוע לי על אף מקרה כזה. בארה"ב היה מקרה ידוע בו הנשיא אנדרו ג'קסון סירב לאכוף החלטה של מנהיג ביה"מ העליון השופט ג'ון מרשל בקשר לזכויותיהם של עמי שבט הצ'רוקי בג'ורג'יה. אלא שבדיקה בויקיפדיה מעלה שהסיפור די מסובך ולאחר זמן מה הנשיא ג'קסון הצליח לרדת מן העץ שטפס עליו). בסופו של דבר כוחה האמיתי של הרשות המשפטית נובע מאי רצונם של הרשויות האחרות להמרות את פיה. לדעתי אם שלטון הימין יצליח לשנות את החוקים שהם לצנינים בעיניו, לא יהיה הרבה שהבג"ץ יוכל לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי לאיזה מסקנה שונה הגעת. אכפת לך לפרט (מה המסקנה, ואיך הגעת אליה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי ששופטי הבג״ץ מקבלים קרדיט גבוה מדי. אני אני בדרך! כלל הם מוציאים צו על תנאי נגד הממשלה כשהממשלה כופה עליהם את זה. הרבה פעמים זו ממש הכנסת אצבע לעין. ראה הפעמים שהבג״ץ פסק נגד הממשלה בעניינים בטחוניים. כשהאידיוט שניהל את הקמת הגדר הצהיר בחוסר זהירות שתפקיד הגדר הוא לקבוע את הגבולות. שופטי בית המשפט העליון ניתלו בכל ״כאילו״ כדי לדחות עתירות. דבר שני הוא שלשופטי בג״ץ-ולמעשה כל בית משפט עליון, יש גבול כמה הם מוכנים ללכת נגד השלטון. אישור הריסת בתים שאחד מבני המשפחה ביצע פיגוע היא דוגמה מובהקת. אני לא הייתי בונה על בית המשפט העליון כשומר הדמוקרטיה. נעם סולברג, מינץ, אלכס שטיין-ובעידודם גם אחרים יתאימו עצמם בעדינות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |